העיר האנכית: גוש מגדלים, רחוב עילי ופארק מול מרכז עזריאלי ושרונה
הכניסה המזרחית לת''א תיראה אחרת אחרי פינוי מחנה מטכ''ל: רביעיית מגדלים גבוהים מעזריאלי, מעל מתחם שישתלב בחיי העיר. האם נלמדו הלקחים מכישלונות שרונה?
עיר אנכית תקום בפינת הרחובות קפלן ובגין בתל אביב, מול מרכז עזריאלי וקרית הממשלה. היא תיבנה על קרקע שתתפנה בבסיס מטכ"ל של צה"ל (מחנה הקריה), תוך נגיסת הפאה הדרום-מזרחית שלו. הפרויקט מותנה בסיכומים בין משרד הביטחון לעיריית תל אביב-יפו על פינוי המחנה, במסגרת פינוי בסיסים (תוכנית שוהם 1).
המיזם הגרנדיוזי, שאותו מקדמת העירייה ומותנה בסיכומים מול משרד הביטחון, יכלול ארבעה מגדלים בני 55-60 קומות (כ-10 קומות גבוה יותר ממגדלי עזריאלי שממול) ובהם 420 יחידות דיור, קומות משרדים ובית מלון. המגדלים יצמחו מעל פודיום (במה) משותף בן חמש קומות ובו מסחר, דיור מוזל למשפחות צעירות ושימושים ציבוריים שכונתיים. החצי המערבי של התוכנית ישלים את מתחם שרונה-דרום, כשטח ירוק פתוח עם מבנים טמפלריים לשימור שנמצאים כיום בבסיס הקריה, לצד ביתני חינוך ותרבות שיוקמו בשטח.
בקומות הפודיום ייחצבו מעברים ציבוריים שיהיו פתוחים לקהל הרחב, למרות הבעלות הפרטית, ודרכם יוכל כל אחד להיכנס לחנויות ולמבואות (לובאים) של המגדלים. ההפניה של כניסות המגדלים - שעתידים לאכלס אלפי עובדים, דיירים ותיירים - אל הפסאז' הפנימי מגדילה את הסיכוי שהמקום יהיה שוקק בכל ימות השבוע ורוב שעות היממה, למרות המופע המאיים של המגדלים העצומים מלמעלה.
העירייה הזמינה ארבעה משרדי אדריכלים לתחרות אדריכלים סגורה לתכנון המתחם. "מטרופולין- עיר –שכונה", נקראת ההצעה הזוכה של משרד קימל-אשכולות בשיתוף משרד "מנעד". הם גברו על ההצעות של משרדי האדריכלים חיוטין, רכטר וגולדנברג. "יש כאן הזדמנות ברורה לייצר אינטנסיביות-שיא של בנייה, ובתפישת התכנון לקחנו את זה אל הקצה", אומר האדריכל איתן קימל בראיון לערוץ האדריכלות של Xnet, "אך התכנון שומר על הרגישות הנדרשת בעזרת עירוב השימושים העשיר, מגוון המרחבים הציבוריים ודיור מוזל".
ההבטחה שתיבחן: לא מסוגר כמו פארק צמרת
בעשור האחרון צומחים מגדלים ללא הפסקה בשמי תל אביב, רובם במסגרת המנוכרת של שכונות-אי מסוגרות, כמו פארק צמרת. מתחמי המגדלים אינם משתלבים במרקם העירוני, אינם מייצרים שום פעילות במפלס הרחוב, מותאמים רק לתחבורה פרטית ומדירים את שאר הציבור מהמתחם, תחת קודים חברתיים של קהילה סגורה (Gated community).
בפרויקט "שרונה צפון" יש כוונה לסטות מהמגמה הזו, כוונה שתיבחן במציאות. "לא יצרנו תוכנית שבה כל בניין מנהל את חייו בנפרד ונקשר אל העיר רק כשהמעלית פוגעת בלובי או בחניון", מדגיש קימל. "מדובר במהלך עירוני שלם, שעורם את כל השימושים והופך את הפרויקט לעיר אנכית". אם כך יקרה, והמתחם הדחוס יהיה פתוח לכולם ולא רק לתושבי המגדלים, זה יהיה מהפך: במקום מתחם הקריה המגודר, שאינו קיים בחיי העיר וגם לא במפות האינטרנטיות, יקום פרויקט תוסס שישתלב במרקם העירוני וייצר מרחבים ציבוריים מגוונים. מי שייצא מתחנת רכבת השלום או מקניון עזריאלי יוכל לחלוף בחופשיות בקומת הקרקע והרחוב, דרך מעברים ציבוריים פתוחים, אך גם לטפס לקומות הגבוהות של המגדלים ולפסוע ב"רחובות עיליים".
"התוכנית מתחלקת לשני מתחמים, השונים באופיים באופן מובהק", מתאר שלומי זאבי, שותף במשרד "מנעד" האחראי על תכנון הנוף של ההצעה הזוכה, ומתייחס לחלק בנוי בצפיפות וחלק שהוא פארק. "מנעד" אמון גם על תוכנית-האב לפינוי מחנה הקריה כולו ביום מן הימים. חלקו המזרחי של המתחם מכיל את המרחב הבנוי: קומת מסחר בגובה הרחוב, בית ספר ומרכז קהילתי. מעל חמש הקומות של הפודיום ייבנו ארבע קומות מגורים מוזלים וקטנים, ובקומה החמישית יהיו שירותים ציבוריים שכונתיים כגון מעון יום, גני ילדים ובית קפה – כולם מחוברים ברחוב עילי.
מעל ההפוגה הזו יצמחו ארבעה מגדלים, שכל אחד מהם יתפוס שטח קרקע (תכסית) של דונם עד 1,200 מ"ר. עד הקומה ה-30 הם יכילו קומות משרדים, כשבמגדל המערבי יהיו 10 קומות שיוקצו לבית מלון; מעל הקומה ה-30 יהיה רחוב עילי נוסף, כגשר שיחבר את ארבעת הבניינים ויכלול שימושים ציבוריים כמו מסעדה, בריכה גבוהה, ספא ומרכז כנסים (את חלקם יפעיל המלון). מכאן ולמעלה, ב-22 קומות מגורי היוקרה, יצומצמו הקומות לשטח של כ-600 מ"ר כל אחת, כדי להכניס יותר אור אוויר תוך "חציבת מרפסות" לדירות ששטחן הממוצע יהיה כ-110 מ"ר.
מה זו עיר אנכית ומה מגבלות התכנון
התנועה בעיר האנכית מאפשרת לדיירים לנוע בכל המרחבים הציבוריים ללא מגבלה, בדיוק כמו העיקרון הדמוקרטי של העיר האופקית. דייר יוכל לעלות ממפלס הרחוב במעליות ציבוריות של המגדל המזרחי, לצאת מהמגדל בקומה ה-30 אל הרחוב העילי שיקשר אותו למגדל שלו – ומשם יעלה לביתו. להבדיל ממגדל מגורים סטנדרטי, שבו עולים מהחניון במעלית הביתה ללא שום קשר לעיר, כאן העיר נמצאת בתוך המגדל עם שירותי חינוך ופנאי, ולא רק בריכת שחייה או חדר כושר.
עירוב הסגנונות בחזיתות של המגדלים משקף את בליל השימושים שהוטמעו בהם. לכל שימוש נדרש תכנון שונה והוא נתון למגבלות ייחודיות לו: קומות הפודיום ממשיכות את המרקם העירוני, נותנות קנה מידה אנושי ומאפשרות להולך הרגל לחיות בשלום עם המגדלים הצומחים מעליו; זאת, בניגוד לקניון עזריאלי הסמוך, שאינו נמצא בשום קשר עם הרחוב והעיר, ומתפקד כמרחב סגור ואטום. המשרדים דורשים קומות פתוחות ו"נקיות", ולכן דפנות המבנה צריכות להתרחק ככל האפשר מהגרעין (לב בטון הכולא את פירי המעליות, המדרגות והמרחבים המוגנים) כדי לאפשר שטח רצפה מרבי לשיווק מסחרי. המצב שונה בתכלית בבית מלון: הרבה מחיצות, הרבה קירות וצפיפות מרבית שתאפשר ריבוי חדרים עם כיוון אוויר אחד בלבד, לאורך מסדרונות ארוכים וצרים. את זה לא ניתן להגיד על קהל קוני הדירות הישראלי, שדורש בדירות של 110 מ"ר מינימום שניים וחצי כיווני אוויר.