MLS - לא רק בקהאם
ליגת הכדורגל המקצועית של צפון אמריקה מציגה צמיחה אורגנית, ניהול נכון ובקרוב אולי גם את מסי הקליפורני. הכל חלק מההשתלטות האיטית של האמריקאים על הכדורגל
דיוויד בקהאם זכה אתמול (ב') בלילה באליפות ה-MLS הראשונה שלו עם לוס אנג'לס גאלקסי. המשחק נגד דינמו יוסטון היה כנראה האחרון של הכוכב האנגלי בארה"ב והוא צפוי להצטרף בימים הקרובים לפריס סן ז'רמן.
הזכייה מסכמת חמש שנים מוצלחות של בקהאם בליגת הכדורגל של צפון אמריקה. גם מבחינתו וגם מבחינת הליגה. "בלעדיו, הליגה לא הייתה איפה שהיא היום", אמר דון גארבר, הקומישינר של ה-MLS ל"לוס אנג'לס טיימס".
כמו כמעט הכל, גם את ההשפעה של בקהאם אפשר למדוד בדולרים. עם כניסתו לליגה ב-2007, עלות קבלת רישיון להקמת קבוצה בליגה עמדה על 10 מיליון דולר. כיום סכום קבלת הרישיון עומד על 40 מיליון דולר. גם הכנסות מזכויות שידור צמחו ל-10 מיליון דולר בשנה ממספר גופי שידור, שלפני 2007 לא שילמו כמעט כלום עבורן.
זאת ועוד: לאחרונה, חתמה טיים וורנר על הסכם זכויות שידור ענק עם גאלקסי עבור 55 מיליון דולר לעשר שנים – סכום יוצא דופן עבור קבוצת כדורגל. על פי ההסכם, תהיה גאלקסי חייבת להחתים שחקן שהוא כוכב בינלאומי במסגרת "חוק בקהאם" (שמאפשר החתמת מספר שחקנים מחוץ לתקרת השכר - The Designated Player Rule), אבל זו כנראה לא תהיה בעיה גדולה מדי. הרי שבגלל ההצלחה של בקהאם, הגיע תיירי הנרי לניו יורק רד בולס והצפי ב-MLS הוא שיגיעו עוד מספר שחקנים שהם בעצם מותגים בינלאומיים. דידייה דרוגבה, פרנק למפארד, ניקולאס אנלקה, דימיטאר ברבאטוב ואחרים מועמדים.
ובכלל, ב-MLS יכולים להתגאות בכך שבפעם בראשונה בהיסטוריה הצליחו להביא יותר אנשים למגרשים מאשר ה-NBA וה-NHL, ליגות חזקות ועשירות ממנה. עלייה של 7% בעונה האחרונה לממוצע של 17,872 במשחק אלו מספרים חזקים במיוחד. הליגה היא כבר ליגת הכדורגל העשירית הכי נצפית בעולם.
"זה הכל דיוויד", אומר טים לוויקה, נשיא AEG, הבעלים של גאלקסי. "מבחינה פיננסית, הוא הצלחה כבירה - כל מדד הראה עלייה". במיוחד השווי של הקבוצה עלה ב-50% מאז 2007 ל-100 מיליון דולר.
שחקני לוס אנג'לס גאלקסי חוגגים עם הגביע. שווי הקבוצה עומד על 100 מיליון דולר צילום: MCT
חם בצפון מערב אמריקה
אבל זה לא הכל בקהאם. ה-MLS מציגה צמיחה אורגנית שנראה כי גם המשבר הכלכלי באמריקה יתקשה לעצור אותה. וזה בגלל מספר דברים. הראשון הוא הדרך בה המשרדים הראשיים של הליגה עובדים. "הדרך קדימה היא צנטרליזציה של ההחלטות המשמעותיות, שצריכות להיעשות על ידי גופים מקצועיים", מסביר דון גארבר. "ברגע שהגופים שצריכים לעשות החלטות, עושים אותן לטובת המשחק אחרי ששפטו מה טוב לו על פי מדדים אובייקטיבים, אז הדרך קדימה הרבה יותר חלקה".
גארבר מצביע על כך שההצלחה של ה-MLS היא לא רק היכולת להפוך את הכדורגל למסחרי על ידי הקטנת תקציבים, הצבת ציפיות ריאליסטיות, תקציבים שמרניים ובניית "מאחזים" של המשחק באזורים מאוד מסוימים בארה"ב (למשל, צפון מערב המדינה הופך ל"מדינת הכדורגל" של ארה"ב עם שלוש קבוצות באזור – פורטלנד, סיאטל ואחת מקנדה – ונקובר) – אלא גם על ידי כך שליגות המשנה פורחות.
"המסורת של הכדורגל הולכת הרבה יותר עמוק מאשר היה בליגה המקצועית שהתפרקה – ה-NASL. בליגה השנייה ממש עובדים קשה על בניית קהילות אוהדים ויצירת קהל במקומות כמו אורלנדו ומיאמי. זה אומר שקבוצות חדשות בליגה יכנסו בתנאים טובים מבחינתן" אומר גארבר.
פורטלנד טימברס, למשל, זה סיפור הצלחה קלאסי של ה-MLS. בדומה לסיאטל סאונדרס, שמתבססת על יצירת קשר חזק עם הקהילה המקומית, גם טימברס עשו פעולות שיווק דומות והצליחו להביא יותר מ-18 אלף אוהדים בממוצע למגרש שלה. צריך רק לראות את הוידאו הזה שעשו בפורטלנד כדי להמחיש את ההתרגשות מהקבוצה באזור.
אין ספק, אגב, שהשביתה ב-NBA והמיאוס של האוהד הממוצע מכוכבי הכדורסל שמרוויחים יותר מדי, יביא עוד אמריקאיים למגרשים הכדורגל.
גארבר מנהל ליגה זולה ועממית יחסית אבל יותר מזה, ליגה שיודעת איפה היא ולאיפה היא יכולה להגיע. אין שם שיגעון גדלות והכרזות על כך שהליגה היא השישית בטיבה באירופה אלא עבודה טובה עם הרבה אנשי מקצוע – שיווק וכדורגל – שעוזרים למשחק המקצועי להשריש שורשים עמוקים באדמה האמריקאית.
הכדורגל המקצועי בארה"ב עובד ואפשר גם לראות שהרמה המקצועית עולה מדי שנה. המשחקים הפכו ליותר איכותיים ויותר יותר שחקנים אמריקאים מוזכרים כמועמדים לגיטימיים לקבוצות כדורגל בכירות בליגות הגדולות של אירופה. ברק שיאה, קשר צעיר, הצטרף למבחנים בארסנל לאחרונה וארסן ונגר, המנג'ר ציין ש"ארה"ב תהיה בעלת השפעה אדירה על הכדורגל הבינלאומי". לפי ונגר "הכדורגל בארה"ב הופך ליותר ויותר פופולארי והאיכות שלו נראית יותר לעין. החינוך לכדורגל גם כן משתפר ויש כבר ניצנים לכוכבים גדולים".
העתיד כבר מתקרב. בן לדרמן, אמריקאי ממוצא ישראלי, כבר חתום בברצלונה ומכונה "אנדרס אינייסטה האמריקאי". עוד כאלה יצוצו בקרוב. תרבות הכדורגל האמריקאית מתפתחת בצורה מרשימה. השיחות על כדורגל בפורומים משתכללות, האינפורמציה ממקור המשחק (אירופה) ממשיכה לזרום ויותר ויותר אמריקאים הופכים את הכדורגל לחלק מלוח השנה הספורטיבי שלהם.
ייתכן שכל מה שאמריקה צריכה כדי להפוך לענקית אמיתית של המשחק זה כוכב בינלאומי ענק אחד: את ליאו מסי הקליפורני, תיירי הנרי הטקסני או זינאדין זידאן הניו יורקי.זה רק עניין של זמן.
