ליאורה עופר: "חוק הגבלת שכר הבכירים הוא קומוניסטי"

"היום המנהלים של הבנקים רק יושבים ומחשבים אם כדאי להם לעזוב לפני אוקטובר או אחרי, ולא מתעסקים בניהול השוטף של הבנק. בדרך שחוק הגבלת שכר הבכירים מנוסח כיום הוא פוגע והוא קומוניסטי לחלוטין", כך אמרה ליאורה עופר, יו"ר מליסרון ועופר השקעות.

עופר התייחסה לחוק שמגביל את שכר הבכירים בגופים הפיננסיים לתקרה של 2.5 מיליון שקל וייכנס לתוקף באוקטובר, במסגרת פאנל שבו השתתפו צוות שופטי התחרות המהלך העסקי של "כלכליסט" בשיתוף BDO זיו האפט. לצד עופר השתתפו בפאנל ענת לוין, המשנה למנכ"ל כלל ביטוח; פרופ' משה צבירן, דקאן הפקולטה לניהול באוניברסיטת ת"א; צביקה יוכמן, שותף־מנהל בקרן סקיי; ודני מרגלית, יו"ר פירמת BDO זיו האפט.

מטרת התחרות היא לבחור את המהלך העסקי הבולט של השנה שחלפה. בתחרות יבחנו את המהלכים המובילים של החברות הציבוריות שנסחרות בבורסה. החברות שעלו לגמר הן טבע, קופיקס, מלאנוקס, תדיראן, שופרסל ואנרג'יקס.

לחברות יש אופציות טובות יותר מהבורסה

הפאנל עסק בעניינים הבוערים שעל סדר היום בשוק ההון, ובהם מצבן של החברות הציבוריות, שכר הבכירים וחוק הריכוזיות.

מחקר שערך בנק ישראל בשבוע שעבר מצא כי מאז 2007 נמחקו מבורסת תל אביב 31% מהחברות הציבוריות. האם בעתיד לא נראה עוד חברות ציבוריות?

לוין: "בעוד עשר שנים יישארו בבורסה המקומית רק חברות שיוכלו להנפיק במחיר יקר, ומי שלא יוכל פשוט לא יישאר. לדעתי, מלבד הסיבות הברורות שמובילות חברות להימחק מהבורסה, יש נקודה אחת ששוכחים להזכיר: הכוח נלקח משולחן הדירקטוריון. הם כבר לא יכולים לקבוע את שכר הבכירים בחברה שלהם או לאשר עסקת בעלי עניין, הכל נקבע רק באסיפת בעלי מניות עם רוב מיוחד. אם לא מאמינים במנגנון של דירקטוריון, שמבין מה הוא עושה, אז זו בעיה. אני חושבת שצריך לחזור ולתת כוח לדח"צים. בנוסף, בהיעדר אלטרנטיבות בשוק ההון אנחנו נפגשים יותר ויותר עם חברות פרטיות - או מה שנקרא בשפת העם 'חברות לא סחירות' - ויודעים איך לעבוד

איתן ומולן בהקשר הפיננסי. חשוב לזכור שצמיחה של המשק הישראלי זה לא רק בורסה, ולדוגמה, התשתיות חשובות יותר לצמיחה ממנה".

מימין: דני מרגלית, יו"ר פירמת BDO זיו האפט; ענת לוין, המשנה למנכ"ל כלל ביטוח; פרופ' משה צבירן, דקאן הפקולטה לניהול באונ' ת"א; ליאורה עופר, יו"ר מליסרון; וצביקה יוכמן, שותף־מנהל בקרן סקיי צילום: עמית שעל

צבירן: "מחיקת החברות מהמסחר בת"א נובעת מדבר בסיסי אחד - עודף רגולציה. אמנם זה משפיע גם על בורסות נוספות בעולם, אבל בגלל המספר

 הנמוך של החברות בישראל, שהצטמצמו מ־600 חברות ל־400, זה מורגש יותר. חוץ מזה, יש אפשרות להלוואת כסף במקומות אחרים, בין אם זה מקרנות, מחברות ביטוח או באמצעות מימון המונים. הבורסה, כמקור כסף יחיד חוץ מהבנקים, זה דבר שכמעט לא קיים יותר. בנוסף, בבורסה חזות הכל היא הדו"ח הרבעוני, וזו בעיה שמקשה על החברות לחשוב לטווח ארוך יותר. המסחר בבורסה גם יקר ונושא עימו עליות מטורפות - בשורה התחתונה רק עורכי הדין ורואי החשבון נהנים מזה".

מרגלית: "יש כעת רצון לשמור את החברות מתחת לרדאר. אבל יש חברות שרוצות או צריכות להיות ציבוריות, ובגלל הרגולציה הן מחפשות אלטרנטיבה אחרת. לפעמים אלה גם שווקים אלטרנטיביים כמו לונדון, ארה"ב, או אוסטרליה".

חלק מהיושבים פה בשולחן מחפשים באופן תדיר השקעות בחברות מחוץ לבורסה, כמו קרן סקיי שבראשה עומד יוכמן, או כספי הפנסיה שמנהלת לוין. למה אתם נמשכים להשקעות לא סחירות?

לוין: "היום יותר ויותר קשה להשיג צמיחה, בין אם זה בעקבות תלות גבוהה בסחר העולמי או בגלל הזדקנות האוכלוסיה. שוק הון זה לא רק בורסה. צריך גם הון כדי לפתח גז וגם הון לתשתיות, וזה מצריך חשיבה לטווח ארוך ולא לטווח קצר. צריך לחשוב איך רוצים שהמשק הישראלי ייראה בעוד עשר שנים, ולא איך הוא ייראה מחר בבוקר". לוין הוסיפה כי בעבורה, כמנהלת כספים לטווח ארוך, הניוד הפנסיוני, שמאפשר לחוסכים להעביר את הכסף בין חברות, עלול להיות בעייתי: "אי־אפשר לעבור מפנסיה לפנסיה תוך שלושה ימים. אי־אפשר לנהל את זה בטווח הקצר, כשכל רגע מישהו יכול לעזוב את קרן הפנסיה. הכסף הזה צריך לראות את הפרמיה של הטווח הארוך. אני אוהבת לתת את הדוגמה של כביש החוף. כמו שיש לו מחלפים ואנשים מתכננים את היציאה ממנו, ככה בפנסיה,.אתה לא חותך דרך השטח רק כי זה יותר קצר להגיע אליך הביתה. איך נשיג כך צמיחה?".

יוכמן: "יותר פשוט לגייס הון מחוץ לבורסה. חברות אוהבות לעבוד בשקט ובלי חשיפה, ואנשי עסקים לא אוהבים את מה שקורה היום מבחינת החשיפה הציבורית".

"כמעט תמיד מגיעים לבית המשפט בסוף"

איזו חקיקה תטיב עם החוסכים והחברות הציבוריות?

עופר: "המדינה עושה זיג זיג בהחלטותיה, וזה יוצר כאוס בעולם העסקי. יש הרגשה שהחקיקה פופוליסטית, ואין תכנון לטווח הארוך אלא רק לטווח הקצר. בנוסף, החוקים שנחקקים באחרונה מנוסחים בצורה רשלנית, כמו חוק הגבלת שכר הבכירים וחוק הריכוזיות, שמכריח בעלי שליטה להפריד בין השקעות ריאליות ופיננסיות - ולא משנה כמה טוב הן מנוהלות. אלה מהלכים שיפגעו לבסוף בחוסכים לפנסיה. בגלל הניסוח הבעייתי של החוקים שקובע המחוקק, כמעט תמיד מגיעים עד לבית המשפט בסוף".

צבירן: "גם ברמה הממשלתית אין תכנון לטווח ארוך, ונבחרי הציבור עובדים בין בחירות לבחירות ורוצים הישגים מהירים. השיטה הזאת מכה בנו. למשל, על תיקון 20 עבדו בערך שנה. לא משנה אם הוא טוב יותר או פחות, אבל נראה שהושקעו בו תכנון וחשיבה, ולעומתו נדמה כי חוק הגבלת שכר הבכירים נחקק בסלולר בין מקבלי ההחלטות בעקבות הלחץ הציבורי. אולי הבנקאים הביאו את זה על עצמם, אבל יש דרכים לעשות זאת. כבר הגבילו שכר בכירים במקומות אחרים בעולם - חייבים להסתכל על זה בצורה יותר רוחבית".