המלצות הצוות לזיכיון ים המלח: יותר סימני שאלה מתשובה
מה משמעות הסעיף המקנה זכות סירוב ראשונה לכיל, מדוע החברה מעדיפה לרדת מתחת לרדאר - ו"משחק הצ'יקן" של משרד האוצר
המלצות הצוות לעניין תום הזיכיון של כיל בים המלח הציפו לא מעט שאלות - הן במשרד האוצר והממשלה והן בקרב כיל. במקום לקבוע סימני קריאה, ההמלצות בעיקר פותחות שאלות חדשות ורבות. "כלכליסט" עושה בהן סדר.
- ללא תחרות אמיתית - הכדור יחזור לידי כיל
- חברות זרות יוכלו להתמודד על הזיכיון על ים המלח, מועד סיום הזיכיון ב-2030 יוקדם
- המלצות הממשלה הן רק תחילת הצרות של כיל
למה לוקח שנתיים להמליץ על מכרז?
הצוות לעניין תום זיכיון ים המלח הוקם באוגוסט 2015 והיה אמור להגיש את המלצותיו במאי 2016, אבל לקח לו כמעט שלוש שנים לגבש המלצות שהן רק קצה הקרחון של עבודת הממשלה לקראת תום הזיכיון ב־2030. למעשה, ההמלצות הסופיות – להקים חברה ממשלתית, לקבוע מחיר מינימום ולצאת למכרז, ניתנו כבר בשלב מוקדם של דיוני הוועדה. אלא שכפי שמצוין בדו"ח, מדובר בהמלצות שכותביו מקווים שלא יהיה צורך להשתמש בהן. לכן, במהלך הדיונים, גורמים שונים בצוות הבין־משרדי הביעו התנגדות עזה לרעיון של הקמת חברה ממשלתית שתקבל לידיה את הזיכיון. מנגד הוצעו הצעות שונות, שיחליפו את המכרז או חלילה את ההלאמה, כמו למשל מו"מ ישיר עם כיל. בסופו של דבר, בדיוק כמו מנגנון הערכת שווי נכסי כיל שנסגר בחשכ"ל רק עם פרישתה של מיכל עבאדי בויאנג'ו, גם כאן יומו האחרון של הכלכלן הראשי, יואל נוה, היה הקש שדחף אותו להגיש את המסמך, לשר האוצר משה כחלון.
האם זכות הסירוב של כיל תסרס את המכרז?
כמה גורמים במשרד האוצר הביעו מורת רוח מהתוצאה הסופית של הדו"ח, ולו בגלל הזמן שהצוות שקד עליו. שכן כמעט כל העבודה עוד לפנינו. אחרי שיסתיים השימוע הציבורי, ואולי אף במקביל לו, החשב הכללי באוצר יידרש לפתור פלונטר לא פשוט. אחד הדברים הראשונים שרוני חזקיהו יידרש לעשות הוא מה שעד כה נמנע האוצר לעשות - לדבר עם כיל. המטרה היא לראות האם יש להם רצון לדון על הקדמת תום הזיכיון, כפי שממליץ הצוות, וזאת כדי לצמצם את תקופת אי־הוודאות. במקביל יידרש להתחיל לעבוד על שטר הזיכיון החדש על כל המשמעויות המשתמעות לגביו עם נציגי כל המשרדים הרלבנטיים (הכלכלה, רשות המסים, הגנת הסביבה, האנרגיה, המשפטים וראש הממשלה). אלא שלכל אלה אין משמעות עד שלא ייקבע מחיר מינימום, שכן המחיר הזה ישפיע על הרצון של כיל וחברות אחרות לקבל את הזיכיון החדש. ומעל כל זה מרחפת סוגיה שהצוות לא באמת נתן דעתו עליה – מה משמעותו של הסעיף המקנה זכות סירוב ראשונה לכיל אם חברה אחרת תציע תנאים טובים יותר ועד כמה הוא מסרס את המכרז? הצוות החליט שלא להכריע.
מפעלי ים המלח צילום: חיים הורנשטיין
במקביל שוכבת במגירתו של חזקיהו העבודה שנעשתה בתקופתה של עבאדי־בויאנג'ו בנוגע לשווי הנכסים של כיל, שעליהם תצטרך המדינה לשלם עם תום הזיכיון, אם כיל לא תזכה בו שוב. ההמלצות כוללות מתודולוגיה מפורטת לחישוב שווי הנכסים וסימולציה שככל הנראה כבר אינה עדכנית. אותה מתודולוגיה תשפיע מן הסתם על מחיר המינימום. ברקע כל זה מרחף נושא מניית הזהב של כיל. העבודה שעשתה החשבת הכללית לשעבר לבקשתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו כשר אוצר ב־2014 – לאחר שפיטר את יאיר לפיד – בנוגע לאפשרות שכיל הפרה את אותם כללים הועברה למנכ"ל המשרד, שי באב"ד ושם נקברה עד היום.
משרד האוצר מנסה לשחק צ'יקן מול כיל
אפשר לפשט את הדברים. 51 העמודים של הדו"ח ונספחיו הם בסך הכל תפאורה שנועדה להשיג דבר אחד, המשך הארכת הזיכיון של כיל, בתנאים שייטיבו עם המדינה. אם האוצר יחכה עד לרגע האחרון, כיל תוכל להוריד את נציגי המדינה לברכיים בקלות.
אם ייפתח מו"מ כבר היום על כלל התנאים, סביר להניח שכיל תצא כשידה על העליונה, ולו בגלל שהיא נהנת מיתרון משמעותי של ידע על כל הנעשה היום העלויות והרווחים שלו. אולם אם החשב הכללי יצליח לגבש מחיר מינימום ולהקים חברה ממשלתית שתוכל באמת לקחת על עצמה את הפקת האשלג, אז לכיל יהיה תמריץ לקיים באמת משא ומתן על הזיכיון החדש, תחת המחיר הקבוע. בכל מקרה, כיל היא לא רק שחקנית המפתח פה, אלא כנראה השחקנית היחידה.
קללת המנצח: אף אחד לא ירצה את ים המלח
לא סתם נעזר הצוות של הכלכלן הראשי בירום אריאב ופרופ' מוטי פרי. הדינמיקה סביב זיכיון ים המלח היא מקרה קלאסי בתורת המשחקים. לכיל יש יתרון אדיר על יתר המועמדות הפוטנציאליות להתמודד במכרז על הזיכיון, בין אם מדובר על חברות האשלג, חברות כרייה, יצרני דשנים או כל אפשרות אחרת. היא לא רק בעלת הידע הנרחב ביותר בכל הנוגע להפקת האשלג בים המלח (למעשה רק כאן בירדן משתמשים בשיטת הכרייה הזו לאור ייחודיות ים המלח) אלא גם בעלת מערך ההפצה ותעשיית ההמשך, שאינן נכללות בזיכיון של המדינה. כך שלמעשה לא רק שהיא זו שיודעת הכי טוב כמה הזיכיון הזה שווה לה באמת, אלא שלאור השליטה שלה בהפצה ובתעשיית ההמשך, עבורה הוא ככל הנראה, המשתלם ביותר.
לכן, אם חברה מתחרה כן תיגש למכרז ותנצח בו, כלומר תציע תשלום גבוה יותר מכיל על הזיכיון, היא תבין בעת הניצחון כי היא למעשה הציעה תשלום גבוה מדי, תשלום שכיל לא היתה מוכנה לשלם. לטענת פרי ואריאב, ככל שיהיו יותר חברות במכרז, והוא יהיה יותר דינמי, כך ייחשף יותר מידע לכלל הציבור לאורך הדרך והסיכון ייקטן. אבל המציאות הזו מביאה גם את משרד האוצר להבין כי ככל הנראה, המשחק יהיה רק או בעיקר מול כיל.
רוני חזקיהו צילום: אוראל כהן
למה כיל מעדיפה לרדת מתחת לרדאר?
מאז פרסום הדו"ח כיל ניסתה לרדת מתחת לרדאר. לפי גורמים בממשלה לאורך השנה האחרונה היו ניסיונות מצד כיל ליצור קשר עם הגורמים הרלוונטיים כדי להתחיל ולדון על תום הזיכיון, אולם אלה לא זכו לשיתוף פעולה. למעשה, מאז נכנס יוחנן לוקר לתפקיד יו"ר כיל, התקיימה פגישת היכרות אחת עם החשב הכללי, שבה נמנעו מלעסוק בנושא. ככל הנראה כיל כלל לא מרוצה מהמצב. חשיפת טיוטת ההמלצות ב"כלכליסט" בינואר האחרון הפתיעה את החברה, שציפתה לכל היותר לנהל משא ומתן על הארכת הזיכיון.
בחברה עוד לומדים את ההמלצות הסופיות וצריכים כעת להחליט כיצד יענו להצעה של הצוות להקדים את תום הזיכיון או יותר נכון – באילו תנאים לקבל את ההצעה הזו. מנגד, אם לשפוט לפי מחיר המניה של החברה, המשקיעים לא התרגשו מההמלצות הסופיות של הצוות. ביום חמישי האחרון אמנם ירדה מניית כיל ב־1.31%, אולם ירידה זו אינה מבטאת דרמה גדולה או חוסר אמון ביכולת של כיל לשמור על ביצת הזהב שלה – ים המלח. לשם השוואה, כאשר לפיד הודיע כי הוא מתנגד להשתלטות של פוטאש על כיל ב־2013, נפלה המניה ב־3.85%. כך שאף שהמצב רחוק מלהיות אידיאלי עבור כיל, כנראה שהיא גם לא צריכה כל כך לדאוג בינתיים. שעת המבחן תהיה בביצוע של החשב הכללי.
