העודפים יצאו משליטה וארה"ב מאחסנת חביות נפט בקרונות רכבת
אחרי שעודפי הייצור הגיעו לשיא של 85 שנה אזלו שטחי האחסון במכולות, והיצרניות נעזרות בקרונות. הבעיה: שיטה יקרה ולא בטיחותית
אלפי קרונות רכבת שהוזמנו במקור לשינוע יבשתי של נפט משמשים כעת כמחסן למלאים העודפים, כך דיווח היום (ב') "הוול סטריט ג'ורנל".
- יצרני פצלי השמן מאיימים על אופ"ק: "ב-40 דולר לחבית - נחזור לייצר"
- הנזק למדינות המפרץ כתוצאה מצניחת הנפט יגיע ל-94 מיליארד דולר
- שר הנפט הסעודי: "לא הכרזנו מלחמה על תעשיית הפצלים"
בכירים בתעשיית האנרגיה האמריקאית מכנים את השיטה "אחסון מתגלגל", פרפרזה יבשתית לשיטת האחסון במכולות צפות בים. תעשיית הנפט נאלצת להשתמש בקרונות על רקע מחסור במקומות אחסון במכולות. זאת בשל עודפי הייצור העצומים בארה"ב, שעברו בסוף ינואר את רף ה־500 מיליון חביות לראשונה מאז שנות השלושים.
בוב דאדלי, מנכ"ל BP, אף התבדח בחודש שעבר כי עד אמצע 2016 "כל מכולה וכל בריכת שחייה בעולם יהיו מלאות בנפט". ואכן, השילוב של המחירים הצונחים עם העודפים העצומים מהווה בעיה ליצרניות הנפט, אך במקביל מייצר עסק צדדי חדש. כך, למשל, ב־2015 החל תאגיד המסחר מאסקט להשתמש בקרונות רכבת לאחסון חביות, במטרה לרשום רווחים באמצעות שחרור המלאים מאוחר יותר. החברה הקימה טרמינל רכבות בקולורדו ב־2012 כבסיס לשילוח מטעני נפט, אך כעת, אומר בכיר בחברה, "הפוקוס השתנה מטרמינל להעמסת נפט לבסיס אחסון בקרונות".
השימוש בקרונות רכבת לאחסון נפט החל לתפוס תאוצה בעקבות העלייה בהיקפי הפקת הנפט בסידוק הידראולי ובמציאת שדות חדשים לקידוח. הנחת צינורות הנפט לא הדביקה את קצב הפקתו, ועל כן היצרניות נאלצו למצוא פתרונות אחרים לתעבורה יבשתית.
במהרה הבינו היצרניות כי שיטה זו מאפשרת גמישות רבה בהעברת הנפט למרבה במחיר, ורכשו חוזים עם חברות הרכבת. כעת, עם הצניחה במחירי הנפט והמסחר המדשדש, אנליסטים מעריכים כי קיימים כ־20 אלף קרונות משא - כשליש מצי רכבות תעבורת הנפט בצפון אמריקה - החונים ללא שימוש בחניוני רכבת ובאזורים כפריים.
עם זאת, שיטת האחסון הזולה והיעילה ביותר היא במערות מלח ייעודיות בעלות קיבולת ממוצעת של 10 מיליון חביות, המסוגלות לאחסן במקרה הצורך גם 35 מיליון חביות. נוסף ליוקר השימוש בקרונות עולות דאגות בנוגע לבטיחות, וזאת בעקבות רצף תאונות שהתרחשו בתחילת 2015. כעת הרגולציה הפדרלית דורשת עמידה בתקנות מחמירות, והמאחסנים חומרים מסוכנים בשיטה זו נושאים באחריות לכל דליפה, פיצוץ ואירועים אחרים.