שחקן למכירה - יד שלישית ממשקיע

בקרוב ייפתח חלון ההעברות של קיץ 2014, שכמו קודמיו צפוי להיות קדחתני. ב־2013 יותר מ־12,300 שחקנים עברו מקבוצה לקבוצה עבור סכומים של 3.7 מיליארד דולר. הטירוף כבר התחיל. דויד לואיס עבר מצ'לסי לפריז סן ז'רמן בכ־60 מיליון יורו.

רוב הסכומים הללו עוברים בין קבוצה לקבוצה, אבל יותר ויותר סכומים מגיעים למשקיעים פרטיים במה שנקרא "בבעלות צד שלישי" על "הזכויות הכלכליות" של השחקנים. Third Party Ownership (או TPO) זה נושא רציני שמעלה שאלות לא קלות על אמינות, כסף וחוסר איזון של שוק הכדורגל. הקבוצות מהמדינות העשירות יותר שונאות את סוג הבעלות הזה בעוד שווקים קטנים יותר, בעיקר בדרום אמריקה, חיים עליו.

שחקני פורטו. בממוצע מגיעים לאירופה כ-750 שחקנים מברזיל ואגרנטינה מדי שנה צילום: איי אף פי

מה זה TPO?

בעלות צד שלישי (TPO) זה הסכם שותפות בין מועדון כדורגל וגורם צד שלישי, כגון חברות השקעה, חברות, סוכנויות ספורט, סוכנים או משקיעים פרטיים, לגבי קבלת אחוזים חלקיים או מלאים מ"זכויותיו הכלכליות" של שחקן. באופן מעשי, זה מתבצע בשתי דרכים עיקריות:

מכירת "אחוזים" משחקן. כלומר, משקיע מביא שחקן למועדון על ידי מימון 50% מרכישתו, ואז הוא זכאי לקבל 50% ממכירתו הבאה. כלומר, אם שחקן מגיע ב־1 מיליון יורו ונמכר ב־10 מיליון יורו, אז המשקיע מקבל 5 מיליון יורו.

הדרך הנוספת היא רכישה מלאה של הזכויות של השחקן ותשלום קבוע למועדון כדי שימלא את חלקו בעסק ויעניק זמן משחק לשחקן. כלומר, משקיעים קונים שחקנים למועדון, המועדון מעניק להם במה ואז מוכר אותם כאשר המשקיעים מקבלים את כל כספי המכירה ומשלמים סכום כלשהו למועדון "המטפח".

אלו שתי הדרכים השכיחות ביותר להיות חלק מ־TPO, אך ישנן עוד אלף ואחת דרכים להשקיע בשחקנים ולהרוויח משוק העברות השחקנים מבלי להיות בעלים של קבוצה.

דייגו קוסטה. במזרח אירופה כ־40% מהשחקנים בבעלות צד שלישי ובפורטוגל כ־35% מהשחקנים בבעלות צד שלישי. בספרד עד 10% מהשחקנים בבעלות צד שלישי צילום: איי אף פי

מכירה בכל 3 שנים

ענקית החשבונאות KPMG ערכה מחקר עבור ארגון מועדוני הכדורגל באירופה (ECA) כדי לנסות ולאמוד את גודל הבעיה/נושא. באירופה השחקנים שבבעלות צד שלישי שייכים ב־10% עד 50% למשקיעים. בדרום אמריקה המשקיעים הם בעלים של הרבה יותר אחוזים משחקנים בבעלות צד שלישי. יש לציין שבני משפחה רבים מעורבים בעסק ומחזיקים באחוזים מהבעלות על הכדורגלן. כדורגלן בבעלות צד שלישי נמכר, בדרך כלל, בכל שלוש שנים וזאת כדי לרשום לבעליו רווחים.

כמעט כל השחקנים הדרום אמריקאים בבעלות צד שלישי, בעוד באירופה העניין לא חוקי באנגליה, צרפת ופולין ו"חצי" חוקי בשווקים אחרים. נשיא אופ"א מישל פלאטיני מתנגד לעניין זה, אך על פי הערכות, בין 10% ל־25% מהשחקנים באירופה בבעלות צד שלישי. השחקנים בשווקים שבהם ניתן לעשות העברות מסוג זה שווים כ־14 מיליארד יורו — כך שיש כאן הרבה לאן לצמוח. העניין מאוד נפוץ במזרח אירופה, שם כ־40% מהשחקנים בבעלות צד שלישי, ובפורטוגל, שם כ־35% מהשחקנים בבעלות צד שלישי. בספרד עד 10% מהשחקנים בבעלות צד שלישי. בשווקים האחרים ה־TPO עדיין לא נפוץ, אך ההערכות הן שזה רק עניין של זמן עד שחברות השקעה ימצאו את המועדונים שנמצאים בקשיים כלכליים ואלו יהפכו למשבחי נכסים.

אתלטיקו מדריד, הפינאליסטית של גמר ליגת האלופות, הנה מועדון כזה. על פי הערכות, רק שישה שחקנים בסגל של אתלטיקו מדריד בבעלות מלאה של הקבוצה. השאר שייכים למשקיעים מרחבי העולם.

ספ בלאטר, נשיא פיפ"א. שווי השחקנים בשווקים האירופאים בהם מותר TPO עומד על 14.3 מיליארד יורו צילום: איי אף פי

רגולציה לא ברורה

הרגולציה של פיפ"א לא ממש ברורה לגבי מה מותר ומה אסור — וכאן מתחילות הבעיות. על פי התקנון של פיפ"א, לגורם צד שלישי אסור שתהיה "השפעה" על הפעילות של קבוצה ביחס לשחקניה. הרגולציה כן מאפשרת בעלות כזו אך לא "השפעה". זה מעט הזוי מאחר שאיך אדם שבבעלותו 50% או יותר על שחקן לא ישפיע על לאן השחקן יעבור? הרי אם שחקן לא יעבור לפני סיום החוזה שלו, אז המשקיע יאבד כסף. הרי כחלק מההשקעה משקיע חייב למקסם את הרווחים שלו מהעברות השחקנים. יותר מזאת, כיום יש מועדונים בעולם שכל מטרתם היא להיות "תחנת מעבר" עבור שחקנים בבעלות צד שלישי. כך, למשל, קבוצת דפורטיבו מלדונדו מהליגה השנייה באורוגוואי רושמת הכנסות של 14 מיליון דולר מהעברות שחקנים לריאל מדריד, יובנטוס וקבוצות אחרות. ההכנסה של הקבוצה מהעברות שחקנים כפולה מזו של קבוצה בליגה הבכירה באורוגוואי. מלדונדו לא מביאה יותר מ־200 אוהדים למשחק.

בגלל עניין "ההשפעה" באנגליה וצרפת החליטו פשוט להוציא מהחוק את ה־TPO. מרסלו רובאלינו, עורך דין ברזילאי שעוסק בהעברות מסוג זה, מציג זווית אחרת: "הבעיה בשיטה הזאת היא שרבים לא מבינים אותה. במציאות הקיימת בכדורגל, אין חלוקה הוגנת של העושר ונוצר פער אדיר. ה־TPO מסייע לסגור את הפערים בין אלו שאין להם לאלו שיש להם. זה גם כלי להישרדות כלכלית וספורטיבת ומכניזם למשיכת משקיעים לעולם הכדורגל". עם זאת, הסכנות שבהשקעות הללו רבות.

דויד לואיז. מצפים לטירוף בקיץ צילום: אי פי איי

הונאה והעלמה

החברות המשקיעות בדרך כלל נמצאות במקלטי מס. המבנה שלהן מסובך ולא שקוף. האנטומיה של כל העברת שחקן ב־TPO אינה ברורה ושקופה. לא ברור כמה השחקן משפיע על גורלו — ואם הוא לא סוג של נכס שמועבר מיד ליד לכל המרבה במחיר. חוסר השקיפות מגדיל את הסיכויים להעלמות מס וגם להלבנת הון. זה חושף את הכדורגל למשקיעים כשרים פחות מחברת השקעות "נקייה" מניו יורק. היושר של המשחק כולו עשוי להיפגע בגלל העברות שחקנים שמושפעות, נגיד, על ידי גורמים בעולם התחתון שהשקיעו באחוזים מהשחקנים. כיוון שאין שקיפות על הפעילות,ה אז מסך העשן כבד ונעשים דברים רבים במחשכים.

גם הכסף הולך, בסופו של דבר, למשקיעים מחוץ למשחק. המשקיעים הללו אינם משקיעים במועדון ומייצרים משהו, הם לא מוכרים למועדונים אחרים ומשקיעים חזרה במועדון שלהם כמו בעלי קבוצות. הם משתמשים במועדונים קיימים כדי להשביח את הנכס שלהם ולקחת את התשואה ללא מחויבות להשקיע בתשתיות או במועדון.

המשקיעים גם גוזלים כסף מכל מה שמזכיר מכניזם של סולידריות. על פי התקנון של פיפ"א, כספים מהעברת שחקן אמורים לטפטף לכל המועדונים שהיו אחראים לטיפוחו. כך "מובטח", כביכול, שכסף יגיע ממעלה הפירמידה של הכדורגל לבסיס שלה. כך כסף שנוצר בצמרת יעזור להשקעה ארוכת הטווח בתשתית הכדורגל ויאפשר לפתח עוד כדורגלנים צעירים. TPO מפריעה לכספים הגדולים להגיע לבסיס. כמו כן, מועדונים רבים שמשתמשים בכספי משקיעים כדי להביא שחקנים ברמה גבוהה, מוצאים את עצמם במצב כלכלי בעייתי שבטווח הארוך משפיע גם על המצב הספורטיבי. וזאת מאחר שלמשקיעים החיצוניים אכפת קודם כל מהכיסים שלהם ולא מעתיד הכדורגל. בנוסף, TPO מייצר גם ניגוד עניינים בתוך המועדון. ניגוד בין הצורך הספורטיבי (להשאיר את השחקן המצטיין כמה שיותר זמן במועדון) לבין הצורך הכלכלי (המשקיעים צריכים להרוויח ממכירתו).

רפאלה פולי, יו"ר CIES Football Observatory, גוף מחקר הכדורגל המוביל באירופה, טוען: "ה־TPO כל כך שכיח — לא רק מצד חברות השקעות ומשקיעים אלא גם מצד סוכנים, בעלי מניות בקבוצות, מנהלים ספורטיביים ומאמנים ועוד, שאי אפשר באמת להוציא את העניין אל מחוץ החוק". לפי פולי: צריך למצוא רגולציה שתגביר את השקיפות ותמנע את ניגודי העניינים השכיחים — סוכנים שהם בעלים של שחקנים, מנהלי קבוצה שהם בעלי של שחקנים וכו'. עם זאת, הדרך הטובה ביותר לפתור את כל הבעיות הללו היא רפורמה הוליסטית לכל חלון העברות השחקנים. ה-TPO הוא רק חלק מהבעייתיות של השוק הזה".