קופת השרצים של הדסה

איפה שלא תזרקו אבן בסיפור הדסה, תפתחו קופת שרצים: הרופאים נגד ההנהלה; חלק מהדירקטוריון נגד הבעלים; וארגון נשות הדסה (הבעלים) פעם עם ההנהלה נגד הרופאים ומול האוצר ופעם עם האוצר ומול ההנהלה.

במסיבת הכולם־נגד־כולם הזו מפסידים רק המטופלים. בהיעדר שלטון מרכזי אחד וברור עם חוקים חד־משמעיים וסנקציות קשות, הרופאים יכולים לנצל את הפרצות שמאפשרות להם לתת עדיפות למטופל שמשלם המון דרך ביטוח פרטי על פני זה שמשלם כמה גרושים באמצעות טופס 17.

הפגנה של רופאי הדסה צילום: עומר מסינגר

המאבקים בתוך הדסה ובין הדסה למשרדי האוצר והבריאות מעניינים כשלעצמם, אך אי אפשר לנתק אותם מהשינויים הטקטוניים שעוברת מערכת הבריאות. לכאורה כל סיפור הדסה בכלל, והשר"פ שבה בפרט, אינו קשור ישירות למאבק שמנהלת בימים אלו שרת הבריאות יעל גרמן להכנסת מיסוי בתי החולים הפרטיים לחוק ההסדרים, וכך להבטיח חקיקה מהירה של אחד הנדבכים החשובים ברפורמה שהציעה הוועדה לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית בהובלתה.

כדי להבין את ההקשר צריך להסתכל על מערכת הבריאות מלמעלה, ואז יתגלה לעינינו המאבק האדיר שמתחולל בין הרגולטור, קופות החולים, בתי החולים וכמובן הרופאים - וליתר דיוק הרופאים הבכירים במערכת, אלו שגורפים את השמנת המתוקה של הרפואה הפרטית.

זהו מאבק על הרבה מאוד כסף, על שליטה במערכת הבריאות וגם על הרבה מאוד אגו. זה מה שמבדיל בין ההתנגדות המובנת של בית החולים הפרטי אסותא להטלת מיסוי עליו, לבין שיירות הרופאים הבכירים שעולות לירושלים כדי ללחוש באוזניהם של חברי כנסת ושרים שיעשו חיים קשים לגרמן. אלו אותם רופאים שהח"כים והשרים מרימים אליהם טלפון כשצריך טיפול רפואי VIP.

אותם רופאים אינם מתנגדים רק לפגיעה בפרנסתם, אלא מתחלחלים מעצם ההתערבות של הרגולטור, כי הם יודעים שככל שהשליטה על מערכת הבריאות תגבר, כך תקטן השפעתם, ועמה יידלדלו כיסיהם. לכן, האישור של המיסוי על המערכת הפרטית הוא לא רק עניין של כסף, אלא שאלה של שליטה.

ואותו התסריט מתקיים גם בסיפור של הדסה. הוויכוח הוא לא רק על הכסף והאגו של הרופאים ונשות הדסה, אלא על מי שולט בזרם הכסף - אלו שמרוויחים ממנו או מי שאמור לפקח עליהם.