אופטימיות זהירה: יש מנועי צמיחה ששרדו את הנגיף

רבים מאלה שנחשפו לחדשות הכלכליות בחודשים אפריל־יוני, ובכלל זה למדד "כלכליסט ופסגות" על מצב המשק שפורסם לפני חודש, לא הופתעו מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה  (הלמ"ס) שהתפרסמו אתמול. אלה בישרו על ירידה דרמטית של הצריכה הפרטית בכ־44% וקריסה של כ־29% בצמיחת המשק.

כל הסימנים היו פזורים בשטח וכל מי שראה אותם לא התקשה לצייר תמונה ששורתה התחתונה ידועה: המשק הישראלי נקלע למיתון העמוק ביותר מאז הקמת המדינה. למרות זאת, הנתונים משאירים מקום - אם כי דחוק - לאופטימיות זהירה מאוד ובעיקר חומר מצוין להפקת לקחים.

אף שמדובר בירידת התוצר החריפה ביותר אי פעם, היתה ציפייה לנתונים גרועים יותר על רקע הקריסה בשיעורי הצמיחה שרשמו רוב מדינות ה־OECD, לרבות מדינות האיחוד האירופי. שם נרשמה ירידה של כ־40% בממוצע. אפילו בארה"ב שיעור התוצר ירד יותר מאשר בישראל בהיקף של 33% ברבעון השני בחישוב שנתי.

הנסיגה בתוצר בישראל מזכירה את זו של שבדיה, מדינה שלא נקטה אף אחד מהצעדים הקיצוניים של ריחוק חברתי. נתון אשר מוכיח כי בריאות וכלכלה הולכות ביחד כפי שטען מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר משה בר סימן טוב עת התווכח עם פקידי האוצר.

ובכל זאת, השאיפה צריכה להיות דרום קוריאה שהתוצר שלה ירד בכ־13% בלבד והיא מצטיינת מכל הבחינות בהתמודדות עם הקורונה.

צניחת 33% בתוצר העסקי

מי שרוצה להסתכל למיתון בעיניים, כדאי שיתרכז בעיקר בפגיעה בתוצר העסקי - המנוע האמיתי של המשק התורם כ־75% מהתמ"ג. הוא נסוג בכ־33%, ולמעשה בכ־35% אם מנטרלים את הסטארט־אפים. מדובר בפרמטר הרבה יותר מדויק למדידת דופק המשק, שכן למעט בשבועות הסגר המגזר הממשלתי־ציבורי כמעט ולא נפגע וכך גם לא עובדיו.

שר האוצר ישראל כץ צילום: לע"מ

כפי שהיה צפוי, הצריכה הפרטית לנפש – המכונה רמת החיים - צנחה בכ־44% ושיקפה את הפגיעה האנושה בצריכת השירותים שקרסה בשיעור חסר תקדים של כ־80% בגלל ההשבתה המוחלטת, או הכמעט מוחלטת, של סקטורים שלמים, לרבות תיירות לחו"ל, שירותי האירוח, תרבות ופנאי. הנתונים האלו צריכים דווקא לעודד ולתמרץ גיבוש מדיניות סדורה כלפי אותם סקטורים שספגו פגיעה אנושה. לרבות מדיניות משמעותית של פתיחת השמים שנסגרו תוך פגיעה קשה באחד ממנועי הצמיחה – התיירות היוצאת.

ולמרות זאת, ביטול יצוא שירותי התיירות (כך נרשמת התיירות הנכנסת) כמעט ולא פגע במנוע צמיחה חיוני זה שיכול להיות מנוף אסטרטגי בעידן ההתאוששות שיבוא עלינו לטובה. כמו יצוא שירותים בכלל, לרבות שירותי הייטק, שלא רק שלא ירדו ברבעון הגרוע בהיסטוריה אלא אף עלו בשיעור נאה של כ־5.5%. זאת, אף שכל כלכלות היעד של אותם שירותים ישראליים קרסו בשיעורים גבוהים מאלה של ישראל.

הנתונים מגלים כי בראייה חצי שנתית, היצוא הישראלי ירד רק ב־1% לעומת המחצית השנייה של 2019. זהו המנוע היחיד שהצליח לשמור את עצמו מעל פני המים.

בהקשר הזה שני לקחים חשובים: ממשלת ישראל ומגבשי המדינוית המאקרו־כלכלית שלה חייבים למקד את כל המאמצים והתקציבים שלה לפתח יותר את המגמה הקיימת של הפיכת ישראל לכלכלה "מוטת שירותים" תוך פיתוח יצוא השירותים. זאת גם משום שהצמיחה הישראלית, בעיקר בשנתיים האחרונות, הושפעה והיתה תלויה במידה לא פרופורציונלית ברכישת מכוניות, שגם מומנו באמצעות כסף שלא היה - אשראי זול לבעלי הכנסה נמוכה. תופעה זו איננה משקפת צמיחה אמיתית או תהליך של צמיחה בת־קיימא בהתאם להמלצות של ה־OECD וקרן המטבע הבינלאומית (IMF). ולראיה, צריכת מכוניות לשימוש פרטי קרסה ב־85% והסבירה חלק לא מבוטל מהירידה בצריכה הפרטית. זאת יחד עם הצניחה של 93.4% בחישוב שנתי ברכישת כלי תחבורה יבשתיים. ובמילים פשוטות יותר - רכבי ליסינג אשר נרשמים בחשבונאות הלאומית כהשקעה אחראים על חלק לא מבוטל מהירידה בהשקעות. כל אלה יחד מסבירים חלק לא מבוטל מהירידה בצמיחה. ובשורה התחתונה: צמיחה מוטת שירותים - כן, צמיחת מוטת רכישת מכוניות עם אשראי זול - לא.

נורה אדומה בהשקעות

מנוע הצמיחה השלישי שהוזנח בשנים האחרונות הוא קריטי לדורות הבאים ולתהליך ההתאוששות: ההשקעות במשק שקובעות לפי הגדרה את רמת הצמיחה העתידית של המשק. הן ירדו ברבעון השני ב־32% "בלבד". לכאורה, שיעור סביר לעומת הצניחה בצריכה או בתמ"ג העסקי. אלא שחשוב לזכור כי הירידה הזו מגיעה אחרי ירידה חדה של 19.3% ברבעון הקודם, אשר יחד מגיעים לירידה מצטברת של 44.8% בתוך חצי שנה בלבד. זה חייב להדליק נורה אדומה.

ועוד נורה אדומה: כתוצאה ממשבר הקורונה חלה ירידה חדה בבנייה למגורים שצנחה בכ־42%. אין צורך להרחיב על חשיבות הנדל"ן כמנוע צמיחה של המשק וכמנוף להתאוששות שלו. דווקא בהשקעה בתשתיות חלה עלייה בעקבות ההחלטה המוצלחת לניצול הסגר להאצת קצב העבודה בפרויקטים לאומיים.