מהי חשיבות שמועדון יהיה בבעלות של מקומי?

אתלטיקו מדריד היא הקבוצה הכי חמה כרגע בספרד ואולי באירופה. עם מאמן מצוין (דייגו סימונה), שחקנים צעירים ותוססים ותווית אנדרדוג תמידית – המדרידאים באדום לבן צמודים לברצלונה בראשות טבלת הלה ליגה והוגרלו בשמינית הגמר נגד מילאן.

אתלטיקו מדריד. סחורה חמה וזולה צילום: איי פי

למרות שאתלטיקו מדריד היא "סחורה חמה" ההנהלה שלה לא שוכחת שהיא קבוצה השייכת למעמד הפועלים של מדריד. ולכן המועדון החליט שלמשחק הגביע ביום רביעי (מול קבוצה מהליגה השלישית) יוכלו חבר מועדון מובטלים לקנות כרטיס ביורו אחד. במדריד אחוז האבטלה עומד על כ-20% ובקרב צעירים הוא עומד על יותר מ-50%. אתלטיקו היא לא הקבוצה היחידה שעושה את הג'סטה הזאת לטובת מובטלים. ראיו ואייקנו מכרה כרטיסים למובטלים למשחק מול היריבה העירונית, ריאל מדריד, עבור סכום של 5 יורו לכרטיס. גם ויאריאל חידשה מנוי למובטל עבור סכום הנמוך בכמה עשרות אחוזים.

זו התרומה הקטנה של מועדוני הכדורגל הספרדים, שרובם מתקשים לעמוד על הרגליים, לקהילת האוהדים שלהם. זה גם מראה כמה חשוב שהבעלות על מועדון כדורגל תשאר בידיים מקומיות.

במקביל ליוזמה של אתלטיקו מדריד, ארסנל מהפרמיירליג הודיעה בסופ"ש שמחירי הכרטיסים אצלה יעלו ב-3%. ההסבר לעלייה הוא ש"זה קשור לאינפלציה". האינפלציה עולה רק ב-2.2%. בכל מקרה, ארסנל לא באמת צריכה את העלייה הזו של 3% במחירי הכרטיסים (הכנסה נוספת של כ-3 מיליון ליש"ט – שכרו השנתי של אבו דיאבי, שכבר שנים לא מצליח לגמור יותר משני משחקים ברצף). אבל "המודל הכלכלי" שלה מחייב אותה להעלות את מחירי הכרטיסים – וזאת למרות הקושי של חלק מאוהדיה לעמוד במחיר המנוי היקר ביותר בכדורגל האירופי.

ארסנל תהנה בשנה באה מעלייה ניכרת בהכנסות מחסויות (בזכות חידוש הסכם החסות עם אמירייטס איירליינס והסכם חדש עם פומה). היא גם תקבל הכנסה נוספת של בין 20 ל-40 מיליון ליש"ט מהסכמי הטלוויזיה החדשים. ובכל זאת, המועדון מעלה את מחירי הכרטיסים. זאת למרות שאיבן גאזידיס, מנכ"ל הקבוצה, אמר שהכנסות מסחריות גבוהות יביאו בהכרח להורדת מחירי הכרטיסים. גאזידיס התכוון באמת לזה אך הבעלים, סטן קרונקי, הטיל וטו על כך. הוא אינו בעלים טוב.

עכשיו, זה לא שאוהדי ארסנל יפסיקו לאהוד את הקבוצה בגלל שהיא יקרה להם. הם לא יעברו לאהוד את טוטנהאם. ארסנל, קבוצה בבעלות אמריקאית, פשוט מנצלת את זה.

החמדנות האמריקאית מצטרפת לניאו ליברליות הכללית ששולטת בפרמיירליג. שחקנים זוכים למשכורות של 150 ו-200 אלף ליש"ט בשבוע בעוד שעובדים אחרים במועדון מקבלים שכר מינימום. לפי חישוב ארגוני זכויות עובדים, עובד ניקיון במשרה מלאה במועדון כדורגל אנגלי יצטרך לעבור 13 שנה במועדון כדי להרוויח את מה שיאיא טורה מרוויח בשבוע.

בקמפיין Living Wage מנסים באנגליה להעלות את המודעות לכך ששכר המינימום שעומד על 6.19 ליש"ט הוא "שכר עוני" ולא שכר מחייה - והקבוצות "תורמות" לניצול האנשים החלשים ביותר בחברה. בשביל לחיות בלונדון, למשל, צריך מינימום של 8.80 ליש"ט בשבוע. בפרמיירליג ובמועדונים בכלל מסרבים להגיב לקמפיין - הם מעסיקים בעיקר עובדי קבלן. בכל מקרה, המינימום שמועדונים יכולים לעשות זה לא להעלות את מחירי הכרטיסים, שעלו באופן הדרגתי בחמש השנים האחרונות – וזאת למרות שיוקר המחייה עולה ויותר מ-90% מהשוק לא קיבל העלאה בשכר.

אין הרבה מה לומר, רק לתת לקרל היינץ רומינגה, יו"ר באיירן מינכן, לבייש את ארסנל ואת עסקי הכדורגל באנגליה: "אנחנו צריכים לדאוג לאחריות החברתית של מועדון הכדורגל. יש לנו כרטיסים יקרים אבל זה לתאי ה-VIP והלאונג' שלנו. בזכות אלו אנחנו יכולים להרשות לעצמנו למכור כרטיס ב-7.5 יורו למשחק – זול יותר מהקולנוע במינכן. מישהו עני, בלי עבודה, אנחנו רוצים שהוא יוכל לבוא למשחק כדורגל. זו המחויבות שלנו. זה חלק מסיפור ההצלחה של הבונדסליגה, כל מועדון צריך לדאוג לא לבקש יותר מדי כסף עבור הכרטיסים שלו ואז כשצופים במשחק בטלוויזיה רואים אווירה מצוינת, אוהדים שרים ורוקדים. אני חושב שרבים רואים בבונדסליגה ומתחברים אליה בגלל זה".

זה מסר שלא צריך להיקלט רק באנגליה אלא גם בישראל. מועדון כדורגל אינו עסק רגיל – הוא חלק מקהילה וחי רק בזכות הקהילה. וכדאי שמדי פעם הוא גם ידאג לה כמו שהיא דואגת לו.