דיור עכשיו
משפחת מרום: "בלי הכסף מההורים לא היינו יכולים לקנות דירה, ושנינו מרוויחים יפה"
קארין וזיו מרום, המתגוררים בקיבוץ להבות הבשן: "יש לנו חברים שנוטשים את הצפון כי הם לא מצליחים למצוא עבודה. לנו הכל התחבר ואנחנו שמחים בחלקנו, אבל לגבי המדינה אנחנו פחות אופטימיים"
מי אתם: קארין (35) וזיו (38), בעלים של חברת מרומי המתמחה בסדנאות יין ואלכוהול, מסיבות וימי הולדת. קארין עובדת גם כשחקנית בתיאטרון מראה בקריית שמונה. נשואים והורים לרומי (4.5) ואורי (2.5). מתגוררים בקיבוץ להבות הבשן.
- "קנינו דירה כי הבנו שלמדינה אין כוונה ממשית להביא לירידת מחירים"
- "אחרי שכר הדירה נשארים לנו 3,000 שקל לחיות איתם. קשה לשרוד ככה"
- "קנינו דירה במקרה. אמנם מצבנו טוב משל אחרים, אבל יש מה לשפר"
מצב המגורים: "אנחנו גרים בשכירות בבית של 3 חדרים, 75 מ"ר עם חצר ודשא, ומשלמים 1,900 שקל בחודש. עברנו לצפון לפני שנתיים אחרי שגרנו כ־15 שנה בתל אביב ושנתיים בפתח תקווה. הגענו לצפון במקרה וגם לא במקרה, אמא של זיו היתה חולה ורצינו להיות קרובים אליה. שלושה חודשים אחרי שעברנו היא נפטרה. הגדרנו את המעבר כשנה ניסיון בקיבוץ ומאז התאהבנו בצפון. אנשים שעוברים למקומות כאלה אומרים שהם עושים זאת למען הילדים, אבל זה חלום גם להורים. יכולנו להרשות לעצמנו לעשות את זה בגלל העסק, אם לא היה עסק משפחתי זה לא היה מצליח. יש לנו זוג חברים שנוטשים עכשיו את הצפון כי הם לא מצליחים למצוא עבודה. לנו הכל התחבר".
לעזוב את המרכז: "כל השנים גרנו בתל אביב בתקופת הלימודים והרווקות, עברנו מבית לבית. הדירה האחרונה שגרנו בה היתה במיקום מעולה בין הבימה לדיזנגוף. הדירה היתה בת 2 חדרים קטנים וחצר ושילמנו 4,500 שקל. הבת הגדולה נולדה שם ואז קיבלנו מתנה גדולה מההורים שלי — 400 אלף שקל לרכישת דירה. חיפשנו בתל אביב אבל לא מצאנו, ובסוף קנינו באם המושבות בפתח תקווה. בזמנו כולם דיברו על האזור הזה כאזור מתפתח, סוג של בועה לצעירים עם ילדים. קנינו דירת 4 חדרים, 130 מ"ר, ב־1.1 מיליון שקל שהיום שווה 1.5 מיליון שקל. אנחנו משכירים אותה ב־4,500 שקל בחודש, כך שיוצא שאנחנו מרוויחים 2,500 שקל".
המעבר לצפון:
"עברנו באוגוסט לפני שנתיים. יום אחד נסענו באוטו לבקר את אמא של זיו, ובמהלך הנסיעה החלטנו שהוא צריך להיות ליד ההורים שלו בתקופה הזו. זה הוחלט ברגע ותוך שלושה חודשים עברנו".
תוכניות לעתיד: למדנו לדעת שהעתיד מאוד הפכפך. אנחנו רוצים לקנות שטח בקיבוץ ולבנות בית. השתקענו עסקית בצפון, פתחנו בעסק נישה שלמה שלא היתה קודם כמו טיולי יין, כך שנראה לנו שאנחנו נשארים פה. לגבי המדינה אני פחות אופטימי. אם ההורים של קארין לא היו נותנים לנו כסף, לא היתה לנו יכולת לקנות דירה אף על פי ששנינו עובדים ומרוויחים יפה. אני לא רואה איך אדם צעיר בגילי או טיפה יותר צעיר ממני יכול להיכנס לשוק הנדל"ן, וזה עצוב. אי אפשר לשבור את המעגל הזה. מה שלא תעשה בכוחות עצמך, לבד, מאוד קשה לפרוץ כלכלית. אנחנו שמחים בחלקנו וזה האושר הגדול. אם אי אפשר לפרוץ כלכלית, צריך להתרכז באהבה".
משפחות המעוניינות להשתתף במדור מוזמנות לפנות ל: