איך פפ ישפר את באיירן?

ב־1996 מונה בובי רובסון לאמן את ברצלונה. הוא החליף את יוהן קרויף, הדמות הדומיננטית ביותר בברצלונה מאז 1988, שכמנג'ר הקבוצה זכה ב־11 תארים - אבל חשוב יותר, הוא קידם פילוסופיה ברורה למועדון והנחיל סגנון ודרך שלפיהם הקבוצה תעבוד מגיל ילדות ועד הקבוצה הבוגרת. הוא בחר את כל השחקנים בחדר ההלבשה וחלק אף גידל מאז שהיו נערים. סכסוך עם הנשיא ג'וזפ לואיס נונייס הוביל לפיטוריו ולמחאות מצד האוהדים. הג'נטלמן האנגלי שהחליף אותו ידע שהוא אמור להיכנס לנעליים גדולות מאוד, אבל הוא לא התכוון לשנות את שיטות העבודה שלו כדי שזה יקרה.

באחד האימונים הראשונים שלו כמאמן ברצלונה ירד רובסון לרצפה על ברך אחת, ובעזרת לוח וגיר הסביר לשחקנים את הטקטיקה והסגנון שהוא רוצה לראות מהם. ז'וזה מוריניו תרגם את דבריו מאנגלית לספרדית אבל השחקנים הסתכלו זה על זה במבוכה. האנגלי יצר קשקושים עם הגיר והסביר להם בשני קולות מה הוא רוצה מהם, אחרי שמונה שנים שהם רגילים לשחק בסגנון אחיד ומסוים מאוד.

בין השחקנים שישבו שם בחדר ההלבשה - שאותם איבד רובסון בעקבות אותה שיחה הזויה, והרבה בגללה נאלץ לעזוב אחרי עונה אחת בלבד - ישב גם פפ גווארדיולה. בתור אחד שבעצמו הודה שבמשך כל הקריירה הוא "גונב רעיונות ממאמנים אחרים", הוא ידע מה לא לגנוב מרובסון. רושם ראשוני עושים רק פעם אחת, ובעולם אכזר כמו עולם הכדורגל גווארדיולה יודע שהוא צריך להותיר רושם ראשוני סופר־חיובי.

גווארדיולה. למד מבובי רובסון מה לא לעשות צילום: אי פי אי

השיחה בסקוטלנד

ולכן השיחה הראשונה של פפ גווארדיולה עם ברצלונה, במחנה אימונים באוניברסיטת סנט אנדרוז שבסקוטלנד, היתה חשובה מאוד מבחינתו ומבחינת ההיסטוריה של ברצלונה והכדורגל העולמי. בשיחה הזאת הוא צייר בפני שחקניו את החזון. הוא הבטיח להם שהם ירוצו יותר, יעבדו יותר ויתאמנו יותר, והוא הציג בפניהם תרבות של הקרבה למען הכלל. השיחה הזאת נכנסה לפנתיאון של ברצלונה והיוותה את היסודות שעליהם נבנתה הקבוצה הגדולה בהיסטוריה של המועדון. בספר של הסופר הספרדי גילאם באלאג על פפ גווארדיולה, "Another Way of Winning", הוא מפרט את פרטי השיחה הזאת בצורה מרשימה. שווה קריאה.

אבל ההצלחה של פפ לא נבעה רק מהשיחה הזאת. היא נובעת מצירופי מקרים רבים שעבדו לטובתו. הקבוצה שהוא נכנס אליה דעכה תחת פרנק רייקרד, אך הוא לא הגיע מבחוץ אלא מתוך המועדון. הוא אימן את ברצלונה ב' בהצלחה גדולה וקיבל את תפקיד המאמן הראשי כמה חודשים לפני שרייקרד עזב. כך שהיה לו זמן רב לעשות "חפיפה" כדי להתכונן בצורה הטובה ביותר. קצת כמו שיש לו בבאיירן כמחליפו של יופ היינקס. אולם לפי גבריאלה מרקוטי, עיתונאי וסופר כדורגל איטלקי: "זה לא יהיה הוגן או ריאלי לבקש מפפ להצליח כמו שהצליח עם ברצלונה במדינה אחרת. כי מה שקרה במועדון הקטלאני היה הסערה המושלמת, וגווארדיולה פשוט היה האיש הנכון בזמן הנכון".

גווארדיולה הוא "שחקן ברצלונה" הראשון. הראשון שטופח וגדל כדי להתאים לשיטה של קרויף - הטוטאל פוטבול ההולנדי שהפך לטיקי־טאקה הספרדי. הוא הפך לסמל לאומי ולגיבור ילדות של רוב השחקנים שהיו בסגל של המועדון כשהוא הגיע כמאמן. הוא לא היה צריך להנחיל סגנון חדש לחלוטין אלא לשפר את הסגנון הקיים, לחדד אותו להוסיף לו אלמנטים שהוא אסף ממקומות שבהם עבר בקריירה שלו. המועדון עטף אותו בחבריו ממחלקת הילדים שבה הוא גדל והפך לגבר, השחקנים העריצו אותו, והאוהדים היו מוכנים לתת לו את כל הסבלנות שהוא רוצה. כאמור, סערה מושלמת.

יופ היינקס והשיאים

דומה אבל שונה

באיירן היא מועדון שפועל כמו שצריך. כמו ברצלונה, יש לו אקדמיה פורה ביותר (תקציב של יותר מ־3 מיליון יורו בשנה) שמייצרת שחקני בית מצוינים. כמו ברצלונה, גם באיירן היא מועדון ספורט בבעלות חברי המועדון, ומנהליו הם אוהדי הקבוצה עם מחויבות ניצחת לרוח המועדון. פפ אמור להרגיש בבית במובן הזה. אולם בגרמניה הוא מגיע לתרבות שזרה לו. הוא אמנם מרותק לכדורגל הגרמני ולמד אותו על ידי צפייה אינסופית במשחקים ושיחות עם ראול, חברו הטוב ששיחק בשאלקה במשך שנתיים, אבל הוא צריך להיכנס לקבוצה שרצה מצוין ושוברת שיאים. הוא צריך להתמודד עם מועדון בעל סגנון ניהול שונה מברצלונה, עם תקשורת שיפוטית יותר ועם ציפיות ענקיות. הוא גם צריך להצליח מחוץ לסביבה המקצועית המוכרת לו.

אוליבר קאהן, שוערה לשעבר של באיירן מינכן ואחד מאותם שחקנים שמגלמים בתוכם את האישיות הבלתי מתפשרת של המועדון, לא מאמין שבאיירן תהיה הבמה הכי נוחה לפפ. "גווארדיולה העלה בקלות שחקנים מהאקדמיה של ברצלונה, אבל שחקני באיירן לא בעלי יכולת אוטומטית להיכנס לסגנון של הקבוצה הבכירה כמו שחקני בארסה", כתב קאהן ב"בילד". "להנחיל את השיטה שלו זו לא משימה קלה. שלא כמו מאמן באיירן לשעבר, לואי ואן חאל - השיטה של פפ יותר גמישה, אבל כל מי שלא מוכן להשתתף בתנועה הקולקטיבית ימצא שמאוד קשה לו להתאים את עצמו לשיטה של פפ. חלק מההצלחה של פפ היא היכולת שלו להפוך את ליאו מסי ל'9 מזויף' - אבל יהיה מעניין מאוד לראות אם באיירן יכולה לשחק באותה שיטה. פפ יצטרך לעבוד היטב עם המנהל הספורטיבי, מתיאס זאמר, כדי להטמיע את השיטה החדשה. אם הם יצליחו, באיירן תהפוך לקבוצה הטובה ביותר באירופה".

ניימאר. יהיה מסי של באיירן? צילום: רויטרס

איך אומרים מסי בגרמנית?

אחת הסיבות שפפ החליט על באיירן כחצי שנה לתום העונה היא בדיוק זו. להתחיל להנחיל את השיטה שלו. בעוד באקדמיה של באיירן משחקים 4־4־2, באקדמיה של ברצלונה משחקים 4־3־3. קצת כמו הקבוצה הבוגרת של באיירן מאז שלואי ואן חאל, אחד המורים של פפ, אימן במועדון (2009–2011).

האם באיירן תוכל לשחק את הטיקי־טאקה של ברצלונה? האם פפ יוכל למצוא מישהו שיגלם את תפקיד מסי בצורה כל כך קטלנית כפי שהארגנטינאי היה בבארסה שלו? פפ ירצה שהקבוצה שלו תחזיק את הכדור כמה שיותר, שהקבוצה תלחץ את היריבות קרוב לשער שלהן, שהמגנים ישחקו יותר בחצי של הקבוצה היריבה מאשר בחצי שלהם, שהקשר הדפנסיבי יהיה השחקן המשמעותי ביותר במערך ההגנתי, שהקשרים המרכזיים ימצאו את השחקנים הקדמיים "בין השורות", ושהחלוץ ושחקני הכנף יכירו את התנועות שלהם בצורה עיוורת.

העניין הוא שבאיירן משחקת ככה. חאבי מרטינס הבאסקי דפנסיבי; פיליפ לאהם ודויד אלאבה הם המגנים התוקפים; בסטיאן שוויינשטייגר וטוני קרוס הם הקשרים המרכזיים היצרניים; פרנק ריברי, תומאס מולר ואריאן רובן הם שחקני הכנף התזזיתיים; ובמקום מסי ישנו מריו מנדזוקיץ' - שאמנם לא כובש, מכדרר או מייצר כמו מסי, אבל עושה הגנה מלפנים, מטריד בלמים וזוכה בכדורי גובה. כמו ברצלונה, גם באיירן שומרת על הכדור היטב (65% מזמן המשחק הוא אצלה).

מי יגיע?

שוק ההעברות הוא המקום שבו גווארדיולה יכול למצוא את השחקן שיעזור לו לשפר את באיירן. אולם גווארדיולה לא בדיוק הבריק בשוק ההעברות (זלאטן איברהימוביץ' לדוגמה), והיה לו הרבה יותר נוח להעלות שחקנים ממערכת שהוא מכיר והם מכירים אותה - אז זו כנראה תהיה נקודת התורפה שלו כמאמן, או הנקודה שבה הוא יפתיע את כולם ויקנה בדיוק את מה שצריך.

את מי גווארדיולה יכול להביא? מעטים השחקנים שיסרבו לשחק אצלו. והמועמדים רבים: ניימאר, לואיס סוארס וגם ויין רוני. שדרוג באיירן יהיה קשה, אבל הבאת אחד השחקנים, והשדרוג השיווקי כמעט מובטח. בעיה קריטית נוספת עבור כל קבוצה מצליחה היא שהשחקנים מאבדים רעב ו/או מתקשים להשתנות. בריאן קלאף, המנג'ר האגדי של נוטינגהאם פורסט, הגיע ללידס ב־1974 כמחליפו של דון ריבי, שהוביל את הקבוצה לשתי אליפויות אנגליה. מטרתו של קלאף היתה להפוך את לידס לאטרקטיבית יותר, ובשיחתו הראשונה הוא אמר לשחקנים שהם יכולים לזרוק לפח את המדליות שבהן זכו. זה לא עבד. אחרי 44 יום קלאף פרש מתפקידו. ספק אם פפ יתנהג כך, אבל ודאי שכל עיתונאי כדורגל בעולם ירצה להיות זבוב על הקיר בשיחה הראשונה שלו עם שחקני באיירן. פפ חושב כעת איך אפשר לשפר קבוצה כמעט מושלמת - שאלה מרתקת שעולם הכדורגל כולו מחכה לתשובה עליה.