מהרצליה יוצאת הבשורה: עושים מים מאוויר

בתחילת 2018, הכריזה קייפטאון בדרום אפריקה על משבר: בתוך 90 ימים תיפסק הזרמת מי השתייה לבתי התושבים בגלל בצורת חמורה שגרמה למחסור אקוטי במים. 4 מיליון תושבי העיר לא יוכלו יותר לפתוח את ברזיהם כדי לקבל מי שתייה, ותחת זאת יזכו לקצבת מים קבועה אותה יוכלו לאסוף בנקודות חלוקה קבועות. מדובר היה בעיר הגדולה הראשונה בעולם שהכריזה על מצב חירום מסוג זה.

מאמצים קיצוניים לחסכון בשימוש במים הובילו לדחיית תאריך היעד, שכונה Day Zero, וגשמי ברכה לביטולו לחלוטין. אבל מדובר רק ברגיעה זמנית לכל היותר, והתחדשות הבצורת יכולה לשוב ולהביא את המשבר למלוא עצמתו. קייפטאון לא לבד: סאו פאולו, מלבורן, ג'קרטה, לונדון, בייג'ינג, איסטנבול, טוקיו, בנגלור, ברצלונה, מקסיקו סיטי ואחרות עלולות להתמודד עם מצבים דומים בעשורים הקרובים.

מחסור במי שתייה הוא אחד מהתוצאות ההרסניות ביותר שמביאים שינויי האקלים שנגרמים כתוצאה מהתחממות גלובלית, ולפי הערכות עד 2040, מרבית המדינות בעולם לא יוכלו לספק את דרישות המים של תושביהן באופן מלא לאורך כך השנה.

מדובר במשבר גלובלי, כזה שמצריך שינויי מאסיבי בהתנהגות האנושית – החל מהאופן שבו אנחנו משתמשים במים בביתנו, ועד המזון שאנחנו אוכלים (גידול חלבון מי החי צורך כמות גדולה משמעותית של נוזלים לעומת חלבון מן הצומח: הפקת המבורגר במשקל 113 גרם צורכת 1,650 ליטר מים) ואפילו השימוש בגידולים חקלאיים (כל פעם שמדינת ישראל מוכרת פירות הדר בחו"ל, לדוגמה, היא למעשה מייצאת מים למדינות אחרות).

מקסים פסיק, Watergen צילום: יובל חן

Watergen עושה מים מאוויר 

אבל להבט אחד, אולי הקריטי ביותר – נגישות קבועה למים טובים לשתייה – יש כבר פתרון קיים, משתלם אפילו, והוא מפותח ממש כאן בהרצליה על ידי חברת Watergen. הוא עושה שימוש במקור מים כמעט בלתי מנוצל, אך כזה שמילולית נמצא סביבנו בכל ורגע. "יש בחברה מספר מוצרים שכולם עובדים על אותו קונספט: עושים מים מהאוויר", אמר ל"כלכליסט" היו"ר הביצועי של החברה, מקסים פסיק.

המכשירים שפתחה החברה שואבים אוויר מבחוץ, מקררים אותו באמצעות heat exchanger, מחליף חום, שפועל בדומה למזגן, וכך למעשה "מנזילים" את המים שקיימים באוויר בצורה של לחות. התוצאה: מים נקיים ובטוחים לשתייה, בכמות של בין 30 ל-5,000 ליטר ביום, בהתאם לגודל המכשיר.

כיום, רק 1% מהמים על פני כדור הארץ זמינים לשתייה (97% הם מי מלח באוקיינוסים ו-2% נוספים "כלואים" בקרח, בעיקר בקטבים). במדינות רבות, בעיקר מתפתחות, הגישה למים לשתייה בעייתית, ומדינות רבות משקיעות כספים רבים בהנפקת מי שתייה – בין אם באמצעות התפלה ובין אם באמצעות שאיפת מים מאקוויפרים (פרקטיקה בעייתית לכשעצמה).

תושבים בתור למלא מים בקייפטאון, פברואר 2018 צילום: אי פי איי

ב-100 השנים האחרונות הוביל הגידול באוכלוסייה העולמית לעלייה בביקוש למים, ואולם כתוצאה מהתחממות גלובלית גשמים ושלגים שהאנושות נסמכת עליהם למילוי מאגרי מים טבעיים ולהשקיית יבולים הופכים פחות ופחות אמינים. "שינוי אקלים הופך את אספקת המים להרבה פחות יציבה", אמרה בטסי אוטו, מנהלת תוכנית המים ב-World Resources Institute, בפרק של סדרת התעודה של נטפליקס Explained. "אזורים בכל העולם סובלים מתקופות יובש ארוכות הרבה יותר".

"לא בגלל המים אלא בגלל הצנרת"

אבל אפילו באזורים שבהם יש מים נקיים זמינים, תשתיות ישנות, ובעיקר צנרות מתפוררות, מובילות לכך שעד שהם מגיעים לברזים בבתי התושבים הם לא ראויים לשתייה בגלל מתכות כבדות או גורמים מזהמים אחרים שנמצאים בהם. "יחסית בישראל איכות המים מאוד טובה, אבל מסביב לעולם היא מאוד גרועה, וזה לא בגלל המים אלא בגלל הצנרת", אמר פסיק. "יש הרבה מתכות כבדות בצנרת והרבה חומרים מסוכנים ומסרטנים. ואם יש בעיה בצנרת, זה לא משנה איזה איכות מים אתה מכניס אתה מקבל מים לא טובים".

ווטרג'ן, לדבריו, יכולה לפתור גם את קושי זה. היתרון של המים שלנו הוא שאתה יודע כל הזמן מה אתה מקבל", אמר פסיק. "המים עומדים בכל התקנים ויש תוצאה אחידה של איכות המים. היא לא תלויה לא בצנרת ולא בזיהומים ולא בכלום".

במרכז המכשירים של החברה עומד מחליף חום ייחודי שפיתחה, שמורכב משילוב של אלומיניום ופלסטיק. פסיק: "כל מחליפי החום בעולם הם רק מאלומיניום. למה זה חשוב שהוא משלב גם פלסטיק? כי זה הופך אותו ליעיל יותר בייצור מים פי חמש לעומת חברות אחרות. השילוב של שני הרכיבים והאלגוריתם המיוחד שיש במכונה מאפשרים לנו להיות יותר יעילים מכל מתחרה של הוצאת מים מהאוויר. אחרי שהוצאנו את המים, אנחנו מנקים אותם ליתר ביטחון, למרות שהם יוצאים נקיים, מוסיפים מינרלים ומקבלים מים מינרליים. פעם בחצי שנה צריך להחליף ערכה שכוללת פילטרים ומינרליזטור".

בצורת צילום: shutterstock

הליך הפקת המים דומה בבסיסו להליך הקירור של מזגן, שמים הם תוצר לוואי שלו, בכמה הבדלים חשובים. "המזגן לא אמור לייצר מים, הוא אמור לקרר, אז לא מעניין אותו מה המים שיוצאים. המים שיוצאים במזגן הם בכמויות קטנות, והם כוללים מתכות, אי אפשר לשתות אותם. אנחנו לא מקררים אוויר, אנחנו רוצים לעשות מים. מחליף החום שלנו מאפשר לנו לשחק על פערי חום. נכנס אוויר בשלושים מעלות? נקרר אותו בסופו של דבר בשלוש מעלות, לא 15".

הבדלים אלו, אמר פסיק, מאפשרים לייצר מים בעלות נמוכה יחסית. "העלות היא בין 250 ל-300 וואט לליטר מים", הוא אמר. "זה פחות מ-12 אגורות לליטר מים, כשההשוואה היא למים מינרליים בבקבוקים או בכדים. זה המים שצריך להשוות אליהם".

פיתוח מכשירי מים מהאוויר למגזר הצבאי

ווטרג'ן נוסדה ב-2009, ובתחילת דרכה היא התמקדה בפיתוח מכשירי מים מהאוויר למגזר הצבאי. "זה היה שוק לא פשוט בשבילה, ובשלב מסוים החליטו המייסדים קחת את החברה לכיוון של מוצרי צריכה", סיפר פסיק. "מה זה רלוונטי? אותו מחליף חום, יכול להקטין דרמטית את כמו צריכת האנרגיה של מכונות כמו מייבשים או מזגנים. החברה הלכה לכיוון הזה, היה ביקוש רב מכל היצרנים הגלובליים הכי גדולים".

פסיק הצטרף לחברה ב-2016, אחרי שהמיליארדר ואיש העסקים הישראלי מיכאל מירילשוילי, רכש את השליטה בה. "כשנכנסנו אמרנו שהכיוון הזה פחות חשוב. יותר חשוב להביא מים לאנשים. מיכאל אמר שמים זה דבר הכי חשוב, כי אין מים יותר. יש כל הזמן פחות ופחות, בגלל התחממות גלובלית, וכי יש יותר אנשים שצורכים יותר מים.

"היינו צריכים לשנות את הטכנולוגיה, לעשות אותה יותר זולה ונגישה לציבור הרחב. עשינו ארגון מחדש כי היא פעלה במודל של סטארט-אפ. אבל עם סטארט-אפ אתה לא תפתור את בעיות המים בעולם. היא עשתה הכל בעצמה, ודחפנו אותה להכניס את המכשירים לייצור סדרתי".

כיום יש לחברה שלושה מוצרים מרכזיים: שני מכשירים גדולים שמייצרים 5,000 ליטר ו-900 ליטר מי שתייה ביום, ומיועדים לשבת על גג של בנייני משרדים או מגורים ולספק מי שתיה באמצעות צנרת ייעודית נפרדת. "שמנו מכשיר גדול על הגג של הבניין שלנו בהרצליה", סיפר פסיק. "עשינו צנרת מקבילה בבניין, ועכשיו יש ברז אחד שאתה שוטף בו ידיים, וברז קטן שמחובר למכונה בגג שמזרים מים בכוח הכבידה. אתה לא תלוי בכלל באספקת או באיכות המים. יש לך מים הכי טובים על הגג ואתה פשוט מוריד אותם לתוך הבניין. אפשר לשים את זה בבנייני משרדים, בתים, בתי חולים, בתי ספר, אוניברסיטאות, בתי כלא, תחנות משטרה, צבא".

מערכת ייצור מי שתייה שניתן לשלב במכוניות

בתערוכת CES שנערכה השנה בלאס וגאס הציגה החברה מכשיר שלישי: בר מים ביתי/משרדי שמייצר 30 ליטר מים ביום ושישווק גם לשוק הצרכני ולעסקים קטנים ובינוניים. "זה המכשיר הכי מורכב, בגלל הגודל שלו ובגלל שהוא צריך להיות במחיר נמוך יחסית. אם הוא יהיה מאוד יקר אף אחד לא יקנה אותו. הוא צריך להיות קטן יחסית, לייצר מספיק מים כדי להתחרות בכדים של נביעות או מי עדן, וצריך לעבוד בתנאי אקלים שונים מבחינת לחות וטמפרטורה. הוא יגיע לייצור סדרתי בסוף השנה".

למכשיר שמייצר 900 ליטר פיתחה החברה גם קונפיגורציה שבה הוא מוטען על טנדר ומחובר לגנרטור, על מנת לנייד אותו לאזורי אסון. "רכב החירום נשלח לארה"ב בעקבות הוריקנים והשריפות בקליפורניה", אמר פסיק. "יש עד היום שלוש מכונות ששלחנו להודו בעקבות שיטפונות שהיו שם ועדיין עובדות ארבעה חודשים אחרי. אנחנו מקבלים מכתבים שאנחנו מצילים הרבה חיים".

בנוסף מפתחת החברה מערכת ייצור מי שתייה שניתן לשלב במכוניות, ונמצאת בקשר עם יצרניות רכב גדולות להטמעתה בדגמים עתידיים. "למה אנחנו משלבים את המערכת ברכב? כדי שאנשים לא יצטרכו להביא אתם בקבוקי פלסטיק, שזו בעיה מאוד גדולה לאיכות הסביבה", הסביר פסיק.

פתרונות אלו, סבור פסיק, יכולים לסייע משמעותית להתמודדות עם בעיית המים הגלובלית: "ב-2050 יהיו עוד שני מיליארד אנשים בפלנטה שלנו. מאיפה הם ישתו? כבר עכשיו יש בעיה של מים. תחשוב כמה משאבים המדינת צריכה להקצות כדי להביא מים ראויים לשתייה לברז. זה מיותר. אתה יכול לשים את המכשיר על הגג וזה הרבה יותר זול. כמה מהמים שאתה מקבל הולכים לשירותים או לרחיצה? הרי זה בא לך באיכות של מי שתייה, אתה יודע כמה עולה לעשות את זה? המכשיר הביתי שלנו לא עושה רעש, בערך כמו מקרר. הוא יימכר בסוף שנה. ויהיה מחיר שאתה תוכל לקנות ואפילו אנשים בהודו יוכלו לקנות. כמה מאות דולרים".