רוצים פחות: האנשים שבחרו בחסכנות כדרך חיים

בארון של עמית נויפלד יש 34 פריטי לבוש בלבד והוא עושה שימוש בכולם. כאשר בגד מתקלקל, הוא מתקן אותו אצל החייט השכונתי. בסלון של שרון בירקמן, שנרכש מיד שניה, אין טלוויזיה ובביתה היא בחרה שלא להתקין מזגן. עידן דורפמן ויתר על הרכב הפרטי לפני שבע שנים, הוא ואישתו מתניידים באמצעות מה שמכונה בפיו "אמצעי תחבורה אלטרנטיביים". המשותף לשלושתם הוא שהם החליטו לוותר על צריכת חפצים מסוימים ולחיות בחסכנות מתוך אמונה שזו הדרך לשפר את איכות חייהם. בעוד רובנו נאנקים תחת יוקר המחיה, מרגישים שהמינוס בבנק רק תופח בכל חודש, הם החליטו, מתוך בחירה, לצמצם את ההוצאות ובעקבות כך גם את שעות העבודה, לפשט את החיים ולפרוש מהמרוץ אחר הכסף. לטענתם, החיים יפים יותר עם פחות.

"לרעיונות של מינימליזם ופשטות מרצון הגעתי בעקבות תנועת ההאטה ובזכותם התחלתי לבדוק את הגבולות. לא רק שהפסקתי לרכוש דברים חדשים גם התחלתי למסור או למכור לא מעט חפצים, החל בערימות של דיסקים, בגדים, ספרים וכלה בכלי מטבח ורהיטים. ההקלה הייתה מידית. כתוצאה ישירה מכך גיליתי שאני מוציא הרבה פחות כסף ובעצם לא צריך לעבוד יותר מדי קשה בשביל לממן את אורח החיים הזה", אומר עמית נויפלד, ששבוע העבודה שלו מסתכם בארבעה וחצי ימים, ובמקביל הוא עורך את האתר של תנועת ההאטה. יום עבודה מלא עבורו מתחיל בתשע וחצי בבוקר ומסתיים בארבע וחצי אחר הצהריים, כחצי משרה עד שלושת רבעי משרה. "יכולתי לבחור לעבוד שעות ארוכות יותר ולהכפיל או לשלש את השכר שלי, אבל אני בוחר בשלב זה של חיי לצמצם את יכולת ההשתכרות שלי, ומאחר ואני לא מוציא הרבה כסף אני יכול להרשות לעצמי", הוא אומר.

עידן דורפמן, שהיה כלכלן ועיתונאי כלכלי בעבר החליט, לאחר שעזב עבודה במשרד הבריאות, לעבוד מהבית. היום הוא מנכ"ל של העמותה לכלכלה ברת קיימא וטוען שכאשר מקטינים את ההכנסות וגם את ההוצאות נוצר מצב שרמת החיים יורדת אבל איכות החיים דווקא עולה. "אני עובד בעבודה מהבית ואם הייתי עובד מחוץ לבית כנראה שהייתי מרוויח הרבה יותר אבל אני עושה את זה כדי שנוכל לאסוף את הילד מהגן, להיות איתו יותר ולהיות יותר גמישים", הוא אומר. הוויתור העיקרי שעשה הוא על הרכב הפרטי. אישתו מתניידת בתחבורה ציבורית, הוא בעיקר עם אופניים ובסופי שבוע הם לוקחים אוטו מחברת השכרה כדי לנסוע להורים. לדבריו, "ככה גם אין לנו את כאב הראש שמתלווה לאחזקת רכב פרטי, אנחנו גם חוסכים הרבה כסף ואני מרגיש שמבחינת איכות החיים זה שיפור". עם זאת, הוא מודה שמדובר בלוקסוס שקיים רק עבור מישהו שגר במרכז מכיוון שבפרברים או במושב קשה יותר להסתדר בלי רכב.

עידן דורפמן. מתנייד באמצעי תחבורה אלטרנטיביים	צילום: אוראל כהן

קונים פחות - זורקים פחות 

הבחירה במינימליזם ופשטות מתבטאת הן באורח החיים והן בצריכה כאשר כל אלמנט מזין את השני - הפחתת הצריכה משפיעה גם על חיי היום יום. "אני גר בקרבת שוק הכרמל וכמעט בכל יום אחרי העבודה אני קופץ לשוק ורוכש את המוצרים לארוחה של אותו היום, ולפעמים של הבוקר למחרת. אני לא נוסע למרכזי חצי חינם בפאתי העיר ולא מבצע רכישות שבועיות גדולות. גילית שבאופן הזה אני מוציא הרבה פחות כסף וזורק הרבה פחות מזון", אומר נויפלד. לדבריו, אורח החיים הזה חתך את עלויות המחייה שלו בכמחצית. הוא מעריך שאם בעבר כרטיס האשראי שלו היה מחוייב, מעבר לשכר הדירה בכ-5,000 עד 5,500 שקל אז היום מדובר בסכום שקרוב יותר ל-2,000 עד 2,500 שקל בחודש.

בשונה מחפצים אחרים כמו דיסקים או בגדים, עבור האנשים המינימליסטים לוויתור על הטלוויזיה יש גם משמעות אידיאולוגית שכן הערוצים המסחריים גם מקרינים פרסומות ומעודדים את תרבות הצריכה. אלו שוויתרו על הטלוויזיה בסלון מעידים כי הדחף לרכוש דברים שאין בהם באמת צורך פוחת בעקבות כך.

שרון בירקמן, שמנהלת את דף הפייסבוק "האישה שהפסיקה לקנות" מאמינה שיש רצון גובר בקרב רבים בישראל לצרוך פחות. היא מספרת שההתנהלות היום יומית שלה ושל משפחתה אינה שונה משל כל אחד אחר מלבד העובדה שהם מאוד מחושבים עם הכסף. "התקציב לאכילה בחוץ מאוד מצומצם, הוצאנו מהתפריט כל מני מאכלים נורא יקרים ולא בריאים. למשל מילקי, עבור הילדים שלי זה פינוק. עברנו על כל החוזים שלנו והורדנו עלויות בכל התחומים כולל אינטרנט וטלפונים. את הרהיטים קנינו מיד שנייה כי אני מאוד אוהבת רהיטים יפים ולא ראיתי את עצמי הולכת לביתילי וקונה משהו חדש. אני מתנהלת עם מלתחה שיש בה 40 פריטים כי אני רוצה ללבוש כל פריט ולא להחזיק אותו לתצוגה. אם אני צריכה משהו לבית אני מנסה למצוא אפיקים אלטרנטיביים כמו אירועי מסירה", היא אומרת.

אחד הדברים שחוזרים אצל אלו שבחרו לצמצם את הצריכה הוא היפרדות מהטקס שבקניות, או ה'שופינג'. רכישת מוצרים כבר לא נחשבת לחוויה או צורת בילוי. "כל הרעיון של שופינג כפיצוי על יום קשה בעבודה, ריב עם חברה או כל תירוץ אחר נחסך ממני – אני אף פעם לא צריך פרס ניחומים כי היה לי שבוע מבאס, כל המנגנון הזה כבר לא מתפקד", אומר נויפלד. הוא מדגיש כי אין באורח החיים הזה אלמנט של סגפנות: "ברגע שאתה משתחרר מתרבות הצריכה ומכל המערכות האופפות והמזינות אותה אתה מגלה שאתה הרבה יותר חופשי ומאושר, ואני מודה שזו המטרה העליונה שלי בחיים".

לא קל להפסיק לצרוך

כל שינוי באורח החיים מלווה גם בקושי או אי נוחות. עם זאת, בשונה ממי שנאלץ לצמצם הוצאות מתוך כורח (כמו למשל עקב פיטורים), נראה שאלו שבוחרים בצמצום חווים את הוויתור בצורה אחרת.

"אני חושבת שאורח החיים הזה דורש הסתגלות: את לא קונה את הקפה של הבוקר, וזה נראה ויתור, את לא קופצת לאיקאה לקנות רהיט חדש וזה נראה לך ויתור, הולכים לסופר ולא מעמיסים אוכל מוכן או חטיפים באופן אוטומטי – בהתחלה הכל נראה נורא דרמטי וקשה אבל היום אני לא מרגישה שום ויתור", אומרת בירקמן. הקושי העיקרי עבורה באורח החיים הזה הוא העובדה שהם לא אוכלים בחוץ והיא היחידה בבית שמבשלת.

שרון בירקמן, הרהיטים והספרים מיד שנייה צילום: עמית שעל

הוויתור קשה רק לפני שאתה עושה אותו, אומר נויפלד, רגע אחרי אתה מגלה שבעצם לא ויתרת על כלום ולמעשה השתחררת מעול כבד. "עד לפני עשור בערך היו לי כבלים בבית. הייתי חוזר מהעבודה, מכין לעצמי משהו לאכול, מתיישב בסלון ומתחיל לזפזפ. פתאום, משעה שמונה בערך אתה מגלה שנהייה חצות ושישבת ארבע שעות מול הטלוויזיה, אכלת ג'אנק וצפית בזבל. אבל זה עדיין היה הרגל ועל הרגלים קשה מאוד לוותר. ברגע שהתנתקתי מהכבלים תחושת השחרור הייתה מיידית. לרגע זה לא היה חסר לי, ולמעשה לא הצלחתי להבין איך בזבזתי את חיי עד אותו רגע. זה היה רווח נקי", הוא אומר.

פריבילגיה של עשירים?

כמו כל סגנון חיים שהוא שונה מהמקובל, מי שבוחר במינימליזם נתקל בתגובות ואף ביקורת מהחברה. חלק מההתנגדות נובע מכך שמדובר בבחירה בעוד שישנם עניים שנאלצים לחיות בצמצום מכיוון שאין להם. זה מאוד קל, ניתן לומר, לבחור לחיות בצמצום כאשר יש את הפריבילגיה - כשיש כסף או אפשרות להרוויח יותר כסף. בירקמן מספרת שיום אחד הילדה שלה חזרה בדמעות מכיתה א' ואמרה: "הם אמרו לי שאנחנו עניים כי יש לנו ספרים יד שנייה". היא הסבירה לילדה שלה שאמנם אין להם ספרים חדשים אבל יש להם דירה. "ככל שהזמן עובר אני רואה שגם ההורים בבית הספר הזה מתחילים להתפכח ומחפשים איך לחסוך. גם הם מתחילים לחשוב שאולי הכסף הולך למקומות הלא נכונים", היא אומרת.

"אלמנט הבחירה יכול להתרחש רק במקרה והאופציה ההפוכה קיימת – חיים של צריכה ראוותנית. אני חושב שזה יפה שדווקא אנשים שיכולים להרשות לעצמם בוחרים בדרך הפוכה. אנחנו חיים בעולם של משאבים מוגבלים, ובכלכלה המבוססת על צריכה אינסופית. אנחנו לא באמת יכולים להמשיך לכרות את כל אוצרות העולם כדי לייצר מהם מסכים לאייפונים או צעצועי פלסטיק מסין. כל מי שבוחר בחיים של פשטות מרצון עושה שירות לעצמו ולעולם בכך שהוא מראה שיש דרך אחרת, טובה יותר לחיות. מי שמבקר אותו על כך שהיתה לו פריבילגיה לעשות זאת מתקיף אותו רק מפני שהוא חושש לעשות את השינוי בעצמו", אומר נויפלד.

חיסכון אינו מטרת העל

חיסכון הוא אינו מטרת העל של המינימליזם. המטרה היא לצמצם את הצריכה הכללית ולהשקיע בדברים החשובים, כל אחד על פי סדר העדיפויות שלו. כך, למשל יש כאלה שלא מוכנים לוותר על רכישת ספרים אך משתדלים לקנות רק בחנויות יד שנייה; אלו שחשוב להם לטייל בחו"ל חוסכים מראש וטסים בטיסות לואו קוסט; אחרים לא מוכנים לוותר על איכות החינוך של הילדים או על איכות האוכל של משפחתם ושל חיות המחמד. העניין עם אורח החיים החסכני הוא שזה מאפשר להפחית מהעלות הכוללת וכך, בדברים החשובים שנמצאים גבוה בסדר העדיפויות - אפשר לא לחסוך.