אין על מי לסמוך

ב־1969 היתה לרופרט מרדוק בעיה. אחרי שרכש את העיתון הכושל "הסאן", גילה המיליונר האוסטרלי שאין לו מספיק מכונות דפוס להדפיס את כל העיתונים באותה השעה. הבעיה הלוגיסטית הזאת גרמה לגיליונות הראשונים של העיתון לצאת ללא תוצאות משחקי הכדורגל מהערב. זו היתה בעיה רצינית במיוחד עבור מרדוק, שחשב שהכדורגל יעזור לו למכור את העיתון. הבעיה היתה יכולה להיות קטלנית אם לא היו יוצאים עמודי ספורט בכלל, אבל למרדוק ולעורך העיתון לארי לאם היה רעיון: למלא את דפי הספורט בשמועות על מעברי שחקנים, ובגיליונות המאוחרים למלא אותם בדיווחים מהמשחקים. "בסופו של דבר רכש מרדוק עוד מכונת דפוס והיינו יכולים לדווח על המשחקים בזמן", אמר לאם למגזין "פור־פור־טו", "אבל אז אנשים התלוננו שהם רוצים עוד סיפורי מעברים של שחקנים, אז החזרנו אותם, ומאז זה חלק קבוע מהעיתון".

הסיפורים הללו הם חלק חשוב באימפריית העיתונות והספורט של מרדוק. אף שרובם מתבססים על שמועות בלבד, הם ממלאים את העיתונים ואת האתרים של מרדוק. מאז 2006 פרסם "הסאן" יותר מ־4,050 סיפורים על מעברים פוטנציאליים של שחקנים לקבוצות חדשות - רק 875 מהם התבררו כנכונים (21.6%). "הטיימס" המכובד, שגם כן שייך למרדוק, פרסם יותר מ־1,220 סיפורים על מעברים של שחקנים, ורק 333 מהם נכונים (27.3%).

לא נעשתה בדיקה בישראל, אך כמה סיפורים על "חלוץ פורטוגלי במו"מ עם הפועל חיפה", "חלוץ אומוניה ניקוסיה קרוב לחתימה במכבי חיפה", "קובי חסן וסביטי ליפניה קרובים לסיכום במכבי נתניה", "דויד בוזגלו במשא ומתן עם בני יהודה" - נכונים? 30%? 40%? 50%? למה מדווחים על כל כך הרבה דברים שלא קרו ואולי אף פעם לא יקרו?

וויין רוני. מתחילים ב"ריקוד" צילום: אי פי איי

פנטזיה בזול

התשובה הפשוטה היא רייטינג. בקיץ ללא מונדיאל או יורו אין במה למלא את עיתוני הספורט או את אתרי הספורט, אז פונים לדברים מעניינים - פנטזיות. כיום בשל ריבוי אתרי האינטרנט כולם רבים על "קליקים" ועל "כניסות". ידיעה בלעדית על שחקן "קרוב לחתימה" עשויה להכניס אלפים, אם לא מאות אלפים, לאתר מסוים. אפילו באתרים שכמעט לא מתעסקים בשמועות ובהעברות שחקנים, כגון "הגרדיאן", שלושה מחמשת הסיפורים הכי נקראים בקיץ הם סיפורי העברות שחקנים.

לדברי סוכן אלמוני שדיבר על פור־פור־טו, "בכדורגל לא הרבה זוכים בגביעים, ולכן אם מועדון מצליח רוכש מישהו שהוא רצה, לאוהדים יש תחושה שהם זכו במשהו. זה 'הסוד' מאחורי הפנטזיה הזאת של האוהדים".

ואולם, הפנטזיה הזאת מספקת לא רק את גופי התקשורת ואת האוהדים, היא הפכה לעולם ומלואו, בעולם וגם בארץ. שחקן שרוצה לעזוב לא ייכנס לחדר של המאמן ויבקש לעזוב סתם ככה. "זה הדבר הכי גרוע שמישהו יכול לעשות", אומר סוכן שחקנים. "שחקן יכול לאבד הרבה כסף אם הוא מבקש לעזוב", אומר בכיר אחר בעולם הכדורגל. "מתחיל ריקוד", מוסיף מנכ"ל קבוצת כדורגל אנגלי.

בריקוד הזה התקשורת והקהל חייבים להשתתף. ולכאן נכנס רב־סרן שמועתי. שחקן X שרוצה לעבור לקבוצה יכול לדבר עם סוכנו. סוכנו יכול לדבר עם התקשורת והריקוד מתחיל. קבוצה שרוצה את שחקן X יכולה לרמוז בעיתון, אוף דה רקורד כמובן, שהיא מעוניינת בו או לשים אותו ב"רשימת המועמדים". בישראל, אגב, הכל נעשה בצורה ישירה הרבה יותר, בדרך כלל דרך סוכנים, אבל בחו"ל התקשורת ממלאת תפקיד חשוב, במיוחד אם כמה קבוצות מעוניינות ב־X. להכל, כולל טוקבקים, יש משקל בקבלת ההחלטה אם להחתים את השחקן וב"כמה להתאבד עליו". תגובות חיוביות עשויות להעלות את המחיר שלו.

סטבאן יוביטיץ'. אחד מהשמות החמים של הקיץ צילום: אימג'בנק, Gettyimages

טריקים של סוכנים

הריקוד, כאמור, מסובך יותר בחו"ל. אם שחקן שם מודה שהוא רוצה לעזוב, הוא מפר את החוזה שלו ועשוי לאבד מיליונים. ולכן הקבוצה שהוא רוצה לעבור אליה צריכה לפנות לקבוצה שלו. יש כל מיני טריקים ששחקנים עושים בעצת סוכניהם.

ידוע, לדוגמה, על שחקן שרצה לעבור, עדכן עיתונאי שמתנכלים לו בקבוצה שלו ואף שהיה ביום חופש הגיע למועדון כדי להתאמן עם הנוער. הוא וידא שיגיע צלם שיתחבא בשיחים ויצלם את האימון שלו עם הילדים - וזה עבד. הכותרת השלילית גרמה לקבוצה שהתעניינה בו להגיש לו הצעה.

כעיתונאי אני יודע שכתבות על שחקנים זרים גרמו לביטול הגעתם. בעבר קיבלתי שיחות זועמות מסוכנים על ש"דפקתי להם עסקה" משום שכתבתי ששחקן שרצו להביא לישראל סבל מפציעות רבות.

סוכנים ועיתונאים מנהלים מערכת יחסים מסובכת, שגם כוללת כמה ריקודים. סוכן לא יתקשר לעיתונאי ויגיד לו "שחקן שלי מבוקש על ידי ליברפול", הוא ידבר איתו על שחקנים שאינם שלו, ייתן לו טיפים לבדוק, ואז, כשהוא ממש צריך את זה, יבקש ממנו לפרסם ש"ליברפול מתעניינת בשחקן שלו" כדי שקבוצה אחרת תעשה את המהלך שלה. "אנשים בתוך הכדורגל אוהבים את השמועות כמו האנשים מחוץ לכדורגל, שקוראים את השמועות", אומר עיתונאי בריטי. עיתונאים הרבה פעמים מסייעים ביצירת קשר בין סוכן לבין קבוצה או לבכיר בקבוצה בתמורה לסיפור בלעדי או סקופ.

המועדונים גם כן משתמשים בעיתונאים בשוק ההעברות כדי לברר מהו המחיר שהוצע על שחקן ומהי ההצעה שהוגשה לסוכן, אבל גם כדי להשפיע על המשא ומתן. כדי להוריד מחיר עבור שחקן X הם ימסרו לעיתונאים שהם קרובים להחתמת

שחקן Y באותה עמדה. כלומר, ניתן רק לשער שהידיעות על החתמתו הקרובה של חואן מאטה בריאל מדריד קשורות למשא ומתן העיקש שעורכת הקבוצה עם טוטנהאם בנוגע לגארת' בייל. אגב, כל ידיעה כזו גוררת הכחשה או רמיזה מכל הגורמים. והטראפיק באתרים חוגג. הידיעות הללו עוזרות גם לאוהדים להתלהב מהעונה הקרבה ולהבטיח שירכשו מינויים.

דור הפוטבול מנג'ר

את האוהדים, אגב, קשה הרבה יותר להלהיב בימינו. לכל שחקן יש "קלטת ביצועים" ביוטיוב. דור הפוטבול מנג'ר מכיר כמעט כל שחקן על הפלאנטה, ויצירת קשר עם אוהדים מחו"ל שמכירים את השחקן נעשתה קלה הרבה יותר בזכות טוויטר ופייסבוק. כלומר, קשה יותר לבלף לגבי איכות שחקן. ולכן בהרבה מקומות הבילוף נעשה במחשכים. שחקנים הזויים חותמים בקבוצות מחוץ לאור הזרקורים בגלל קשרים לא כשרים עם סוכנים. סוכנים משתמשים באמצעי לחץ שונים ומשונים כדי להביא את השחקן או המאמן שלהם לקבוצה שגדולה עליו בכמה מידות. זה עולם עכור שמתגלגלים בו מאות מיליונים בשנה. דעו לכם שבסוף כל מהלך מוזר בשוק העברות השחקנים והמאמנים יושב סוכן מושחת עם סיגר ומעטפה מסתורית. איך מנקים את זה? באמצעות המילה הכי שנואה בעולם על פיפ"א ועל התאחדויות הכדורגל למיניהן — שקיפות.

ידיעות על העברות שחקנים מ־2006 | כמה הן נכונות?

הגרדיאן 37% דיוק

דיילי רקורד 33.8% דיוק

הסקוטסמן 28.6% דיוק

מטרו 11% דיוק

דה פיפל 14.3% דיוק

דיילי מייל 20.5% דיוק

נתונים מ־footballtransferleague.co.uk