החלטתו האחרונה של גדעון סער בתפקיד: הקמת היישוב שיזף בנגב
ועדת שרים לענייני פנים בראשות שר הפנים היוצא החליטה לאשר את הקמתו של היישוב בשטח המועצה האזורית רמת הנגב. סער: "אני שמח שהחלטתי האחרונה בתפקיד תורמת ליישובי הנגב"
כיממה לאחר שבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע, קיבל את עתירת החברה להגנת הטבע, וקבע כי ההתיישבות הנוכחית ביישוב שיזף בנגב אינה חוקית, החליטה ועדת שרים לענייני פנים, בראשותו של שר הפנים היוצא גדעון סער, לאשר את הקמתו של היישוב החדש בשטח המועצה האזורית רמת הנגב.
- בית המשפט קבע: היישוב שיזף בנגב, של עמותת איילים, אינו חוקי
- עתירה לביהמ"ש: החברה להגנת הטבע נגד הקמת היישוב שיזף בנגב
"ההחלטה עתידה לתרום ליישוב הנגב, ולהבאת אוכלוסיות חזקות לאזור. כילד התגוררתי עם משפחתי במשך למעלה מחמש שנים בקיבוץ שדה בוקר שבמועצה האזורית רמת נגב. אני שמח שהחלטתי האחרונה בתפקיד תורמת ליישובי הנגב", הצהיר סער.
שיזף, יישוב שעלה על הקרקע בשנת 2011 מתוך ניסיון להקים גרעין התיישבות מעורב של חילונים ודתיים, תוכנן להפוך ליישוב חדש באמצעות החלטת ממשלה שהתקבלה בנושא בנובמבר 2013 ואשר אושרה על ידי המועצה הארצית כחודש לאחר מכן. יוזמה להקמת הישוב הייתה משותפת לעמותת איילים, לרשות מקרקעי ישראל ולמועצה האזורית רמת נגב. אלה החלו בהליכי תכנון להקמת כפר סטודנטים ובאוקטובר 2013 אף זכו לאישור שימוש חורג בקרקע מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה.
היישוב עתיד על פי התוכניות לקום בסמוך למבני המועצה האזורית רמת נגב, דרומית לצומת משאבים, ולפעול במסגרת המוניציפאלית של רמת נגב. על פי תחשיב שבוצע עבור משרד האוצר בחודש יוני השנה, עלות הקמתו של היישוב החדש עומדת על כ-20 מיליון שקל, לעומת 3 מיליון שקל שהיתה נדרשת המדינה להשקיע לו בחרה למקם את המתיישבים החדשים בנגב ביישובים הקיימים.
אולם בעתירה שהוגשה כאמור על ידי החברה להגנת הטבע כנגד הקמת היישוב החדש, נטען כי ההתיישבות במקום איננה חוקית כיוון שמדובר בקרקע לבניית קרית חינוך בלבד. סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, השופטת שרה דברת, קיבלה את העתירה אתמול וקבעה כי "נושא ההתיישבות בנגב הינו חשוב מעין כמוהו ועל כך אין מחלוקת. מנגד, נושא חשוב נוסף טמון בדרך בה מתבצעת התיישבות זו. ציינתי לא אחת, שמדינת ישראל הינה מדינת חוק ועל ההתיישבות בנגב להתנהל בהתאם. חשיבות המטרה כשלעצמה אין בה כדי לקצר הליכים".
עוד קבעה השופטת כי "אין קשר, גם בדמיון המפותח, בין קרית חינוך לבין גרעין התיישבות. התוכנית אינה מאפשרת מגורים במקום, לא מגורים זמניים ולא מגורי קבע. באין סיכוי לאופק התכנוני, אין מקום למתן שימוש חורג".