הבלוף נחשף: גיבוש פתרונות למשבר הכלכלי פשוט מסובך מדי לממשלה

אין שום חידוש בתוכנית שפרסמו אתמול ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר ישראל כץ. היא נראית גדולה ומקיפה, מכיוון שסופסוף הממשלה המקרטעת שלנו מוכנה להתחייב כלפינו על משהו לטווח זמן ארוך (יחסית) קדימה, עד יוני 2021.

אבל למעשה המשמעות שלה היא שגישת המענקים ממשיכה, אולי בהיקפים קצת יותר גדולים ועם קצת פחות בירוקרטיה.

למרות שהוודאות בעניין הזה לשנה הקרובה היא חיובית, התוכנית הזו מתכתבת עם הבעיות של תחילת הסגר הכללי באפריל. היא מכבה שריפות נקודתיות, אך נטולת כל מעוף ומחשבה על הוצאת המשק מהמשבר, לא כל שכן על השבתו לשגרה שהספקנו לשכוח בראשית שנת 2020.

ראש הממשלה בנימין נתניהו. תוכנית בלי חידושים צילום: אמיל סלמן/הארץ

לא חסרות רפורמות צנועות שהמגזר הציבורי יכול ליישם בטווח הזמן המידי, כמו למשל הקדמת תשלומים מצד רשויות השלטון לספקיהם הפרטיים. גם מערכת המס יכולה לתת כתף, ולאפשר למשל קיזוז הרווחים מ-2019 עם ההפסדים מ-2020 כך שעסקים לא ישלמו בימים אלו מס.

או הרבה יותר בסיסי מזה - לאפשר לעסקים לבחון את גובה ההפסד בהשוואה לדוחות 2019 ולא רק 2018 מה שיכול להגדיל את הזכאות למענקים. לא חסרים גם רעיונות לשאוב מהם השראה ברחבי העולם כדי להוציא את המשק הישראלי מהבוץ, כמו למשל המודל הגרמני שמאפשר קבלת דמי אבטלה תוך שמירה על יחסי עובד-מעסיק כדי לצמצם פליטת אנשים מחוץ לשוק התעסוקה.

מדוע כל זה לא קורה? התשובה שנתן נתניהו עצמו היא שזה פשוט מסובך מדי לממשלה. זאת כשניסה להטיל כרגיל את האשמה על הפקידות: "היינו צריכים להביא לחדר אחד את האחראית על המחשוב, האחראי על מס הכנסה היועצים המשפטיים של משרד האוצר, צמרת משרד האוצר והביטוח הלאומי, בסוף פיצחנו את זה".

אך שוב ושוב עלינו להזכיר לעצמנו שהוא זה שלא קידם בעשור האחרון שום רפורמה במגזר הציבורי, שתכין את המדינה להתמודד עם משבר אמיתי. לא מדובר רק על פעולות לצמצום הגירעון כדי להגדיל את יכולת המדינה לסייע לאזרחיה במידת הצורך או על תקצוב תשתיתי ראוי של רשויות החירום.

אפילו רפורמות בסיסיות בהתנהלותם של משרדי הממשלה שהוצעו על ידי משרד האוצר, למשל, שיפור היכולות הדיגיטליות של הממשלה כדי לקדם תיאום או שיפור איכות העובדים, נדחו שוב ושוב על ידי נתניהו.

כשהמצב טוב, קל יותר להתעלם מזה שהוא יכול להיות יותר טוב, אבל בתקופת המשבר הבלוף נחשף - נתניהו ושרי האוצר שלו עד היום כמעט ולא שיפרו את השירותים הציבוריים ויש לזה מחיר, שאנחנו משלמים היום.

מילת המפתח בתוכנית הזו היא הוודאות. ואי אפשר להתעלם מכך שהוודאות בצד הסיוע כל כך הכרחית. הכאוס שיוצרת הממשלה עם דרך קבלת ההחלטות שלה בנוגע להגבלות ולסגרים אינה הכרחית ופוגעת לא פחות מחוסר הוודאות בנוגע לסיוע.

לפני חודשים כבר דיברה הממשלה על אסטרטגית יציאה שתפרט מה התנאים להחמרת ההגבלות ולהקלה על ההגבלות. מאז המידע שיש בידי הממשלה לא באמת השתנה. סגירת העסקים השונים נעשת כלאחר יד ובאופן לא מבוסס ומנומק - למשל הגבלות זהות על מסעדות בגדלים שונים, סגירת חדרי כושר אך לאפשר לסטודיו להשאר פתוח ועוד.

מתווה מסודר אמנם נקבע אבל נזרק לפח מאז היתה נהירה להקלות ובלימה חדה. אם הציבור יוכל לעקוב אחרי הנתונים והמגמות בעצמו ולהבין את ההשלכות שלהן בזמן אמת, ולא לגלות בערב שמחר בבוקר הוא נדרש לסגור את העסק ולהישאר בבית, יהיה מעט קל יותר לבלוע את הגלולה המרה.

לגופו של עניין, אי אפשר שלא לתהות לגבי הסכומים עצמם. עצמאים עם מחזור של עד 300 אלף שקל יקבלו בין 3,000 ל-6,000 שקל כל חודשיים. אם העסקים יוכלו לפעול בהיקף כלשהו, אולי זה יספיק להם, אבל מה לגבי מי שמושבת? שחקנים, עובדי במה, מאמני כושר ועוד ועוד בעלי מקצועות שהונחו על ידי הממשלה לשבת בבית – אלוהים יודע לכמה זמן. האם פקידי ושרי הממשלה באמת מכירים את עלויות המחיה בארץ?

מי שלא קיבל מענה, אגב, הם אותם עסקים שנפגעו אך לא פיטרו עובדים, והיקף הפגיעה שלהם נמוך יותר מ-40%. הם נשארו בלי כלום, והחשש הוא שדווקא שם נראה פיטורים נרחבים.