ומה עם ערכיות הדין?
בחינות הסמכה קשות לא ישכנעו את הסטודנטים להפנים את עתידם התעסוקתי המעורפל. לצד צמצום הכמות נדרש עידוד לאיכות. הגיע הזמן למאבק בדימוי עורך הדין הסלב בעל המרצדס השחורה
הציפייה שכוחות השוק יקטינו את מבול הפרקליטים הכזיבה
סיפור אמיתי: לפני כמה שנים חזרתי מאחד הכנסים באילת ונסעתי במונית משדה התעופה. "מאיפה אתה חוזר?", שאל הנהג. "מכנס משפטי", השבתי. "באמת?", אורו עיניו. "בדיוק עכשיו אני מתחיל ללמוד משפטים בקריית אונו. העבודה במונית קשה, ואני מחפש משהו אחר".
- בחינות ההסמכה לעריכת דין: בוגרי האוניברסיטאות השאירו אבק למכללות
- איילת שקד: התמחות עורכי הדין תוארך לשנתיים, נקטין את מספרם
- מי ירוויח מהארכת תקופת ההתמחות?
אין לי חלילה דבר נגד הזכות והפוטנציאל של נהגי מוניות. ועם זה, האם זה המאגר שממנו יגיעו שופטי העליון בעתיד? הנהג הסביר שהבחירה במשפטים במכללה נבעה גם ובעיקר מהיכולת לשלב לימודים עם עבודה. במילים אחרות, תן צ'ק – קבל תואר.
הציפייה שכוחות השוק יקטינו את מבול הפרקליטים שנפלט בכל שנה מבתי הספר למשפטים הכזיבה. נכון שיש ירידה מסוימת בהרשמה, אבל הסטודנטים למשפטים מתקשים להפנים את העתיד התעסוקתי המעורפל שממתין להם. הם עדיין מסתנוורים מהדימוי הזוהר שמושפרץ מאינספור סרטים וסדרות טלוויזיה, וגם מהחיים האמיתיים שכורכים את עורכי הדין בסוגיות מרתקות - החל מהקסם האפל שבייצוג גנגסטרים גדולים ועד הכסף הגדול שבייצוג קונצרנים ובנקים. והם גם מוקסמים מהסלבריטאות התקשורתית ומהמרצדסים השחורות של פרקליטי הצווארון הלבן.
בחינת ההסמכה ללשכת עורכי הדין צילום: דוברות לשכת עורכי הדין
המכללות גרמו להצפת המקצוע. רישיון לכל דורש. לא עוד "נומרוס קלאוזוס" כמו בפקולטות היוקרתיות של האוניברסיטאות. מספר עורכי הדין בישראל המריא למקום הראשון בעולם ביחס לאוכלוסייה.
585 עורכי דין ל־100 אלף תושבים (או 637 לפי שרת המשפטים), לעומת 23 בלבד ביפן. גם עורכי הדין היפנים רעבים לפרנסה, אבל מסיבות הפוכות. יפני שגורם נזק לזולתו ייצא מעורו כדי לפצותו ויתבייש לפנות לעורך דין כדי להתחמק מתשלום. ליפנים מנהג משונה נוסף - לקיים חוזים שחתמו עליהם. לכן הם נזקקים פחות לעורכי דין. בישראל, לעומת זאת, הריבוי מתאמץ להצדיק את עצמו.
והתוצאות בהתאם: אבטלה ושכר נמוך, הורדת מחירים שמורידה את רמת השירות לציבור; מאמצי התבלטות שמעצימים וולגריזציה והתבהמות; יצירת הליכים והתדיינויות סרק שמעמיסים וסותמים את בתי המשפט.
2. משלבים ידיים
לא בטוח שהארכת ההתמחות והקשחת הבחינה יספיקו
ראש לשכת עורכי הדין אפי נוה, נשיאת העליון מרים נאור ושרת המשפטים איילת שקד משלבים ידיים כדי להתמודד עם התופעה. כרגע מדובר בשני מהלכים - הארכת ההתמחות לשנתיים והקשחת הרמה בבחינות, כמו שעולה מהמלצות ועדה בראשות נשיא המחוזי בחיפה יוסף אלרון. לאחר שסיכלו המכללות את הסינון בשלב הקבלה ללימודים, כעת מבקשים לקיים את הסינון בשלב הקבלה למקצוע, בתקווה שנגיע למצב הקיים בארה"ב, שבה רק כ־25% מבוגרי משפטים הופכים לעורכי דין, והיתר מתפזרים לפוליטיקה, לעסקים ולתקשורת, כמו מרבית כתבי המשפט.
הציפייה היא שהצעדים האלה ירתיעו סטודנטים מלהצטרף למירוץ. נכון שיש גם בעיות, למשל יתרון לעשירים. ליתר דיוק לבני עשירים, כי בני עניים יתקשו להחזיק מעמד שנתיים בסטאז' שבהן ישתכרו כ־5,000 שקל בחודש. רצוי גם שלא להיסחף בעליהום על המכללות ולזכור את ספיר ואת צפת המתוקצבות, שנותנות מענה אמיתי ואיכותי לסטודנטים מהפריפריה. ומותר לברך גם על הרחבת ההשכלה המשפטית שתורמת לחיזוק הדמוקרטיה. אף שגם זה לא תמיד נכון. הרי גם יריב לוין הוא עורך דין.
3. רוח גבית לאיכות
דימוי עורך הדין אצלנו נוטה למודל השלילי, ולא במקרה
דמותו של עורך הדין בתרבות, בספרות ובקולנוע שנויה במחלוקת. מצד אחד, דמות הגואל והמושיע במסורת האמריקאית - מדניאל ובסטר, דרך קלארנס דארו, סמואל ליבוביץ ועד בארי שק ואלישייה פלורק. ומצד אחר, רודפי האמבולנסים והפרקליטים החלקלקים ונטולי הרחמים של התאגידים הגדולים, או הבירוקרטיה השרירותית והמייאשת של המשפט אצל קפקא.
ג'וליאנה מרגוליס כעו"ד אלישייה פלורק. גואלת ומושיעה צילום: Paul Sarkis
דימויו של עורך הדין בישראל קרוב יותר, למרבה הצער, למודלים השליליים, גם אם לא ניכנס לדיון עד כמה תרמה לכך הקדנציה האחרונה בלשכת עורכי הדין. הדרך לשיפור עוברת לא רק בצמצום מספר עורכי הדין, אלא, בין היתר, גם בהגדלת האיכות (וגם הכמות) של עריכת הדין החברתית והקהילתית. כשעריכת דין תשתזר שוב בערכיות הדין, כאשר דן יקיר ויובל אלבשן יהפכו לגיבורי המקצוע, כשהקליניקות המשפטיות יקבלו את התמיכה בכלל ותמיכה כלכלית בפרט הנחוצות לקיומן וכשנפסיק לשמוע את הדקלום המקובל של סנגור לאחר שנורה טיל על בית לקוחו: "למרשי אין בכלל אויבים", נדע שהמקצוע מושך את הטובים ביותר.
