המהפכה הפיננסית של עמק הסיליקון מריחה כמו סאב־פריים

יום חמישי, 5 במאי, לפני שבועיים בדיוק. דירקטוריון לנדינג קלאב מתכנס. יושבים שם פרופ' לארי סאמרס, הכלכלן מהרווארד שהיה שר האוצר בממשל קלינטון; ג'ון מאק, לשעבר מנכ"ל מורגן סטנלי; האנס מוריס, שהיה נשיא ויזה העולמית; מארי מיקר, שנבחרה על ידי "פורבס" כאחת הנשים החזקות בעולם בשל תפקידה כשותפה בענקית ההון סיכון קליינר פרקינס קופילד & באיירס; ועמיתיה דניאל ציפורין, שותף כללי בקיינן פרטנרס, ג'ף קרואו, שותף מנהל בנורווסט ונצ'רס, ורבקה לין מקרן מורגנת'יילר.

היחיד שלא נוכח הוא המנכ"ל רנו לפלנש, האיש שהקים את לנדינג קלאב, והפך אותה לשם נרדף לפלטפורמה אינטרנטית סופר־מצליחה, שבה אנשים פרטיים מלווים כסף זה לזה. הוא גם האיש שקיבץ את רשימת הכוכבים המרשימה הזו לדירקטוריון, שכעת מדיח אותו מתפקידו, על רקע ניגודי עניינים ואי־סדרים חמורים.  

עד ראשית 2016 הכל היה מצוין. לנדינג קלאב הוקמה עשר שנים קודם לכן כאשר לפלנש, צרפתי שהיגר לארה"ב לאחר שמכר את חברת התוכנה שלו לאורקל, ברגע של שיעמום, קרא את האותיות הקטנות בניירת שקיבל מהבנק. לתדהמתו הוא גילה פער של 16% בין הריבית שהוא משלם לבנק על ההלוואות שלו לריבית שהוא מקבל מאותו בנק בדיוק על החסכונות שלו. הוא חשב שאם יקים פלטפורמה אינטרנטית שתפגיש בין קונים ומוכרים, מן ebay פיננסי, יהיו לו עלויות נמוכות משמעותית משל הבנקים וחברות כרטיסי האשראי, והוא יוכל להציע ללווים הלוואות זולות יותר ולמלווים ריביות טובות יותר, ולגזור קופון נחמד משני הצדדים. זה הרעיון הפשוט והחכם של לנדינג קלאב.

הרעיון הבשיל והתקדם במהירות. בחמישה סבבים היא גייסה 90 מיליון דולר מקרנות ההון סיכון החשובות ביותר בסיליקון ואלי, ממשקיעים פרטיים כמו לירון פטרושקה הישראלי, שהיה אחד המשקיעים המוקדמים בחברה, וממשפחת תומסון, בעלת תומסון־רויטרס. בהמשך היא ייצרה שותפויות נוצצות עם גוגל, עם קונסורציום של 200 בנקים קהילתיים קטנים, וגם עם מוסדיים, קרנות הון סיכון ואנשים פרטיים אמידים, שרצו להשקיע בהלוואות שהיא נותנת ולקבל תשואות גבוהות בהרבה מהממוצע של השוק.

גם היחסים עם הרגולטורים היו מצוינים. כאשר רשות ני"ע האמריקאית (SEC) חשה אי־נוחות מכך שלנדינג קלאב מוכרת למשקיעים שלה הלוואות שהן כמו ניירות ערך אך אינן מפוקחות, לפלנש התנדב להשהות מתן הלוואות חדשות למשך חצי שנה, עד שהנושא הוסדר לשביעות רצון ה־SEC.

לא פלא, שכאשר הוא החליט להנפיק את לנדינג קלאב בנאסד"ק, המניה הפכה מיד ליקירתה של וול סטריט. ב־11 בדצמבר 2014 המניה הונפקה במחיר של 24.75 דולר למניה, וגייסה כמעט 900 מיליון דולר, אירוע שהכתיר אותה כהנפקה הטובה ביותר של 2014. כעבור שבוע היא הגיעה לשיא של 29 דולר, ששיקף לה שווי שנשק ל־10 מיליארד דולר.

צילום: טוויטר

השוק רתח. כולם רצו להשתזף באור הזרקורים של לנדינג קלאב. דיברו על כך שהיא משנה את עולם הפיננסים. שהעתיד הוא באינטרנט, ולעזאזל עם הבנקים היקרים והאטיים האלה. מי צריך מתווכים מסורבלים? עד שבנקאי מנומנם פועל בשירות הבירוקרטיה, האלגוריתמים המהירים של לנדינג קלאב מתקתקים הלוואות ומדפיסים כסף לשביעות הרצון של כולם. ובשונה מבנקים וחברות כרטיסי אשראי, לנדינג לא מלווה את כספה, אלא רק מפגישה בין לווים למלווים. היתרון הוא שהיא לא נמצאת בסיכון תזרימי. והחיסרון - שהיא מוכרחה לדאוג כל הזמן שברז המלווים יהיה פתוח, כי בלעדיו לא יהיו הלוואות, ביזנס ומשקיעים מרוצים.

עד לאחרונה, המשקיעים הזרימו כסף בנדיבות. אלא שבראשית 2016 השוק התחיל להצטנן. השנה התחילה בטלטלה בשווקים באסיה ובארצות הברית, הפדרל ריזרב החל להעלות את הריבית, ומפלס העצבנות אצל המשקיעים עלה גם כן. רבים החליטו להימנע מהלוואות אונליין נטולות בטוחות, על פלטפורמה אינטרנטית שאף אחד לא יודע איך בדיוק עובדים האלגוריתמים שלה. כדי למשוך את המשקיעים, לנדינג קלאב העלתה שלוש פעמים את הריבית על ההלוואות, במיוחד להלוואות בסיכון גבוה. וכשהתוצאה לא היתה מספקת, לפלנש נעתר לראשונה לאופציה שפסל לחלוטין עד אותו רגע: לקחת אלפי הלוואות, לקבץ אותן יחד, ליצור מהן אג"ח ולמכור אותן לבנקי ההשקעות ג'פריז וגולדמן זאקס, שיפיצו את האג"ח הלאה. נשמע מוכר, לא? הלוואות מאוגחות שמופיעות במערכה הראשונה מובילות לנפילה במערכה השלישית.

שיבוש, אבל באמת

למרות כאבי הצמיחה, גם בוול סטריט וגם בעמק הסיליקון כולם נותרו אופטימיים לגבי לנדינג קלאב. היא היתה שם נרדף לחברה חדשנית ו־disruptive - מילת באזז שאין לה תרגום מוצלח בעברית. מילולית פירושה "משבשת", אך משמעותה לשנות לחלוטין שוק ואת כללי המשחק שלו - לטובה. זה בדיוק מה שתעשיית הפינטק (שילוב של פיננסים וטכנולוגיה) ולנדינג קלאב בתוכה מתיימרות לעשות. שבועיים לפני שפרצה השערורייה, לפלנש הוזמן לניו יורק לקבל את פרס טרייבקה ליזמים חדשניים ו־disruptive, ובנאומו הוא הסביר שזה אומר "להשתלט על טריטוריות חדשות ולעשות דברים מטורפים".

לנדינג קלאב באמת יצרה טריטוריה חדשה. מהקמתה ועד סוף מרץ 2016 ניתנו על הפלטפורמה האינטרנטית שלה הלוואות בהיקף של 18.7 מיליארד דולר, והיא שמרה על הוצאות תפעוליות צנועות של כ־2%. בממוצע היא גבתה מהלווים 6% פחות ממה שהבנקים וחברות כרטיסי האשראי גובים מהם, ופינקה את המשקיעים ב־7% יותר מהריבית שנותנות הספינות הבנקאיות הכבדות. ההכנסות שלה גדלו בהתמדה והתייצבו ב־2015 על 427 מיליון דולר, עם הפסד סביר לחברת טכנולוגיה חדשנית, של 5 מיליון דולר. וממילא אין צורך בתירוצים, כי את הרבעון הראשון של 2016 היא סיימה ברווח נקי של 4.1 מיליון דולר על הכנסות של 151 מיליון דולר. וכמובן, לנדינג קלאב קטפה בשנים האחרונות כל תואר ופרס אפשריים שמשלבים בין שמות התואר "חדשני", "יזמי", "טכנולוגי" וכמובן "disruptive".

אלא שמאחורי הקלעים העניינים השתבשו במלוא מובן המילה. במהלך מרץ 2016 פנה אל לפלנש מהנדס בחברה, אנדראס אוסטרר שמו, וסיפר שהוא שינה את התאריכים על הלוואות בסכום מצטבר של 3 מיליון דולר. הוא עשה זאת, לדבריו, בהוראת הבוס שלו, שטען שאוסטרר לא הבין אותו. לפלנש לקח את הסיפור לקצין הציות בחברה, טים בוגן, שכבר שמע על זה מעוד עובד, והחל לבדוק את הנושא. בוגן גילה שלנדינג קלאב מכרה לבנק ההשקעות ג'פריז הלוואות שהתאריכים שלהן זויפו, בסכום מצטבר של 22 מיליון דולר.

ההנפקה ב־2014, והיאכטה של החברה בימים יפים יותר. לנדינג קלאב איבדה 8.5 מיליארד דולר מערכה בשנה וחצי צילום: איי אף פי

מדוע התאריכים זויפו? בתהליך האיגוח ההלוואות הופכות להיות רכושו של הבנק הקונה, וכדי להפיץ אותן הלאה הוא זקוק לייפוי כוח מהלווה - כלומר מכל אותם אנשים שהשתמשו בפלטפורמה של לנדינג קלאב לקבל הלוואה, ובדרך חתמו על תנאי ההלוואה שהחברה הציגה להם. בג'פריז לא היו מרוצים מהניסוח הקיים של לנדינג קלאב וביקשו ניסוח מחודד יותר. בהוראת מי מהבוסים שלו או ביוזמה עצמאית וראש גדול במיוחד, אוסטרר שינה את תאריכי ההלוואות כך שייראה שהן ניתנו לאחר השינוי בניסוח שג'פריז ביקשו, ולכן הן עומדות בדרישותיו. לנדינג קלאב לקחה אחריות, קנתה את ההלוואות בחזרה מג'פריז ואפילו מכרה את ההלוואות לקונה אחר.

לכאורה הבעיה נפתרה, אלא שדירקטוריון לנדינג קלאב נותר מודאג. כל קיום החברה בנוי על אמון הלווים, המלווים והמשקיעים. אם הם לא יסמכו על החברה, הם לא יזרימו כסף חדש, לא יהיו הלוואות חדשות וזה יהיה סופה. בנוסף, לדירקטורים לא היה נוח עם התגובה של לפלנש לסיפור. היתה תחושה שהוא יודע יותר ממה שהוא מספר, ולכן הדירקטוריון שכר את פירמת עורכי הדין ארנולד & פורטר שתבצע בדיקה חיצונית משלה.

לא ידוע מה הם מצאו לגבי ההלוואות המאוגחות שנמכרו לג'פריז, אולם הם איתרו שערורייה נוספת: כדי לפתור את המחסור בהון שישמש למתן להלוואות, לפלנש הציע לדירקטוריון להשקיע 10 מיליון דולר בקרן בשם סיריקס, שהתמחתה בהשקעה בהלוואות של לנדינג קלאב. מאחר שהקרן ממונפת, כל דולר שמושקע בה מתורגם לרכישה בסכום כפול או משולש של הלוואות שניתנות דרך לנדינג קלאב. הדירקטוריון קיבל את ההמלצה של לפלנש וב־26 באפריל החברה דיווחה לבורסה על העסקה. אלא שעורכי הדין שביצעו את החקירה בחברה גילו שלפלנש שכח לדווח לדירקטוריון שהוא בעל אחזקה אישית בקרן, מה שפותח דלת לניגוד עניינים, וזה חמור. גם לג'ון מאק, חבר דירקטוריון החברה שאישר את העסקה, הייתה החזקה אישית בקרן, אולם הדירקטוריון לא ביקש את פרישתו מהחברה.

מריחים את הדם

לאור התגליות האלה, באותו יום חמישי 5 במאי, הדירקטוריון החליט להדיח את לפלנש מתפקידו כמנכ"ל החברה, ומינה במקומו את האנס מוריס, נשיא ויזה לשעבר. למחרת, ביום שישי, לפלנש זומן לפגישה עם ג'ף קרואו, שותף־מנהל בקרן נורווסט שהשקיעה בחברה. בחדר ישב גם עורך דין מארנולד & פורטר ועל קו הטלפון היה היו"ר הטרי מוריס. הם סיפרו ללפלנש מה גילו ונתנו לו אולטימטום: יש לך 24 שעות להתפטר או שאנחנו נפטר אותך. זו היתה פגישה קצרה ודרמטית של עשר דקות, שאחריה לפלנש עזב את המשרד. בסוף השבוע הוא שלח הודעה לחבריו ועדכן אותם בכתובת מייל חדשה שפתח, וביום שני, כשהמסחר בבורסה התחדש, משקיעי לנדינג קלאב נדהמו לגלות שאת פרסום הדו"חות הכספיים לרבעון הראשון של 2016, שהיו צפויים להיות מצוינים, החליפה הודעת ההתפטרות של לפלנש.

הרבה דברים קרו באותו יום שני 9 במאי, אלא שבלנדינג קלאב לא מיהרו לדווח על כולם, או שלא עמדו בשטף. בתגובה להודעת ההתפטרות של לפלנש, המשקיעים השליכו את המניה והיא איבדה בתוך יום 38% ומתחילת הפרשה כ־50%. החברה נסחרת כעת לפי שווי של 1.37 מיליארד דולר. כלומר, מאז ההנפקה לפני כשנה וחצי היא מחקה כ־8.5 מיליארד (!) דולר משווייה, ומתחילת המשבר לפני כשבועיים התאדו יותר מ־900 מיליון דולר.

מוסדיים, בנקים ומשקיעים רבים עצרו את השקעותיהם בהלוואות של לנדינג קלאב. משרד עורכי דין זריז כבר הגיש תביעה ייצוגית, וכמה פירמות נוספות שהריחו את הדם ואת הכסף מארגנות חקירות ותביעות, ומזמינות משקיעים ואנשים עם מידע לשוחח איתן. ה־SEC חוקרת את התנהלות החברה בפרשה, ומשרד המשפטים השיק חקירה משלו וזימן את החברה להעיד בפני חבר מושבעים - זימון שלקח לחברה שבוע לדווח עליו לשוק ההון. ואם זה לא מספיק, בתזמון מדויק הוציא משרד האוצר האמריקאי בשבוע שעבר דו"ח שהמליץ על יותר בקרה, פיקוח ורגולציה על חברות מסוגה של לנדינג קלאב.

חברי הדירקטוריון: מימין - מארי מיקר, ג'ון מאק ולארי סאמרס. נתנו למנכ"ל אולטימטום של 24 שעות צילום: בלומברג

הסקנדל של לנדינג קלאב נמצא בשיאו בעת כתיבת שורות אלה. כל כמה שעות העיתונות האמריקאית מספקת עוד כותרות, ניתוחים, ציטוטים לא מיוחסים, השערות וכמעט אפס התייחסויות מצד החברה ומשקיעיה, שאינם מדברים – לפחות לא לציטוט. מוריס, היו"ר הנכנס, מסר לעיתונות האמריקאית ש"הרוח היזמית של לפלנש היתה קריטית להצלחת החברה. אבל כחברה ציבורית שמספקת שירותים פיננסיים, לנדינג קלאב מוכרחה לעמוד בסטנדרטים הגבוהים ביותר של שקיפות". ואילו לפלנש מסר הצהרה כתובה שבה נכתב: "הקמתי את החברה על ערכים בסיסיים של אמון, שקיפות ואחריות. תמיד האמנתי שלא נוכל להתפשר על הדברים האלה. אני מכיר באירועים שהתרחשו במשמרת שלי, ושבהם לא עמדנו בסטנדרטים הגבוהים שלנו. יש מחלוקת לגבי אופי העובדות, אולם אני מאמין שהדירקטוריון פעל בכוונה טובה ועשה מה שהוא מאמין שטוב לחברה". לפלנש סירב להשיב לשאלות נוספות.

תעשייה בסימן שאלה

הסיפור יותר גדול מהשערורייה של לפלנש ולנדינג קלאב. המייסד והחברה שלו הפכו סמל לתעשייה חדשה והבטחה ענקית. כמו ביל גייטס ומיקרוסופט, ג'ף בזוס ואמזון, סטיב ג'ובס ואפל. אלא שמשהו השתבש, ובינתיים לא ברור אם אלה רק כאבי גדילה ושלנדינג קלאב - ותעשיית הפינטק כולה - כאן כדי להישאר ולשנות את חיינו, או שזו בועה שהתנפחה וכעת מתפוצצת מול עיניהם המשתאות של המאמינים, עיוורים מהנגאובר של אונליין פיננסי.

האופטימיים סבורים שצריך להוריד את הראש עד שהגל יחלוף, ואחריו לנדינג קלאב ותעשיית הפינטק ימשיכו להתקדם באופן בלתי נמנע. רובם מדברים מהפוזיציה, כמו דיוויד קליין, מנכ"ל CommonBond, שהיא מעין לנדינג קלאב שמתמחה בהלוואות סטודנטים. "לא צריך להיכנס ללחץ מהסקנדל של לנדינג קלאב", הוא כתב באתר CNBC למחרת יום שני הדרמטי שבו פורסם כי לפלנש התפטר. "הנתונים הבסיסיים שלה חזקים, היא עומדת בציפיות האנליסטים בכל רבעון, וברבעון האחרון היא הציגה לראשונה רווח חיובי למניה... בטווח הקצר המניה תרד, אבל לבסוף הנתונים הבסיסיים ינצחו, לא הכותרות. לאורך זמן, פלטפורמות פיננסיות שמשרתות את הלקוחות טוב יותר, מציעות למשקיעים תשואות טובות ושקופות ובעלות נתונים כלכליים חזקים – מנצחות. רנו אולי עזב את החברה, אבל הוא לא לקח את הביצועים שלה איתו".

מנגד, וול סטריט חוששת. עד עכשיו השוק היה נהדר לתעשיית הלוואות העמיתים האינטרנטיות והיא פרחה. בשנים האחרונות קמו עשרות חברות ונראה היה שיש מספיק ביזנס לכולן. אולם ייתכן שכאשר התנאים בשוק פחות נוחים החברות האלה - שכדי לרצות את המשקיעים שלהן צריכות לייצר זרם הלוואות הולך וגדל - לא בהכרח מסוגלות לספק את הסחורה, ועלולות לגלוש, בכוונה או בטעות, להונאה. אם זה המצב, צריך להיזהר מהן, או לדרוש תשואות הולמות שימחקו את כל היתרון שלהן על פני הבנקים.

וזה מוביל לטיעון מעניין שהעלה מאט לווין, בעל טור בבלומברג, ולשעבר בנקאי השקעות בגולדמן זאקס ועורך דין שעסק במיזוגים ורכישות. "יש שתי דרכים להסתכל על הבעיות של לנדינג קלאב", הוא כתב. "הראשונה, שהיא הסתבכה בגלל שהיתה יותר מדי פינטק ופחות מדי בנק, כלומר התמקדה באלגוריתמים, במהירות ובקוּליות במקום בעבודת הפרך הלוגיסטית של הפיננסים; השנייה, שהיא הסתבכה בגלל שהיא היתה יותר מדי בנק ופחות מדי פינטק, כלומר השתרכה מאחור, נקלעה לקונפליקטים ולרשת מורכבת של מתווכים במקום להיות פלטפורמה טכנולוגית ניטרלית".

כשחברה טכנולוגית מנסה לנוע במהירות כדי לשנות את העולם, מסמכי הגילוי שעליהם מחתימים את הלווים עשויים להיות לא מדויקים. אפשר להבין למה סטארט־אפ טכנולוגי לא מתעכב על משהו משעמם וארכאי כמו למי מותר לחתום על הטפסים. אבל כשבנק השקעות קונה תיק אג"ח ורוצה למכור אותו הלאה ולבנות עליו מגדל ניירות ערך, הבסיס חייב להיות מדויק או שהכל יתמוטט.

ב־2008 כבר היינו בסרט הזה של איגוח רעוע של הלוואות, עם גילוי עלוב, תיעוד לא הולם ומסמכים ששונו כדי שייראה שהם עומדים בדרישות המשקיעים. כמו בלנדינג קלאב, גם איגוח המשכנתאות ב־2008 היה דרך לעקוף את הבנקים: אז האג"ח קישרו במישרין בין משקיעים לבעלי בתים שנטלו משכנתאות, והיום חברות כמו לנדינג קלאב מקשרות במישרין בין משקיעים ללווים פרטיים ועסקים קטנים. "הכל נקי, רציונלי, הגיוני, מודרני והייטקי. הכל נהדר עד שמתברר שכמה מסמכים לא היו בסדר, כמה פרשנויות משפטיות הן אגרסיביות מדי וכמה פינות עוגלו. אתם מכירים את ההמשך", מסכם לווין.

המנכ"ל המתפטר רנו לפלנש צילום: בלומברג

הדעה הזו, שמשקפת התבוננות מפוכחת יותר על פינטק, מקובלת גם על דניאל דיוויס, ראש תחום המניות בחברת האנליסטים פרונטליין, שמתמחה באשראי, הון וניהול סיכונים במערכת הפיננסית. "אני מאמין שהבעיות של לנדינג קלאב הן עוד הוכחה לכך שהתעשייה הזו היא הרבה יותר 'פינ' מאשר 'טק'", הוא מסביר ל"כלכליסט". "זה מקרה ברור של ניגוד עניינים, בשילוב עם כמה פרקטיקות אגרסיביות של תיעוד. מי שמסתובב בתעשיית הברוקראז' והפיננסים הצרכניים יכול למצוא עשרות מקרים דומים מדי שנה. לנדינג קלאב היא פשוט חברה בעלת פרופיל גבוה.

"המקרה שלה גם ממחיש של'משבשים', שמנסים לשנות את השווקים הפיננסיים, יש הרגל ליפול לאותן פרקטיקות כמו התעשייה המסורתית. נראה שחלק מהמשימה שלנדינג קלאב לקחה על עצמה בתוכנית המקורית, כמו לעולם לא לרשום סיכון במאזנים שלה, התבררה כדבר נזיל" - כפי שחשפה ההשקעה של לנדינג קלאב בקרן שקונה את ההלוואות שהיא מעניקה. "לנדינג קלאב גם לא באמת פועלת ברוח האמיתית של הלוואות עמיתים אם היא מצרפת יחד הלוואות ומשווקת אותן למשקיעים. זה איגוח".

ובאמת, עם הזמן, לנדינג קלאב הפסיקה לגלם את הרעיון הדמוקרטי והחברתי מעורר ההשראה של אנשים שמלווים לאנשים.

ברבעון הראשון של 2015 63% מההלוואות מומנו על ידי אנשים פרטיים ורק 37% על ידי בנקים, חברות פיננסיות ומשקיעים מוסדיים. שנה מאוחר יותר, גופים פיננסיים ענקיים הם 55% מהמלווים, ואנשים פרטיים הם השאר, כשרק מיעוטם (15%) משקף את החזון של הלוואות בין אנשים רגילים. רוב המשקיעים הפרטיים הם אנשים אמידים בעלי תיקי השקעות מנוהלים. עם כל הכבוד למהפכה, בסוף הכסף מגיע מהשוק הפיננסי המסורתי שלפלנש נטה לבוז לו. האנטיתזה לוול סטריט ממומנת על ידי וול סטריט, ובלעדיה אין לאנטיתזה חיים.

לפי דייוויס, לנדינג קלאב נמצאת על פרשת דרכים ועליה לבחור מה היא רוצה להיות, "פינ" או "טק". "לבנקים לקח הרבה מאוד זמן להתפתח לצורה הנוכחית שלהם, ולכן ביצוע שינויים קטנים במודל העסקי מוביל לגילוי מחדש של טעויות ישנות", הוא מסביר. "אנשים צריכים לשנות לחלוטין את גישתם וללכת על חדשנות אמיתית שמשנה את פני הדברים, או להתרכז בלעשות מצוין משהו שהבנקים כבר עושים, אבל לא עושים אותו מספיק טוב. נראה שלנדינג קלאב לא החליטה עדיין באיזו דרך היא רוצה ללכת".