כשמשפחת עופר הולכת בין הטיפות

מנכ"ל הבנק אלי יונס החליט בזמנו כי לאור העובדה שבצים מתכוננים להסדר חוב, טוב יעשה אם יקזז באופן חד־צדדי את חשבונה של צים שהיתה ביתרת זכות עם חשבון שבו היה לצים חוב. המהלך של יונס לא התקבל בעין יפה בקרב מנכ"ל החברה לישראל ניר גלעד, ועד היום מתנהל סכסוך משפטי בין הצדדים.

אלי יונס צילום: אוראל כהן

היו"ר נעשה פסיבי

כדי להבין את המצב הבעייתי שבו נמצאה צים, צריך לחזור אל אירועי 2009: בנובמבר באותה שנה קיבלו מפגינים את פניהם של המוסדיים בבואם לאשר את הסדר האג"ח עם צים. "צים של כולנו נמכרה בגרושים לעופר בתירוץ של התייעלות", נכתב בניירות שחילקו המפגינים למחזיקי האג"ח. "הוא עשה עליה קופה ודרדר אותה לכישלון מוחלט, ובמקום לקחת אותה בחזרה, אנחנו מסבסדים לו את ההפסדים מהכיסים שלנו?", התרעמו המפגינים על סמי עופר המנוח.

זבוב על הקיר כשהאינטרסים מתנגשים בדירקטוריון של בנק גדול צריך להשאיר את ענייני האגו, הנאמנות והאמוציות מחוץ למשוואה שניר הנדלר לכתבה המלאה 

הסדר החוב נדרש לנוכח מצבו הקשה של ענף הספנות - משבר שהביא את צים להפסד של 428 מיליון דולר ב־2009, והפסד של 332 מיליון דולר ב־2008. בעלי השליטה בצים פנו אז להסדר חוב בהיקף של 1.1 מיליארד שקל.

פרוטוקולים של ישיבות דירקטוריון הבנק - שדן בהחלטה של יונס לחלט את החוב של צים והגיעו לידי "כלכליסט" - חושפים את אופן ההתנהלות של דירקטוריון הבנק בטיפול בנושא רגיש במיוחד: כיצד אינטרסים של דירקטורים הקשורים בחברות־הבנות של החברה לישראל מתערבבים עם אינטרס הבנק. אפשר ללמוד מהם איך הפסיביות של יו"ר דירקטוריון מאפשרת למנכ"ל הבנק להתעמת עם חברי הדירקטוריון, וכמה חוששים חברי הדירקטוריון מתוצאות הדיון.

שאלות של אגו

הסיפור כאן הוא עקרוני בהרבה ויוצא מגדר הסיפור הספציפי של צים. זה סיפור על מה שמעסיק באמת את דירקטוריון הבנק השלישי בגודלו בישראל, שבמבחן התוצאה קיבל החלטה מושכלת אבל בדרך התעסק לא מעט עם שאלות של אגו, מפלגתיות הקשורה לבעלי השליטה, נראות ודעת קהל ציבורית.

מעטות הפעמים שבהן לקוראים יש הזדמנות להיות זבוב על הקיר בישיבת הדירקטוריון של בנק גדול בישראל. מעטות עוד יותר הפעמים שזה מתאפשר בדיון בסוגיה כה רגישה כמו זו הנוגעת לאשראי של חברה קשורה. החומר שלפניכם הוא ההזדמנות הזו.

תחילת ההתנגשות

יונס מסביר לדירקטוריון על הבעיה עם חברה לישראל

רון גזית צילום: אוראל כהן

המנכ"ל אלי יונס: "מדווח על עימות עם צים והחברה לישראל, וזה הגיע לטונים לא נעימים באופן טבעי. נתיב העימות הוא הודעה שניתנה לנו בתחילת החודש על ידי צים בביקור שהם ערכו אצלנו, שלפיה הם יזדקקו לפריסה ארוכת טווח וכנראה גם לפגיעה בשווי החוב. אולי כדאי לציין שהיום סך כל החבות כלפינו מסתכמת באפס, הם לא חייבים לנו כסף".

רון גזית: "אז על מה הוויכוח?".

יונס: "יתרת החוב היא אפס, כיוון שברגע שהם הוציאו את ההודעה הזאת עשינו את מה שנדרש מאיתנו. החזקנו חשבון פעיל שבו היו גם יתרות זכות וגם יתרות חובה. היתרה היתה 10 מיליון שקל, שעליה דיווחנו כאן. דיווחנו גם לנגיד בנק ישראל, שבמקרה שאל אותנו בהקשר אחר, במסגרת הביקור שלנו אצלו. הצעד הבא היה שהורדנו את רמת החשיפה לאפס. מה שמנחה אותנו בהתנהלות זה שמדובר בגוף קשור, ולכן אני מדווח לכם היום, אחרת היינו משאירים את זה לדירקטוריון בעוד יומיים".

"לא יכול להיות שאעשה שום דבר שונה מדרך ההתנהלות שלי מול כל לווה אחר. אינני אומר שצריך להיות יותר מחמיר, אבל ודאי שלא להקל".

גזית: "גם עשית את זה. כמה היה החוב לפני כן?".

יונס: "אני הולך לפי הסדר. ב־13–14 במאי, אז האירוע התחיל להתגלגל, צים ערכה מצגות למלווים שלה בלונדון ובתל אביב. במצגת בתל אביב נכחו גם אנשים שלנו. במצגות הנ"ל הם סיפרו שיש בעיה זמנית כרגע של תזרים מזומנים, שהציפייה שלהם היא שברבעון השלישי העולם יחזור לנהוג כמנהגו והתזרימים ישתפרו. הם ביקשו Stand Still (הסכמה שלא לנקוט בהליכים כלשהם באופן חד־צדדי - ש"ה) עד 1 בספטמבר. אצלנו בין כה וכה מדובר בחשבון חוזר דביטורי (חח"ד) מט"ח, ובמקביל ל־Stand Still הם יכניסו סכום של 150 מיליון דולר לחברה על ידי החברה לישראל, מה שהם עשו בפועל בשלב מאוחר יותר".

אברהם (בייגה) שוחט: "באיזה סכום מדובר?".

אלי יונס: 10" מיליון דולר בחח"ד מט"ח".

שוחט: "השתמשו בכסף?".

יונס: "כן, זה חשבון פעיל מאוד וחי".

ליאורה עופר: "כרגע זה באפס ואתה לא מחדש להם".

יונס: "אני לא נותן להם למשוך. ב־8 ביוני פנתה גזברית החברה לסקטור תאגידים אצלנו, הם ביקשו לפתוח עוד חשבון אחד לביצוע פעילות שוטפת. הם ביקשו שבחשבון הנוסף הזה לא תותר זכות קיזוז, בניגוד לחשבון הראשון שבו יש זכות כזו. פתחנו את החשבון הזה ומאותה נקודת זמן הפעילות של החברה התנהלה בשני החשבונות במקביל. התנועות שלהם שם היו ענקיות. זה נתן לנו כמובן תחושה של נוחות, שאנו חיים במסגרת נאותה.

"ב־19 ביולי שוב הוזמנו כולם למצגת נוספת ואמרו שיש בעיה של גירעון עד סוף 2012. הם דיברו על מיליארד דולר שיחסרו להם לצורך ביצוע פרעונות עד אז. בינתיים הדברים כבר התקדמו לסכומים הרבה יותר גדולים. הם הודיעו שהם ישלחו לכל אחד מהבנקים הצעה ויבואו לנהל מו"מ על פריסה. באוגוסט הורידו את הדירוג שלהם בפעם הראשונה, ובמקביל פרסמו הודעה על פריסת חובות".

העניינים מסתבכים

הרגישות מול החברה לישראל צפה על פני השטח

עופר: "האם מנכ"ל צים בתמונה?".

יונס: "לא ראיתי אותו. אנשי הכספים של צים מדברים עם החטיבה העסקית, אבל כיוון שמדובר בבעיה שיש לה גם מישור פוליטי, השיחות עם החברה לישראל, ששם מתנהלת הפוליטיקה של העניין, הם בעלי השליטה, מנוהלות ישירות איתי. ההנחיה שלי היא לא לאפשר למשוך מהחשבון אגורה שחוקה. המסגרת הזאת קפואה. ההנחיה היא גם לסניף, שלא לאפשר כל תנועה בחשבון מבלי לקבל אישור מהחטיבה העסקית. לחטיבה העסקית, אסור לבצע כל פעולה בחשבון. היתרה שם היא אפס. חוץ מזה ששחררנו להם את העודפים.

ליאורה עופר

"החברה לישראל טוענת טענה שאינה חסרת ערך: אם גוף קשור אלינו יפוצץ את ההסכם, אנחנו לא יודעים מה יקרה עם כל האחרים. הבוקר כבר התמתנו הטונים, והאם אמרו שאנחנו מוכרחים להגיע למשהו, כי אם לא נגיע אתם להסכמה כלשהי, הם יכולים למצוא עצמם בפני 'שוקת שבורה, כלפי כולם'. התשובה שלנו היא שאנחנו נוהגים בהם כפי שאנו נוהגים בכל אחד, ואנו רוצים את הכסף.

בגלל הרגישות של העניין הוא ראוי לדיון לא טריוויאלי. ישבנו כאם כמה חברים וניסינו לומר מה צריך לעשות והדברים לא פשוטים. מצד אחד אנו גורמים נזק ללקוח. אמנם אנחנו לא רואים הרבה עסקים מהחברה לישראל, אבל להערכתי אנחנו נכנסים פה לעימות שבו גם המעט לא נראה. זה כמובן הנזק של גוף קשור שלא מצטרף להסדר".

ומרדכי מאיר: "הם צריכים להבין שהם גוף קשור, צריך להסביר את זה, אותם בנקים אחרים, או לווים אחרים, יבינו שלא הצטרפנו להסדר. קל מאוד להסביר, דווקא הטיעון הזה מצידם הוא חלש".

גדעון סיטרמן: "אני מבקש לקבל מהיועץ המשפטי הסבר על המשמעות 'איש קשור'. לא הבנתי איך הם קשורים, מעבר לשמות".

שמעון וויס: "'איש קשור' כולל בין השאר קרובו של בעל שליטה. במקרה הזה יש לנו קרבת משפחה, שמביאה את החברה לישראל, להיות 'איש קשור', כמשמעותו בהוראות שסיפק בנק ישראל".

שוחט: "פה אנחנו בשוליים של השוליים, ואינני אומר שלא נצטרך לטפל בזה, אבל אם הם עושים מאמץ להגיע להסדר, שכולל הכל - את הבנקים בחו"ל, המספנות שבנו את האוניות, הבנקים בישראל והאג"ח בישראל — אז הגוף הראשון שיוצר מצב שבו אין כל היענות להצעת הסדר הוא דווקא הבנק הזה. מדובר בסכומים קטנים מאוד, אני יכול להבין את מקור הכעס, אינני אומר דבר מעבר לזה".

שוחט: "האם בשיחות שלך עם החברה לישראל, הנושא היה 10 מיליון שקל או העניין העקרוני?".

יונס: "הנושא העקרוני, עניין הסכומים לא עלה. הוא עלה בשיחות בעל פה. הסברתי להם שמבחינתנו 10 מיליון שקל הוא הסכום".

גזית: "הם הרגישו נבגדים מכך שזה נעשה פה בבית".

מאיר: "האם הם לא מבינים את המהות של הקשר בין בנק ישראל ורגולציה? לדעתי זה קצת מוגזם מצדם בכלל להעלות בקשה לאשראי בעת הזאת".

יעקב פרי: "מציע לא להתלהם. אנו לא מבקשים לקבל החלטה. נשאיר את זה במסגרת דיווח".

יונס: "המגעים ביני לבין החברה לישראל התנהלו ביני לבין ניר גלעד (מנכ"ל החברה לישראל ויו"ר צים - ש"ה). חשוב לציין, גם למען הפרוטוקול וגם למען ידיעתכם - שלא היתה אלי כל פנייה מיו"ר מועצת המנהלים של החברה לישראל, כלומר מעידן עופר. כמובן שלא היתה כל שיחה שלי איתו גם מיוזמתי. העניין נוהל תמיד - לבד מניואנס אחד של אי נעימות שגם הוא טופל בעודו באיבו מול ניר גלעד - על בסיס מקצועי ביני לבין ניר גלעד.

"חשוב גם לציין שדיווחתי בשתי שיחות נפרדות, על ההתרחשויות סביב העניין של צים לבעל מניות אחר, שהוא לא דירקטור , אלא אחיו של יו"ר החברה לישראל. אלה היו דיווחים יזומים שלי והיו חד־סטריים לחלוטין. אני דיווחתי ולא היתה כל תגובה מן הצד השני. אני חושב שכך עליי לנהוג באירוע כל כך חריג.

בפועל נפגשתי עם ניר גלעד פעמיים מאז שהתחיל האירוע הזה. פעם אחת הלכתי למשרדיו וניסיתי להציע לו תוואי הסדר ברוח השיחה שניהלנו כאן בדירקטוריון. השיחה הזאת לא עלתה יפה. בפעם השנייה נפגשתי אתו זמן רב אחר כך לאחר שהחלפנו בינינו מיילים רבים, לא נעימים במיוחד, וקיבלנו מכתבים בעלי אופי משפטי. מה שנקרא 'בלי לפגוע בזכויות'".

מוזי ורטהיים: "מה ההיה תוכן המכתבים המשפטיים?".

יונס: "טענות שונות ומשונות שעיקרן הוא כזה: הכסף שעבר בחשבון, ובסופו של דבר איפס אותו, עבר בחשבון בטעות. הוא לא היה צריך לעבור בחשבון והעניין יסודו טעות של פקידה שהפנתה את הכסף לכאן. ניצלנו הזדמנות וסגרנו את החשבונות האלה כנגד כסף שלא יועד לנו".

החשש מביקורת

הדירקטוריונים חוששים מהתגובות בתקשורת למחרת

ורטהיים: "רגישות שנייה שאנו צריכים לתת עליה את הדעת זו העובדה שכל החלטה שנקבל הערב היא החלטה שמתפרסמת מחר בבוקר לפרטיה".

יונס: אני לא יודע אם מחר בבוקר, אבל ההחלטה תתפרסם. כל החלטה שנקבל כאן תהיה פרי להתדיינות מול בנק ישראל ורשות ני"ע. זוהי עסקת בעלי עניין, בנק ישראל יקבל דיווח על 10 מיליון שקל, הם יבדקו למה הוצאנו את הכסף. אני מודיע לכם שההחלטה תפוקח, תבוקר ותהייה עניין לדיון ציבורי רחב היקף".

שוחט: "מאה אחוז".

ורטהיים: "אם חס וחלילה נעמוד במצב שבו אישרנו את 40 מיליון שקל בשעה שבנק ישראל חיים עם 10 מיליון שקל, כפי שאלי יונס אמר לנו כרגע, והם יכפו עלינו מההחלטה הזאת, בגלל סיבות של בעלי עניין - אז נימצא במצב מביך. זה סיפור שצריך, לדעתי, להסביר אותו מראש".

שוחט: "לפי דעתי, במקרה הזה צריך להגיד רק את האמת והאמת היא פשוטה. אתה אומר שהנימוק שבו אתה מחזיר את 40 מיליון השקלים לתוך החשבון הזה נובע מהעובדה שהחברה לישראל, או צים, פנתה אליך ואמרה שהיא הפקידה בטעות את הכסף ומזה קוזזו 40 מיליון שקל. אנחנו מקבלים את הפנייה שלהם שבאופן טבעי, גם סביר היה והגיוני מבחינתם, לא להפקיד את זה פה אלא בחשבון שממנו אי אפשר לבצע קיזוז. זה הכל, חד וחלק".

יונס: "לא, הדיווח הוא על מינוס 10 מיליון שקל. בנק ישראל יידע בדיוק שהיציאה היא מאפס".

שוחט: צריך להגיד להם את האמת, מאה אחוז. בנק ישראל רואה גם את הפרוטוקולים שלנו, לא? הוא מקבל את הפרוטוקולים, הוא יראה הכל".

מאיר: "עד כמה אנו באמת מאמינים שאם לא נלך לקראתם כל ההסדר יתפוצץ?".

יונס: "אולי".

ראש בראש

המיליטנטיות של שוחט מתנגשת עם עמדת המנכ"ל

יונס: "אם היה מסתבר שבמו"מ שמתנהל כרגע על הסדר משקי לא קטן, הודענו שאם חוב לטווח קצר שלנו ייכלל במסגרת ההסדר, כלומר ייפרס בצורה מסוימת, והצד השני חתם על זה - מבחינתנו זוהי עילה להעמדת כל החוב לפירעון מיידי, מה היית אומר לגבי ההלוואה הזו?".

שוחט: "אם אני בנק אחר שמסתכל על העסק ויודע את הסיפור של מזרחי, הוא אומר: בבנק שהם בעלי עניין הם קיבלו את הכסף. הבנק קיבל את הכסף לפני כולם. כלומר, הזווית היא בכלל הפוכה ממה שאתם מדברים. יבוא הבנק ויגיד: מזרחי טפחות הוא היחידי ששם הם הצליחו לחסל את החוב. זה בטח בעלי העניין עשו איזה...".

יונס: "האם זה אומר שבכל אחד מההסדרים שאני עושה, כשבא אלי הצד השני ו'מבקש לפרוס את החוב לטווח קצר לתקופה ארוכה 4–12 שנה', אני צריך לומר לו כן כי כאן הסכמתי?".

שוחט: "התשובה היא לא".

יונס: "אז למה כאן כן?".

שוחט: "אמרתי לך למה כן, כי היה כאן מהלך שלם של עניינים, של החלטות, של מועדים, של פניות, של שיחות עם 50 בנקים".

יונס: "וכתוצאה מזה קיבלתי התחייבות שלו שאומרת שאם זה נכנס למסגרת ההסדר, זה מעמיד את כל שרשרת החוב לפרעון מיידי".

שוחט: "אבל לא קיבלת את הכסף, רצית לקבל את הכסף בתוך יומיים. אמרת שאתה רוצה להיות הראשון בבית המשפט, כי אז יש לך יתרון".

יונס: "בסדר גמור. בפעם הבאה אדאג להיות הראשון בבית המשפט ואדאג שכשאני אומר כאן דברים, להגיד אותם בדרך כזו שלא תיתן לי כל חופש לנהל מו"מ".

השלב הבא

מנסים להבין את המשמעויות של ההחלטות שיתקבלו

יונס: "ההחלטה כאן היא ההסדר, אין החלטה אחרת. אני חושב שאתם צריכים להבין על מה אנחנו מדברים. מה משמעות ההחלטה, מבחינת מה שאנו עושים בעתיד עם לווים אחרים. אינני יודע מה בכלל גדר הסמכויות של הדיון כאן".

ורטהיים: "זה חד צדדי בינינו לבינם".

יונס: "כן, זה ההסדר. אם הם יסכימו זה טוב".

שוחט: "תסביר לי את הנקודה: מה זאת אומרת שזה ההסדר?".

יונס: "אי־אפשר להגיד 'תחזיר את זה לשם ואז נראה מה יהיה'. תחזיר להם את 40 מיליון השקלים".

שוחט: "אני אומר להיכנס אתם להסדר".

יונס: "זה מה שאני אומר. אני אומר שההחלטה אומרת שזה בהסדר. אי אפשר אחר כך להגיד לי עוד שנה ועוד שנה".

שוחט: "נכון. אני לא יודע אם יש נייר של ההסדר עם הבנקים".

יונס: "חוץ מדיבורים לא ראיתי דבר. אני לא יודע מהו ההסדר, אני לא יודע איזה בטחונות נותנים. אני אומר לכן שזה מה שהוצג כאן ואני אומר לכם שלא מנהלים אתי מו"מ על דבר".

דב מישור: "הם מנגנים על העצב הרגיש, וכיוון שאתה בעל עניין פה אתה...".

ורטהיים: "הדבר היחיד שאפשר לעשות זה להסמיך את ההנהלה להמשיך במו"מ".

שוחט: "אני מציע לתת הלוואה".

מישור: "לדעתי אתה לא צריך לקבל פה החלטה. גם אם הייתי קונה את הטיעון שהיה פה בלבול והכסף הופקד בחשבון א' במקום בחשבון ב', אינני חושב וגם אינני מציע לדירקטוריון הבנק לקבל החלטה, להחזיר את זה מחשבון א' לחשבון ב'".