חגיגה למכירה

בשנים האחרונות, בעוד שהעניין בכדורגל הישראלי יורד, צומחת תופעת ה"מיני־כדורגל". אגב, זו אינה תופעה "ישראלית". בכל העולם צומחים סוגים של מיני־כדורגל, שכבר אפשר להחשיב כענף נפרד.

מיני־כדורגל (Minifootball) צומח ברמת "שורשי הדשא", או "שורשי הדשא הסינתטי" אם תרצו. בניגוד לכדורגל התקני (11 על 11) והקטרגל (5 על 5 באולם), המיני־כדורגל משוחק על מגרשי דשא סינתטי עם 5 עד 7 שחקנים בקבוצה, תלוי בגודל המגרש ובחוקי המקום.

בישראל מדובר בענף בצמיחה שמשתתפים בו כבר עשרות אלפי שחקנים. בניגוד לכדורגל החובבני המשוחק על מגרשי אספלט ציבוריים פתוחים, מגרשי הדשא הסינתטי של המיני־כדורגל הם עסק לכל דבר, כאשר המגרשים מושכרים לפי שעה במתחמים כמו אלה של רשת "גולטיים" בתל אביב וכפר סבא ו"גולבול" באוניברסיטת תל־אביב. מגרשי הדשא הסינתטי מושכרים לפי תעריפים של 300–400 שקל לשעה ומכיוון שחובבי כדורגל מוכנים לשלם סכומים אלה, מגרשי דשא סינטטי להשכרה מוקמים בערים שונות ברחבי הארץ.

הגוף הראשון שארגן טורנירים וליגות של מיני־כדורגל על מגרשי דשא סינתטי כבר לפני עשר שנים היה ארגון מדינת הכדורגל, שבקיץ האחרון קיים עם משרד התרבות והספורט אליפות ארצית בכדורגל הוגן.

שחקני נבחרת מדינת הכדורגל. שברו שם את הראש כיצד לממן את הנסיעה. העלות של הטסת משלחת בת 16 איש היתה יותר מ־50 אלף שקל, ומדינת הכדורגל היתה חייבת למצוא ספונסר צילום: איתי קרייס

אופ"א של החובבנים

לענף המיני־כדורגל יש גם התאחדות אירופית — European Minifootball Federation. בחודש מרץ השנה ארגוני מיני־כדורגל ממדינות אירופה התאגדו והקימו את התאחדות המיני־כדורגל האירופית, כאשר "מדינת הכדורגל" הוזמנה להיות הנציגה הישראלית של הארגון.

הארגון מאגד כיום כחצי מיליון שחקני מיני־כדורגל ברחבי היבשת ושואף למצב את עצמו בתוך כמה שנים בתור ה"אופ"א של החובבים". ברגע שבו בכל מדינות אירופה יהיו ארגונים המסונפים לארגון, יהיה מדובר בכמה מיליוני שחקנים. ב־EMF מקווים שבעתיד יוכלו למשוך ספונסרים בינלאומיים ושידורי טלוויזיה שיהפכו את האיגוד לגוף בסדר גודל של איגודי הכדורעף והכדוריד האירופיים. 

כצעד ראשון, ה־EMF ארגן את אליפות אירופה, ה"מיני יורו", בהשתתפות 16 נבחרות. מולדובה נבחרה לארח את האליפות הראשונה, לאחר שהממשלה המקומית החליטה לתמוך באירוע ולאפשר הקמת מגרש במרכז העיר קישינב.

אף שמדינת הכדורגל היא ארגון כדורגל החובבנים המוביל בישראל, היא מעולם לא שלחה נבחרת לחו"ל ולקראת האליפות במולדובה שברו שם את הראש כיצד לממן את הנסיעה. העלות של הטסת משלחת בת 16 איש היתה יותר מ־50 אלף שקל, ומדינת הכדורגל היתה חייבת למצוא ספונסר.

גיוס חסויות לארגוני ספורט קטנים ואירועים שאינם מועברים שידור ישיר בטלוויזיה הוא תחום קשה מאוד שארגונים מעטים מצליחים בו — במיוחד בזמנים מאתגרים מבחינה כלכלית.

לזכות מדינת הכדורגל עמדה העובדה שיו"ר הארגוןיאיר שר מכיר מקרוב את נושא גיוס הספונסרים, מכיוון שקודם לכן שימש כסמנכ"ל שיווק של חברת ספורטפייב בישראל והיה אחראי, בין היתר, על גיוס הספונסרים של נבחרת ישראל (של ההתאחדות לכדורגל).

צילום מסך מקליפ היוטיוב שנשלח למנכ"ל סלטי צבר. "השחקנים התבקשו לרקוד ריקודי בטן"

בין איסלנד לצבר

שר מסביר: "בגלל שאני מכיר את השוק ואת הקושי הרב בהבאת נותני חסות לכדורגל, בטח ובטח לכדורגל חובבני, היה צריך לנקוט גישה קצת אחרת ולחשוב מחוץ לקופסה". מי שנרתם לעזור לשר ולמדינת הכדורגל היה משרד הפרסום מקאן אריקסון, שהגה רעיון חדשני: להציע לספונסרים את החגיגות שלאחר הבקעת השערים.

ההצעה הוגשה למספר גופים ונראתה ככה: פנייה למנכ"ל צבר, מדינת הכדורגל I מקאן אריקסון

חגיגת שער היא התפתחות חדשה יחסית של הכדורגל. עד שנות התשעים, שחקנים היו פשוט רצים עם הידיים באוויר, מתחבקים וחוזרים לאמצע. בתחילת שנות התשעים החלו שחקנים מסוימים לחגוג גול באופן שונה ועקבי (ע"ע אלון "האווירון" מזרחי, רומריו, "האווירון" המקורי, או אלן שירר, שחגג עם היד למעלה). המונדיאלים של 1990 ו־1994 היו מכוננים בהיבט הזה עם הריקוד על דגל הקרן של רוז'ה מילה מקמרון במונדיאל 1990 וריקוד העריסה של בבטו מברזיל ב־1994. באותה תקופה כדורגלנים בכל העולם החלו לאמץ להם סימן הכר (בישראל, כאמור, היה אלון מזרחי עם תנועת "האווירון", לחיים רביבו היתה ה"סלטה" ולהפועל פתח תקווה "ריקוד המכונה").

אחרי זה הופיעה תופעת החולצות מתחת החולצות והכיתובים שנועדו להעביר מסרים אישיים, דתיים ופוליטיים, עד שפיפ"א נאלצה להתערב בעניין. ביורו האחרון אופ"א קנסה את ניקלאס בנדטנר, החלוץ הדני, ב־100 אלף יורו על כך שחשף תחתונים עם הלוגו של חברת ההימורים Paddy Power.

בכל מקרה, את הרעיון של מכירת "זכויות חגיגת השערים" קיבלה מקאן אריקסון דווקא מקבוצה איסלנדית. ההצלחה הוויראלית של חגיגות קבוצת Stjarnan מאיסלנד.

"אני כבר חשבתי שבכדורגל המודרני הצליחו למסחר כל מה שאפשר, אבל תמיד יש הפתעות בחיים", אומר שר. "בערוצים כמו פייסבוק ויוטיוב חגיגת גול מיוחדת היא תוכן אידיאלי, ולכן זה התבקש 'למכור' את החגיגות במקרה של נבחרת חובבים כי עדיין לא משדרים אותנו בטלוויזיה".

אנשי מדינת הכדורגל הכינו כמה סרטונים ללקוחות פוטנציאליים, וגם קידמו אותם בפייסבוק, ביוטיוב ובתקשורת.

מי שבסוף נדלקו על הרעיון היו "סלטי צבר". "בסרטון שהכנו להם צילמנו חגיגת שער שבה השחקנים מתיישבים על הרצפה ושחקן אחד מחלק להם כאילו צלחות חומוס. צבר אהבו באופן כללי את הרעיון, אבל ביקשו שבמולדובה נבחרת ישראל תחגוג באופן פחות בוטה ונעשה רק ריקוד בטן מזרחי. הסיבה לכך היתה שיש למותג מוצרים נוספים מלבד חומוס והם רצו משהו שמתקשר באופן כללי לצבר" אומר שר. "סלטי צבר שמחים לתמוך בנבחרת המדינה, המייצגת את כדורגל החובבנים ואת הספורט העממי בישראל", נמסר ממתי יהב, מנהל השיווק של החברה.

נבחרת ישראל אמנם הפסידה פעמיים (2–3 לקרואטיה ו־1–3 לרומניה), אבל ניצחה פעם אחת, 3–1 את קפריסין, ובצבר היו יכולים להיות מרוצים כי שש פעמים "פרסמו" את המוצרים שלהם בחגיגיות. "החובבנים" יכולים להיות מרוצים מכך שמימנו להם את הטיסה. בקרוב, אגב, ייצאו סרטוני היוטיוב, שהתקווה היא שיהפכו לוויראליים במהרה.

העתיד של החסויות?

הניסיונות להשיג חסויות ספורט בישראל עומדים בפני תחרות קשה מצד שלל פלטפורמות שעומדות בפני חברות עם תקציבי שיווק: מפרסום באינטרנט, דרך שילוט חוצות ועד פעילות קד"מ באירועי תרבות. למעשה, מנהל השיווק הישראלי חושב על מגוון מקומות שבהם הוא יכול לשים את הכסף שלו לפני שהוא בכלל שוקל לבחון חסות בספורט.

"אם כבר מגיעים למנהל שיווק שמוכן לשמוע על חסות בספורט, אז לבוא ולומר לו שהוא יקבל לוגו על חולצה או שלט בצדי המגרש זה פשוט לא מספיק", אומר שר. "מצד אחד, צריך לחבר אותו לערכים, כי זה כל עניין החסות. מצד שני, עניין החשיפה הוויזואלית לצופים במגרש או בטלוויזיה זו צורת חשיבה של המאה הקודמת — הצרכנים היום נחשפים לכל כך הרבה פרסום כך ששלט בצדי מגרש ספורט לא באמת יגרום להם להתעניין יותר במוצר או בשירות. הצרכנים נהיים יותר מתוחכמים כל הזמן, ולכן צריך לעניין אותם ולחדש להם. מהסיבה הזאת, גופי ספורט חייבים לחשוב באופן יצירתי בזירה השיווקית".

מנהל השיווק שמציעים לו חסות, לא מחפש תמיד רק את החשיפה או את שיפור התדמית, לפעמים הוא רוצה פשוט לעשות משהו חדשני שייצור באזז. יש מקרים שמנהלי שיווק נכנסים לפרויקט ומקצים משאבים בשביל פעילות שהוא ועובדי החברה פשוט ייהנו לעסוק בה.

מי שרוצה להביא חסויות לספורט בישראל צריך לאמץ את צורת החשיבה של החובבנים. להחליף צורת חשיבה, לצאת מהעולם המוכר של הספורט ולהיכנס לעולם השיווק. קיים קושי אמיתי להביא ספונסרים לספורט בישראל — במיוחד בימים אלה, כשהתדמית שלו בשפל חסר תקדים. ולכן יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה יכולות לתרום לגיוס כספים, מה שיוביל גם ליתרון מקצועי בסופו של דבר.