"החשבת הכללית היא המתעללת הראשית בהדסה"

"הממשלה מתעללת בהדסה, והחשבת הכללית במשרד האוצר מיכל עבאדי־בויאנג'ו היא המתעללת הראשית", אומר ל"כלכליסט" פרופ' זאב רוטשטיין, שהחל מהחודש הבא ייכנס לתפקידו החדש כמנכ"ל בית החולים הדסה, תחילה במשרה חלקית ומתחילת פברואר במשרה מלאה. "עבאדי־בויאנג'ו מעכבת תשלומים של 75 מיליון שקל שמגיעים לבית החולים מתוקף הסכם ההבראה שחתמה הממשלה. היא לא מעבירה את הכסף, שאמור היה להיכנס כבר ב־10 בדצמבר, בתואנות שווא. היא מתנקמת בי, כי היא לא אוהבת את העובדה שמינו לה מנהל שהיא לא רצתה", הוא ממשיך לתקוף בחריפות.

רוטשטיין יפרוש מתפקידו הנוכחי כמנהל בית החולים שיבא רק בתחילת השנה, כשיעבור באופן רשמי לבית החולים הירושלמי המדמם. האופי הממזרי והבועט שלו סיבך את הילד הרע של מערכת הבריאות, שמסרב ללכת בתלם, בלא מעט שערוריות ניהוליות, אבל דבר אחד אי אפשר לקחת ממנו: את העובדה שב־12 השנים האחרונות הוא מנהל את בית החולים הרווחי היחיד בישראל, בשעה שבתי חולים אחרים נאנקים תחת מחסור חמור בתקציבים.

התלונות נגדו לא הגיעו בחלל ריק. הוא אולי מנהל טוב, אבל הליך המינוי שלו להדסה היה ארוך במיוחד, כחצי שנה, בין השאר בשל תלונות של כמה רגולטורים, בהם החשבת הכללית באוצר ונציבות שירות המדינה. התלונות דיברו על התנהלות לקויה של רוטשטייין בניהול המקרקעין של בית החולים ובמיוחד בפרשת קלאס קליניק, שבמסגרתה הוגשה נגדו תובענה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה, בטענה כי ידע על כך שבבית החולים מתקיימת פעילות רפואה פרטית בשעות הבוקר, כלומר על חשבון הקופה הציבורית.

בסופו של דבר, בלחץ שר הבריאות יעקב ליצמן, מינויו של רוטשטיין אושר גם על ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר, ועל ידי משרד האוצר. עם זאת, הליך התובענה המשמעתית נגדו עדיין מתקיים במקביל.

עבאדי־בויאנג'ו. "כתבה נייר בן שלושה עמודים נגד המינוי שלי למנכ"ל הדסה" צילום: מיקי אלון

על סף הפרישה ורגע לפני שייכנס רשמית לתפקיד החדש, הוא מספר ל"כלכליסט" על תשוקתו להיות זה שיוציא את עגלת הדסה מהבוץ, ועל הדחף להצליח דווקא במקום שבו כל האחרים כשלו. רוטשטיין נשמע כמי שבזמן שחלף מאז שאושר מינויו הספיק להמיר את הפטריוטיות השיבאית שלו — לפטריוטיות הדסאית לוחמת לא פחות. על הדרך הוא סוגר חשבון עם מי שלדבריו מסכנים את הבראת הדסה, ובראשם החשבת הכללית מיכל עבאדי־בויאנג'ו, שלטענתו מונעת מבית החולים כספים שהמדינה מחויבת להעביר לו מתוך נקמנות אישית כלפיו.

"קראתי מאמר שעבאדי־בויאנג'ו כתבה על איך נמנעים מאגו בניהול", אומר רוטשטיין. "אני מסכים איתה שאין לה אגו בניהול. יש לה אגו ענק, מגה אגו. והיא מוכנה לעשות הכל עבור האגו שלה ולא עבור מילוי תפקידה כפי שהוא צריך להיות. הדסה לא יכול לשרת את הציבור כשמונעים ממנו 75 מיליון שקל שהמדינה התחייבה להעביר.

"המדינה מונעת העברת כספים, ומנגד באה ודורשת פיטורים. 500 איש עזבו את הדסה לדרישת המדינה, עם כל המחויבויות הפנסיוניות שהדסה לקח על עצמו בהסכם ההבראה. המדינה היתה צריכה להעביר 25 מיליון שקל כדי לכסות את מה שהדסה כבר שילמה, והיא עדיין לא העבירה. למה המדינה לא מעבירה כסף בזמן? לא מדובר רק בקופות החולים. כדי להביא את הדסה קדימה חייבים לעבוד קשה, אני כבר מרגיש את זה. אבל דבר אחד לא ציפיתי שיקרה, וזה שעוד לפני שנכנסתי לתפקיד, המדינה - באמצעות החשבת הכללית - תדפוק את כל הסכם ההבראה".

רוטשטיין אמנם מייחס את הפוטנציאל להרוס את הסכם ההבראה למדינה בלבד, אבל האמת היא שגם לנשות הדסה, הבעלים, יש חלק לא קטן לאחריות לעמידה בו. עד תחילת השנה הנוכחית המצב של הדסה היה בכי רע. בית החולים דימם 18 מיליון שקל בחודש, קופות החולים סירבו להעביר כספים שהיו חייבות לו ובחלקן גם הפסיקו לשלוח חולים לשירותי השר"פ. בנוסף, תוכנית ההבראה נראתה תקועה לאחר שנשות הדסה לא העבירו כספים בעקבות עיכוב באישור ניהול הכספים של בית החולים, נוהל התרומות ועוד.

אז היתה זו המדינה, או יותר נכון החשבת הכללית, שהעבירה עשרות מיליוני שקלים בסוף 2014 כדי שבית החולים יוכל לשלם משכורות. רק אז, אחרי שבית החולים החל להתייצב - בין השאר בזכות זה שמשרדי האוצר והבריאות חייבו את קופות החולים להעביר לו מאות מיליוני שקלים שהיו במחלוקת בינן לבין הדסה - החלו בבית החולים לטפל גם בתופעת השר"פ בשעות הבוקר שהיתה אסורה על פי הסכם ההבראה עם המדינה. מ"מ המנכ"ל, פרופ' תמר פרץ, החלה אז לאכוף את האיסור על שר"פ בשעות הבוקר, במה שעד כה נראה כמו הצלחה יחסית.

עברת לא מעט בדרך למינוי, היו קולות שאמרו שאתה לא ראוי.

"היתה 'גועליציה' שלמה נגדי".

איך אתה מסביר את זה?

"אני לא המנהל המועדף על החשבת הכללית. אבל בכל זאת נבחרתי בהליך ארוך, שלקח חצי שנה, באישור היועץ המשפטי לממשלה, שעבר גם נייר התנגדות בן שלושה עמודים של מיכל עבאדי־בויאנג'ו, שעבר את אישור אגף התקציבים באוצר, את משרד הבריאות, שר הבריאות, סגן שר הבריאות, שר האוצר, מנכ"לי משרדי הבריאות והאוצר, את דירקטוריון הדסה, את נשות הדסה. נבחרתי בהליך הכי ארוך שאפשר. די, נגמר, חלאס. צריך לעבור קדימה. גם כשנבחר ראש ממשלה, שהוא אף פעם לא היה הבחירה של כולם ותמיד יש מישהו שלא בחר בו, מרגע שהוא נבחר — הוא ראש הממשלה של כולם. אז אני אמור להיות מנכ"ל הדסה של כולם, כולל של החשבת הכללית. אני לא מתכוון לוותר".

זאב רוטשטיין על ההתנגדויות למינויו: "די, נגמר, חלאס. צריך לעבור הלאה. גם כשנבחר ראש ממשלה תמיד יש מישהו שלא בחר בו, אבל הוא ראש הממשלה של כולם. אז אני אמור להיות מנכ"ל הדסה של כולם" צילום: אוראל כהן

למה רצית את התפקיד הזה מלכתחילה?

"בגלל שאני טיפוס בעייתי. הגעתי לשיא הקריירה, לשיא קידום בית החולים שיבא, והמילה האחרונה עוד לא נאמרה. אני מזניק את בית החולים מעלה מעלה: בעוצמת החקר, הגילויים החדשניים בתחום הסרטן, מעבדות מחקר שגורמות לכל העולם לרטוט. כל החברות הגדולות, כולל חברות התרופות, באות הנה בכמויות, יש המון התחדשות בשיבא. ירינו רקטה לחלל, עברנו את האטמוספירה, עכשיו הכל שקט ורץ בבית החולים".

"בית חולים שלא הולך קדימה, הולך אחורה"

פרופ' זאב רוטשטייין היה, בסופו של דבר, המועמד המוסכם היחיד לתפקיד מנכ"ל הדסה. הוא צמח בבית החולים שיבא והיה ידוע כמי שמיועד למנכ"לות ביום מן הימים, עד שקיבל את התפקיד ב־2004. הוא נחשב לאחד הבודדים במערכת הבריאות שניתן לכנות מנהלי־על, ובתקופתו שיבא הפך להיות אחד מבתי החולים המובילים בישראל מבחינת איכות הרפואה והמחקר. לניהולו בהחלט היה חלק בכך, אבל גם ליתרון הגודל של שיבא על פני בתי חולים אחרים. וגם קשריו הטובים של רוטשטיין עם שורה של תורמים גדולים, כמו לב לבייב ואחרים, היטיבו לא מעט עם בית החולים.

כל אלו עזרו לרוטשטיין להגיע פחות או יותר לבדו לישורת האחרונה במירוץ לניהול הדסה, אם כי אחת הסיבות להסכמה הרחבה יחסית שקיבל היא שמנהלים אחרים במערכת הבריאות פשוט לא רצו להיכנס למיטה החולה של בית החולים הירושלמי.

איך ייראה בית החולים הדסה בניהולך?

"כבר מרגישים אותי, לטוב ולרע. יש כאלה שלא יאהבו את מה שאני אעשה שם. המטרה היא להחזיר את הדסה להיות בית חולים אהוב ונאהב על ידי הלקוחות שלו, על ידי הציבור. להשיל ממנו את כל סממני ההתנשאות שלו ולהפוך אותו בחזרה לבית חולים ציבורי שמלטף את המטופלים שלו ולא עט עליהם בגישה של 'תשלמו לי כסף'. זה שינוי שנועד להציב את החולה במרכז העניינים, מה שלא היה בהדסה.

"הדסה החדש הולך להיות בית חולים אחר, מאוד עממי, לטובת הציבור כולו, לא רק לתושבי ירושלים אלא לכל מי שרוצה להגיע אליו. ננסה לתרום לכך שהגישה אליו תהיה יותר נוחה, שלא ירגיש מנוכר, שתהיה בו אווירה אחרת. במקביל צריך לקחת את בית החולים, שקפא על שמריו במשך תקופה ארוכה בנושאי פיתוח וטכנולוגיה — כדי להפיח בו רוח חדשה. כי בית חולים שלא הולך קדימה, הולך אחורה".

לאיזה בית חולים אתה נכנס? לאור תפיסת העולם שלך, הדסה במצבו הנוכחי יהיה מסוגל לייצר מקורות הכנסה?

"בית החולים הדסה מרגיש היטב שבשנתיים האחרונות לא היה לו מנהל קבוע, שהיה שם קושי גדול מאוד בקבלת החלטות. יש שם גם מסורת של שנים של ועדות על ועדות, בירוקרטיה בהתגלמותה, שגורמת לתהליכים לארוך שנים. ישנם תהליכים בהדסה שכבר נמשכים יותר מארבע שנים ועוד לא נגמרו, כשבתל השומר הם לקחו ימים ספורים".

ממה זה נובע?

"המסורת של הדסה היא שהמקום מנוהל על ידי ועדים, וכשמדובר על ועדים — צריך להגיע להסכמות בין אנשים רבים בתהליכים ארוכים של ישיבות ודיונים, ועדות משותפות להנהלה ולעובדים וכדומה. בקיצור, התעסקו שם הרבה מאוד באיך, ולא במה. באיך לצאת טוב עם קבוצות הלחץ ולא עם הציבור. המשימה העיקרית — שהיא בית חולים ששייך לציבור ופועל למענו — נדחקה הצידה, וזה מה שאני רוצה להחזיר, את את האמון של הציבור.

"האמון שחולה שמגיע להדסה יודע שהוא מקבל לא רק את הטיפול הכי טוב מבחינה אקדמית וטכנולוגית, אלא גם עם נשמה, כמו שקורה בשיבא היום. זה הושג בתהליך ארגוני ארוך. חשוב להנחיל את המדיניות הזאת מהקודקוד ועד אחרון העובדים למטה, שתכלול גם את אנשי הוועדים. כי בית החולים נועד לשרת את הציבור בצורה האיכותית והשירותית ביותר, ולא בגדר 'הזעף פניך לתייר'".

מה זה אומר? ומדוע הזכרת שיש מי שכבר לא אוהבים אותך?

"צריך לשים את האינטרס של החולים במקום הראשון. מי שחושב שהדסה הוקם בשבילו — יצטרך לשנות את תפיסתו, או לפנות את מקומו. הדסה לא נועד לרצות את נשות הדסה, לא את הרופאים הבכירים, לא את הדירקטורים וגם לא את המנהל, אלא לטפל בחולים. המסר שלי בנושא הזה חד, וכולם צריכים להיות שותפים לו. כשמדברים על הבראה אמיתית של הדסה, כל השותפים צריכים לעזור, כולל קופות החולים".

מה הבעיה בגישה של הקופות, שחוששות להעביר כסף שייבלע בגירעונות?

"קופות החולים לא יכולות להתעלל בהדסה כאילו שהוא אנטילופה פצועה וכולם קופצים עליה כדי לתפוס ממנה חתיכות. זה מה שקורה היום. אין העברת תשלומים, ישנה התעללות כספית. החובות כל כך עמוקים בין היתר כי הקופות לא משלמות להדסה, זה מה שנקרא אנטילופה פצועה".

"הדסה תצטרך לקלוט רופאים כוכבים"

אחת ההצלחות הגדולות והמדוברות של שיבא בשנים האחרונות, אם לא הגדולה שבהן, היתה האקזיט של פרופ' גל מרקל, רופא צעיר ומבריק שפיתח במסגרת בית החולים תרופה חדשנית לסרטן. בקיץ האחרון רכשה ענקית התרופות מרק את הפטנט שלו תמורת סכום שיכול להגיע — אם יעמוד באבני הדרך שנקבעו לו — ליותר מחצי מיליארד דולר. פוטנציאל הרווח של שיבא, כולל תמלוגים עתידיים, מגיע למאות מיליוני דולרים.

מה יכול להרים את הדסה הגירעוני, אם לא סכומי עתק שייכנסו מבחוץ — כמו שקרה עם האקזיט של פרופ' גל מרקל?

"גל מרקל הוא לא תופעת טבע מבודדת. הוא היה חלק ממדיניות, מתוכנית המצוינות תלפיות, שבמסגרתה רופאים צעירים ומוכשרים כמוהו הוזנקו קדימה. מנועי הצמיחה של הדסה יבוססו קודם כל על השירות שניתן לציבור, שיבוא בהמוניו להדסה. אם מאמינים בהדסה — מקורות ההכנסה יבואו מהטיפול בחולים. אם נשנה את המודל הארגוני ונעבוד במודל של 'חדר ניתוח וחצי', זה כבר ינפח את ההכנסות פי חמישה.

נשיאת נשות הדסה מרסי נתן. "תרמו את חייהן ואת כספן למוסד הזה" צילום: עטא עוויסאת

"בניתוחי לב ילדים למשל הפוטנציאל הוא אדיר, ומה שמעכב הוא לא היעדר צוות, שכן הכירורג אלדד ארז הוא כוכב בקנה מידה בינלאומי. מה שמעכב זה שאין תשתית לטיפול

נמרץ ילדים. בהדסה יש חמש מיטות טיפול נמרץ ילדים בכל התחומים. לא משנה מה קורה, יש רק חמש מיטות. תשווי את זה לתל השומר, יש לנו שמונה מיטות ייעודיות רק לניתוחי לב פתוח, וכ־30 נוספות לתחומים אחרים. התשתית שהכנו בתל השומר כדי לקלוט את אותם ילדים ולנתח אותם לא קיימת שם".

מה אתה חושב על שיטת ה'פול טיימרים', רופאים כוכבים שמקבלים שכר גלובלי גבוה מאוד כדי לנתח רק בבית החולים ולא בחוץ?

"הדסה יצטרך לקלוט כוכבים. יש דור נפלא של רופאים מבריקים, מהטובים ביותר, שלא היו עד היום בתוכניות של פיתוח כוכבים. בתל השומר התוכנית נוצרה בהליך שלקח יותר מעשר שנים, זה לא בא יש מאין. המדינה מטפלת בנושא ה'פול טיימרים' כרגע, זה על הפרק, אבל בשיבא לא חיכינו למדינה, הלכנו כמה צעדים קדימה. אני מקווה שגם בהדסה נוכל לעשות את זה. רופאים פול טיימרים מאוד חשובים, כי פציינט יכול לבחור אותם בלי שיגידו לו: 'בוא דרך שר"פ, בוא שלם כסף'. אגב, אני בכלל לא מאמין בתפיסה של שר"פ בשעות העבודה. זה נושא שאני צריך ליישם באופן חד וברור גם בהדסה. שר"פ — רק מעבר לשעות העבודה".

בהדסה יודעים שזה מה שאתה מתכנן?

"יודעים שאני לא מוכן ששר"פ ייעשה בשעות הבוקר בבית החולים. לא יכול להיות שייגשו לפצוע מדמם בחדר המיון וישאלו אם הוא רוצה שר"פ. את הדוקטור הזה או את הדוקטור הזה? ומחר יבואו הרופאים לפצוע הזה, להתחרות עליו. זה לא יתקיים בחדר המיון. אנחנו מטפלים בעזרת הרופאים הטובים ביותר בלי הסוגיה הכספית".

דווקא היו טענות שעודדת שר"פ בשעות העבודה. במכון הפלסטיקה של שיבא למשל התבצעו ניתוחים פרטיים בשעות העבודה, ויש מי שטוען שזו היתה רוח המפקד.

"לומר שהנהגתי דבר כזה בשיבא זה קשקוש. ההאשמות האלה מצוצות מהאצבע. כל מי שאומר את זה מתעלם מהמשנה שלי, והיא חדה וברורה. דבר אחד אי אפשר להגיד עליי — שאצלי יש אחד בפה ואחד בלב".

למה טיפוס כמוך עדיף להדסה, ולא מנהל קונצנזואלי שנחמד עם כולם?

"אני בא עם נדוניה של 12 שנות לימוד בשיבא, על הטעויות וההצלחות שלי. עם רקע במינהל עסקים. נכון שאני שונא בירוקרטיה. אני חושב שזאת אחת הרעות החולות של מדינת ישראל בכל מיני תחומים".

"אני לא מוכן לספור ימים עד שמלאך המוות ייקח אותי"

רוטשטיין לא משמיע טענות נגד נשות הדסה, אף שדו"ח ועדת גבאי שמונתה לבדוק את המשבר בבית החולים הטיל אחריות גם עליהן למשבר. "נשות הדסה לדעתי הן נשים שתרמו לא רק את חייהן אלא גם את כל כספן למוסד הזה, כדי שיטפל בחולים ברוח שאני מתאר. ברור לי שלא יהיה להן סיפוק גדול יותר מלראות את משאת נפשן מתגשמת".

אתה לא חושש להיזכר בסוף כמי שלא הצליח להוציא את העגלה מהבוץ, במקום כמי שהוביל את שיבא למעמדו היום?

"אם אכשל, לפחות עשיתי מאמץ כן להצליח, ואני מתכוון לתת את כל כולי. אם אצליח בהדסה — זאת תהיה גאוותי השנייה. אני רוצה להגיד, בלי להצטנע, שכמות ההצעות המעניינות שמונחות על שולחני היא עצומה, אבל בחרתי דווקא ללכת לאתגר הקשה מכל. אני לא אדם שמוכן לשבת ולספור את הימים עד שמלאך המוות ייקח אותו".

קשה לצאת למשימה כשאף אחד כבר לא מאמין שאפשר להרים את בית החולים?

"גם אני מתקשה להאמין, כי כמות השינויים, האנרגיה ורמת שיתוף הפעולה המתבקשים דורשים התגייסות מוחלטת, כמו בימים של לפני מלחמת ששת הימים כשכל העם התגייס. ואנחנו ערב מלחמת ששת הימים בנושא הדסה. אם לא נצליח לערוך גיוס כללי של כולם, לא נחשוב במונחים של כל העם צבא — 'כל העם הדסה' — לא נצליח. זה האתגר".

מי שהיתה מנהלת מכון האונקולוגיה של הדסה ומונתה למנהלת הזמנית פרופ' תמר פרץ ניסתה להזהיר אותך לא להתקרב?

"תמר פרץ היא מנהלת בחסד עליון באופן טבעי, מעצם העובדה שאף פעם לא למדה ניהול, ולכן אני מעריץ את הדרך שבה היא החזיקה את השנה שבה היא מילאה מקום בהדסה. אבל השקפת חייה כאחת שגדלה בהדסה ורגילה למציאות של הדסה שונה משלי, שלא גדלתי שם. אני בא עם רעיונות אחרים לגמרי. ההבדל העיקרי בינינו הוא בתפיסה שממנה באה תמי פרץ, שלפיה 'ההנהלה לא מנהלת', כלומר שהנהלה צריכה לשמש מתווכת בין כוחות פנימיים בתוך בית החולים. אני מאמין בניהול. מנהל צריך לנהל. יש לו אחריות, אבל גם סמכות".

היא תחזור לתפקיד הבכיר שמילאה לפני כן?

"תמר פרץ היא רופאה נערצת. מאוד הייתי רוצה שהדסה לא תפסיד אותה".

אתה עושה משהו בעניין?

"ברור שאני פועל בנושא".

התחלת כבר לארוז את החפצים שלך בשיבא?

"מה פתאום? אני עובד מהבוקר עד הבוקר. אין לי זמן לאריזה, אני דוחה את הקץ".

החשבת הכללית מיכל עבאדי־בויאנג'ו מסרה בתגובה: "אגיב לטענותיו כשיהיה מנכ"ל הדסה".

רוטשטיין — אישורים זה לחלשים

מנחת מסוקים ומכתב לדיוויד קמרון

> הדם הרע בין החשכ"לית מיכל עבאדי־בויאנג'ו לבין מנכ"ל שיבא פרופ' זאב רוטשטיין אמנם התפרץ לאחרונה, אבל מקורו עוד בחיים הקשים שעושה רוטשטיין לכל אחד מהרגולטורים שאחראים על הפעילות של בית החולים שהוא עומד בראשו.

החשכ"לית אחראית על כל נכסי המדינה, ולכן גם אחראית על נכסי המדינה שנמצאים תחת בית החולים שיבא. במאי האחרון היא פרסמה דו"ח ארוך ומפורט על הפעילות של שיבא במקרקעין, ונמצאו שם שורה של ליקויים לכאורה ברישומי והסדרי המקרקעין של בית החולים, חלקם הגדול אמנם לא החלו בתקופתו של רוטשטיין כמנהל, אך מהדו"ח עולה שהוא גם לא עשה די להסדיר אותם. לדוגמה, בניית מנחת מסוקים ללא אישור, השכרת משרדים לקופת חולים מכבי ללא אישור משרדי האוצר והבריאות, השכרת משרדים לחברה פרטית שנמצאת בשיתופי פעולה עם שיבא בפעילות רפואית באפריקה ועוד.

כפי שרמזה מאוחר יותר המשנה ליועמ"ש דינה זילבר, כשעסקה בסוגיית מינויו של רוטשטייין לתפקיד מנהל הדסה, כל בעיה כזו כשלעצמה היא קטנה יחסית, אך הצטברות הליקויים עם היחס הכללי של רוטשטיין לרגולטורים הוא שהופך את הדו"ח למשמעותי. עם זאת, בשום שלב החשכ"לית לא הצליחה להראות בדו"ח כי לרוטשטיין יש אחריות אישית לליקויים או שהוא פעל באופן לא תקין.

על היחס של רוטשטיין לרגולטורים אפשר ללמוד מאחת המסקנות שעלו מהדו"ח. בשיבא, מתברר, יש כמה מבנים שהוקמו על ידי הצבא הבריטי בתקופת ממשלת המנדט, והנהלת בית החולים לא פעלה להסדיר את קיומם והשימוש בהם. בזמן שאולי כל מנהל אחר היה מודיע כי יפעל לתיקון הליקויים ולא מתווכח עם החשכ"לית, רוטשטיין הגדיל לעשות ושלח מכתב לראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון, בו הוא מבקש ממנו לעזור לו להסדיר את הנושא.

התגובה של רוטשטיין לדו"ח כללה גם עשרות מכתבים לחשכ"לית ולרגולטורים אחרים, כולל איום בסגירת מעונות מכבי שבהם שוהים קשישים. כל זה לא עזר להניח את דעתה של החשכ"לית, שעל פי גורמים במשרדי האוצר והבריאות פעלה לא מעט מאחורי הקלעים כדי לסכל את מינויו של רוטשטיין לתפקיד מנהל הדסה, מה שבוודאי לא תרם להרגעת הרוחות בין השניים.

תגובת משרד האוצר: "משרד האוצר דוחה מכל וכל את ההתקפה חסרת הרסן של פרופ' רוטשטיין על החשבת הכללית. החשבת הכללית הינה משומרי הסף החשובים ביותר על הקופה הציבורית והמנהל התקין במגזר הציבורי.

במשרד האוצר מציינים כי החשבת הכללית זוכה לגיבוי של שר האוצר ומוערכת מאוד על פועלה".