יד לוחצת יד. עוד פעם

תיקון 20 לחוק החברות, שהגדיל את הכוח של בעלי מניות המיעוט בכל הנוגע לאישורי שכר של בכירי החברות הציבוריות, כולל בתוכו כמה כשלים מהותיים.

אחד מהם בא לידי ביטוי ברוב עוצמתו בכל הנוגע לאישור תוכנית התגמול של בכירי בנק לאומי. הגופים המוסדיים (חברות הביטוח ובתי ההשקעות) המחזיקים במניות הבנק, חייבים להצביע באסיפות הכלליות, וקולם באסיפה צפוי להיות מכריע.

אלא שלמוסדיים יש אינטרס מובנה לתמוך בתוכנית התגמול ולא לפתוח חזית נגד הנהלת הבנק, מאחר שזו בתורה יכולה להרים או להפיל אותם: בתי ההשקעות וחברות הביטוח ניזונים משיווק המוצרים הפיננסיים והפנסיוניים שלהם. קרנות הנאמנות ותעודות הסל משווקות אך ורק דרך המערכת הבנקאית, ולכן כדי לרשום גיוסים, המוסדיים תלויים במערכי הייעוץ של הבנקים.

גם תחום הייעוץ הפנסיוני הולך וצובר תאוצה, ובד בבד עם כניסתה לפעולה של המסלקה הפנסיונית, הכוח של מערך הייעוץ הפנסיוני בבנקים הולך ומתחזק, כך שמנהלי חברות הגמל תלויים בבנקים גם במישור הזה. אם מביאים בחשבון שגם החברה־האחות של אנטרופי מספקת שירותים בתשלום לבנק לאומי, עולה השאלה אם כל מנגנון אישור תוכנית התגמול במקרה הזה לא רקוב מיסודו.

מדובר בבעיית מראה לבעיה נוספת, שעולה אף היא מכוח התיקון, ושמאפשרת למוסדיים להכריע את גורל השכר של הקולגות - מנהלי חברות הביטוח המתחרות - תוך שהם יודעים שאותם קולגות יצטרכו להצביע בהמשך על שכרם שלהם.