האלכימאי שהגזים

לקראת סוף עונת 2006/07 נפגשו יו"ר ארסנל פיטר היל־ווד, הבעלים דאז דני פיזמן והמנג'ר ארסן ונגר לארוחת ערב בווילטונס, מסעדת יוקרה בווסט אנד של לונדון, ובסופה דיברו על חידוש חוזהו של ונגר במועדון. פיזמן שאל "ארסן, אם ניתן לך 100 מיליון ליש"ט לבזבז, האם אתה תעשה את זה?". "אני אחזיר לכם את הכסף", ענה ונגר. "טוב לשמוע את זה", התמוגג היל־ווד.

השנה היא 2013 ומבין השלושה רק ארסן ונגר נשאר במועדון. פיזמן מת והיל־ווד עזב, אבל השאלה שוונגר נשאל כבר אינה תיאורטית. ארסנל הקציבה לווגנר 70 מיליון ליש"ט לרכישת שחקנים חדשים, והוא אף הצליח להגדיל את הסכום ב־10 מיליון ליש"ט לאחר מכירה ושחרור של שחקנים. יש לו כעת סכום אדיר לרכישה, אך ההחתמה היחידה שלו הקיץ היא של שחקן מהליגה השנייה בצרפת — יאיא סאנוגו, שהגיע בחינם.

לואיס סוארס. האוהדים סקפטים צילום: איי אף פי

2001 הפרועה

את הקיץ החלה ארסנל בהכרזות ש"יש לה הכסף להחתים כוכבים". אלה הכרזות שחזרו על עצמן כמעט בכל קיץ מאז 2005, אבל הפעם, בניגוד לעבר, הן נכונות. ארסנל צמצמה את החוב שנובע מבניית האצטדיון וחתמה על הסכמי חסות חדשים עם האמירייטס (150 מיליון ליש"ט) ועם פומה (170 מיליון ליש"ט). מדובר בשדרוג רציני של ההסכמים הקודמים שהיו לטווח הארוך, אולם בתשלום מיידי כדי לממן את הבנייה של האצטדיון החדש, מה שהותיר לקבוצה הכנסות קטנות מספונסרים ביחס ליריבותיה בשנים האחרונות. 2001 היתה השנה האחרונה שבה ארסנל "התפרעה" בשוק ההעברות. הוחתמו שלושה שחקנים ב־22.5 מיליון ליש"ט, וסול קמפבל עבר בחינם מטוטנהאם עבור חוזה ענק. הפעילות הזאת נעשתה בחסות דיוויד דין, סגן הנשיא השאפתן, ובזכותה ארסנל זכתה בשתי אליפויות, כולל עונה ללא הפסד, וגם העפילה לגמר ליגת האלופות.

ארסן ונגר. הביא רק שחקן אחד. מהליגה השנייה בצרפת. בחינם צילום: איי אף פי

הסצנה השתנתה

ההחלטה לגייס 357 מיליון ליש"ט כדי לבנות אצטדיון חדש החלה להשפיע על הקבוצה של ונגר ב־2002. בשלושת הקיצים שאחרי קיץ 2001 היא השקיעה רק 15 מיליון ליש"ט ברכישת שחקנים. בינואר 2004 רכשה ארסנל את חוסה אנטוניו רייס ב־10.5 מיליון ליש"ט, אבל אז לא היה לה מספיק כסף להשלים את רכישתו של רובין ואן פרסי, אף שמחירו היה 2.75 מיליון ליש"ט בלבד (הוא הצטרף בקיץ 2004). שחקנים כגון הארי קיוואל, דידייה דרוגבה וכריסטיאנו רונלדו סיכמו על הגעתם לקבוצה, אך בגלל מחסור בממון לא הוחתמו. בשל עלויות החוב והבנייה וכיוון שבועת הנדל"ן שהתפוצצה לא אפשרה לארסנל למקסם את רווחיה משוק הנדל"ן, מאז 2004 היה ונגר צריך לבנות קבוצות בזול שמטרתן העיקרית היא להגיע לליגת האלופות — שמבטיחה הכנסות של 25 מיליון ליש"ט ומעלה. ונגר עמד במשימה הזאת בצורה מרשימה. הוא עשה זאת ברכישת שחקנים צעירים (וזולים יחסית) והסתמך על מערכת סקאוטינג יסודית.

ואולם, הסצנה באנגליה השתנתה לחלוטין מאז בנה קבוצות שזכו בתארים. רומן אברמוביץ' והשיח' מנסור שפכו מיליארדים וניפחו את השוק, קבוצות קטנות אימצו שיטות סקאוטינג ואימון מתקדמות וונגר איבד הרבה מהיתרונות היחסיים שלו. הוא גם נאלץ למכור את השחקנים הבכירים שלו, כי הם הרגישו שהמועדון לא מספיק שאפתן (כלומר לא משקיע מספיק ברכישת שחקנים). בימים הרעים נראתה ארסנל כמו קבוצה שלא יכולה לזכות בשום דבר, ובימים הטובים נראתה כמו קבוצה שחסרים לה "רק שניים־שלושה שחקנים כדי להתחרות על כל התארים".

אוהדי ארסנל. הקיץ הזה התחיל כשכל האוהדים, שמשלמים את מחירי הכרטיסים הגבוהים בעולם, חשבו שסוף סוף יש כסף והמעבר לאמירייטס יתחיל לשלם דיבידנדים מקצועיים צילום: איי אף פי

האוהדים משתגעים

הקיץ הזה התחיל כשכל האוהדים, שמשלמים את מחירי הכרטיסים הגבוהים בעולם, חשבו שסוף סוף יש כסף והמעבר לאמירייטס יתחיל לשלם דיבידנדים מקצועיים. "ארסנל יכולה להתחרות על השחקנים הטובים ביותר בשוק", הכריז ונגר. ואולם, עד כה כאמור הובא סאנוגו בחינם. סבסטיאן פרס, קשר נבחרת קולומביה הצעירה, הגיע למבחנים, והקבוצה קושרה לחלוץ הרומני ששוחרר משאלקה, ציפריאן מריצה. ברקע יש שיחות על רכישת לואיס סוארס מליברפול ב־40–50 מיליון ליש"ט (סכום לא מופרע עבור שחקן ברמתו), אך התחושה היא שמדובר יותר בניסיונות עקרים ושוונגר לא ממש רוצה אותו.

בינתיים האוהדים משתגעים. לכאורה שלוש מארבע היריבות הגדולות בפרמיירליג החליפו מנג'רים ויש צ'אנס לעקוף אותן, אבל הקבוצה שלהם רק צופה ביריבות מתחזקות במיליוני ליש"ט. טוטנהאם, למשל, רכשה את רוברטו סולדדו ב־26 מיליון ליש"ט, מחיר גבוה עבור שחקן בן 28 שאינו בהרכב נבחרת ספרד, אולם אלה המחירים בשוק וונגר לא מוכן לשלם אותם. איימי לורנס, שסיקרה את ארסנל עבור "הגרדיאן" במשך זמן רב, אומרת: "ונגר הוא מדען שמחפש היגיון בשוק לא הגיוני, אבל נראה שהוא התאהב בדמות הזאת של האלכימאי, זה שמייצר דברים שאחרים לא יכולים". אולי החשש של ונגר הוא שאם המועדון לא יהיה תלוי ביכולות שלו, הוא לא יצטרך אותו יותר.

"אפשר להגיד שאנחנו בלחץ להוציא כסף, אלא שאני מרגיש יותר לחץ להוציא את הכסף בצורה הנכונה", אמר ונגר. כשנשאל אם הוא מבין את התסכול של האוהדים, ענה "אני לא יודע למה אתם מתכוונים בזה". מבחינת ונגר האוהדים הם רק חובבנים שלא מבינים את המשחק כמוהו. את האצטדיון הוא עזר לעצב כך שכמעט אין מגע בין האוהדים לשחקנים — לא בכניסה לאצטדיון ולא ביציאה ממנו. המטרה שלו היא שהאוהדים לא יפריעו, והוא לא מאמין שהם יכולים להכריח אותו להשקיע את הכסף שיש לו — כסף שהגיע מכיסם. "יש לנו את סאנוגו, הוא לא יצר כותרות. למה? כי הוא לא עלה 50 –100 מיליון ליש"ט. אבל אנחנו ניצור כותרת על הדשא, וזה מה שחשוב".

ואולם, הפעילות בשוק ההעברות חשובה מאוד. את הקפיצה מקבוצה בינונית בעלת עבר מפואר לקבוצת־על מודרנית עשתה ארסנל הרבה בזכות רכישתו של דניס ברגקאמפ מאינטר בסכום שיא בריטי של 7.5 מיליון ליש"ט. "ארסנל קיבלה הילה מסוימת כשברגקאמפ הגיע", אמר בוב ווילסון, לשעבר בארסנל. "המעמד שלו עזר למועדון להביא כוכבים אחרים".

שחקני ארסנל חוגגים מקום רביעי. המועדון חייב לרכוש שחקן גדול כדי להשאיר את סגל השחקנים הקיים צילום: איי אף פי

השחקנים רוצים

גם שחקניו של ונגר רוצים לראות שחקנים ברמה גבוהה בקבוצה. ג'ק ווילשר אמר ש"שחקנים גדולים חדשים מחדירים ביטחון עצמי לסגל". לוקאס פודולסקי, באקרי סאנייה, אוליבייה ג'ירו ומיקל ארטטה אמרו דברים דומים. אם לא יגיע שחקן גדול המכה המנטלית עשויה להשפיע עליהם מבחינה מקצועית, ורבים מהם, כמו ואן פרסי, סמיר נאסרי וססק פברגאס, ירצו לעזוב בגלל חוסר אמביציה.

וגנר הסביר פעם שהמטרה שלו בכל קיץ היא לשמור על השחקנים הקיימים בסגל. "אני מאמין שעבודת צוות אפשר לפתח רק אם שומרים על אותו סגל שחקנים. אחת מההנאות הגדולות בספורט היא קבוצה שגדלה יחד". הקיץ הזה הוא הצליח לשמור על סגל שחקנים שהגיע למקום הרביעי בפרמייר ליג, אך הלחצים לחזק את הסגל מכיוון האוהדים, השחקנים, ההנהלה וגם הספונסרים הולכים וגוברים. זה ברור שארסנל צריכה להשתדרג מקצועית ותדמיתית ברכישת שחקן־על, אבל ונגר הוא שמחליט.

הגיע הזמן?