עסקי ספורט חסויות וזכויות שידור רכישות ספורט עולמי ספורט ישראלי ספורט ופוליטיקה טוקיו 2020 מונדיאל 2022 אירועי ספורט

דואר אדום ועידות

עסקי ספורט חסויות וזכויות שידור רכישות ספורט עולמי ספורט ישראלי ספורט ופוליטיקה טוקיו 2020 מונדיאל 2022 אירועי ספורט

שלושה כפירים

נבחרת שלושת האריות האנגלית יכולה לשאוב הרבה אופטימיות מהמונדיאל הזה ולא משנה מה יהיו התוצאות

אוריאל דסקל 07:5319.06.14

תגיות:

ב־1930 מנג'ר ארסנל הרברט צ'אפמן רצה להחתים את רודי הידן, השוער האוסטרי, אבל נתקל באיסור חמור של ההתאחדות האנגלית, שטענה כי הניסיון שלו להחתים את הזר הוא "דוחה", "מעליב" ו"עדות לחולשה של הנהלת המועדון".

מיד אחרי בהתאחדות לכדורגל האנגלית מיהרו לחוקק, ביחד עם המשרד לענייני עבודה של בריטניה, חוק שאוסר על "שחקן שאינו בריטי ולא חי לפחות שנתיים בבריטניה" לשחק כדורגל מקצועני באנגליה. וכך, מאז 1930 ועד סוף שנות השבעים שיחקו מעט מאוד זרים בכדורגל האנגלי (ברט טראוטמן, השוער הגרמני, למשל, שיחק במנצ'סטר סיטי כיוון ששהה יותר משנתיים באנגליה כאסיר מלחמה). כל זה בזמן שזרים כיכבו במועדונים הגדולים באירופה והעשירו את תרבות הכדורגל הקונטיננטלית.

רק בפברואר 1978, כחלק מהלחץ של הקהילה האירופית על בריטניה, חוק איסור הזרים בכדורגל האנגלי בוטל, וביולי באותה שונה טוטנהאם החתימה את ריקי ויאה ואוסי ארדילס הארגנטינאים. כך נפתח עידן הזרים בכדורגל האנגלי. עם זאת, האופוזיציה לשחקנים לא בריטים נותרה עיקשת. "כל שחקן זר שמשחק בקבוצה אנגלית לוקח את עבודתו של שחקן בריטי", טען יו"ר איגוד השחקנים קליף לויד לאחר התחמתם של ויאה וארדילס. "זה יכול להתפשט כמו אש בשדה קוצים. זה מסוכן". לקח עוד הרבה זמן עד שהזרים השתלבו במרקם עצמו של הכדורגל האנגלי.

קראו עוד בכלכליסט:

נבחרת אנגליה. סטרלינג, ווילשר, בארקלי וחבריהם הם כבר לא תוצר של כדורגל מבודד. כולם גדלו עם כדורגל זר בדנ"א שלהם. וזה הולך לעשות טוב מאוד לנבחרת האנגלית בטווח הארוך צילום: רויטרס

יצאו מהבידוד

עד הקמת הפרמיירליג ב־1992 הכדורגל האנגלי נותר סגור ומבודד יחסית. והיו לו סיבות טובות לכך. הקבוצות האנגליות, שבסיסן היה Made in the UK, רשמו הצלחות באירופה. אבל פני הכדורגל האנגלי השתנו לחלוטין. בשנת הקמת הפרמיירליג 69% מהשחקנים בליגה היו אנגלים, וכיום פחות משליש מהשחקנים בפרמיירליג יכולים לשחק בנבחרת שלושת האריות — זאת לעומת 50% גרמנים בבונדסליגה ו־69% ספרדים בלה ליגה. יותר מ־100 אומות יוצגו בפרמיירליג מאז 1992, ושחקנים ספרדים וצרפתים מקבלים יותר דקות משחק בפרמיירילג מאשר שחקנים אנגלים.

למרות המעבר מבידוד כמעט הרמטי לקוסמופוליטיות מוגזמת, האנגלים דווקא יכולים להיות מרוצים מהנבחרת. מ־1968 עד 1992, בזמן שרוב השחקנים בליגה האנגלית היו בריטים, אנגליה העפילה לרבע גמר בארבעה טורנירים גדולים מתוך 13 טורנירים (30%). מ־1998 עד היום האנגלים הגיעו לרבע הגמר ארבעה פעמים בשמונה ניסיונות (50%). יותר מזאת, שיעור הניצחונות של אנגליה עלה מ־52% בתקופה שבין 1968 ל־1992 ל־62% בתקופה שבין 1998 ל־2014.

רוס בארקלי (מימין), ווין רוני וראחים סטרלינג. שיעור הניצחונות של אנגליה עלה מ־52% בתקופה שבין 1968 ל־1992 ל־62% בתקופה שבין 1998 ל־2014 צילום: רויטרס

שלד ל־2018

האנגלים יכולים גם להיות מאוד אופטימיים מדור השחקנים החדש שלהם, שלמרות ההפסד לאיטליה במשחק הראשון במונדיאל, קצר שבחים על משחק חכם ואנרגטי. ראחים סטרלינג, לוק שואו, דני וולבק, ג'ורדן הנדרסון, אלכס אוקסלייד צ'מברליין, ג'ק ווילשר, רוס בארקלי, פיל ג'ונס ודניאל סטארידג' הם חבורה של בני 18 עד 25 בסגל המונדיאל עם הכי הרבה שחקנים מתחת לגיל 21. מדובר בדור השחקנים הראשון שגדל על פרמיירליג קוסמופולטית. דור ראשון של שחקנים אנגלים שהעריצו את כוכבי קבוצותיהם הזרים. דור ראשון של שחקנים אנגלים שגדלו באקדמיות לצד שחקנים זרים. דור ראשון שגדל לתוך כדורגל האנגלי, שכבר מזמן לא חושב ש"שחקנים זרים לוקחים את העבודה של השחקנים הבריטים".

סטרלינג, ווילשר, בארקלי וחבריהם הם כבר לא תוצר של כדורגל מבודד. הם מייצגים חברה רב־תרבותית וגדלו לתוך העולם החדש. כמו בספרד, גרמניה ואיטליה, כולם גדלו עם כדורגל זר בדנ"א שלהם. וזה הולך לעשות טוב מאוד לנבחרת האנגלית בטווח הארוך.

ראחים סטרלינג נגד איטליה . אנשים מגרמניה וספרד שואלים אותי 'איך אנחנו מייצרים שחקנים כל כך קשוחים ואגרסיביים'. רבים מקנאים ביכולות הפיזיולוגיות שלנו ובלחץ שאנחנו יכולים לייצר על היריבים צילום: אם סי טי

הנבואה של ספריי

ב־1993 טען רוג'ר ספריי, מאמן כושר אנגלי שעבד מחוץ לממלכה, שהאירופים חוששים מהיום שבו יאמצו האנגלים שיטות פיתוח של כדורגלנים שנהוגות באירופה (אקדמיות וכדומה). "כדורגלן אנגלי אף פעם לא מוותר, הוא יילחם עד הסוף", אמר ספריי. "אם יהיו לו גם יכולות טכניות וגופניות כמו שיש לשחקנים באירופה, אנגליה עוד עשויה להשתלט על עולם הכדורגל".

ובכן, היום הזה כבר כאן.

דן אשוורת', לשעבר מנהלה הספורטיבי של ווסט ברומיץ' אלביון, הוא כיום האחראי לטיפוח הנבחרות של ההתאחדות לכדורגל האנגלית. הוא בעצם, בהרבה מובנים, הישות הספורטיבית הראשונה שמקבלת מעמד של "מפתח המשחק" בהתאחדות הכדורגל האנגלית, שעד לא מזמן (1993) נשלטה לחלוטין על ידי עסקנים שלא קשורים למשחק ("בריגדות הבלייזרים").

אשוורת' אחראי על הנבחרות האנגליות בכל הגילאים, ובמקום מושבו בסט ג'ורג' פארק (בית הנבחרות האנגלי) הוא החל להתוות דרך התנהלות מקצועית של הנבחרות. "הכל מתחיל בדנ"א של הכדורגל האנגלי", אמר אשוורת' למגזין "פור־פור־טו". "כל הרעיון הוא להגיע לרמת יציבות והמשכיות בכל דבר שאנחנו עושים בנבחרות. אנחנו רוצים שכל השחקנים האנגלים בנבחרות יידעו איך הנבחרת צריכה לשחק. מנבחרת הנערים, דרך נבחרת הנערות ועד לנבחרת הבוגרת".

קונספט "השפה האחידה" הוא לא של הכדורגל האנגלי. בספרד, למשל, משחקים את אותה השיטה ובאותו הסגנון בכל הגילים. ככה גם בגרמניה וגם במדינות כדורגל אחרות. אבל באנגליה לא מעתיקים אחד לאחד את "המודל הספרדי". "אין לנו שחקנים ספרדים, אין לנו את התרבות הספרדית או האווירה הספרדית", אומר אשוורת'. "אבל אנחנו חזקים בכמה דברים שמדינות רבות מקנאות בנו בגללם. אנשים מגרמניה וספרד שואלים אותי 'איך אנחנו מייצרים שחקנים כל כך קשוחים ואגרסיביים'. רבים מקנאים ביכולות הפיזיולוגיות שלנו ובלחץ שאנחנו יכולים לייצר על היריבים. המטרה שלנו היא לחבר יכולות טכניות כמו של הספרדים בדנ"א של השחקן האנגלי".

השחקנים האנגלים החדשים כבר אינם מוגבלים מבחינה טכנית וקואורדינטיבית כפי שהיו לפני עשור. בעשור האחרון ההשקעה באקדמיות באנגליה הובילה ליצירת שחקנים צעירים ברמה גבוהה ביותר. תוכנית ה־Elite Player Performance Plan אחראית לפיתוח כישרונות צעירים אצל קבוצות מובילות בתחום, ולמרות הביקורות (שהיא לא מספיק נרחבת ופוגעת בקבוצות הקטנות) היא יכולה לייצר שפיץ חד במיוחד של שחקנים אנגלים.

בהתאחדות משוכנעים שעד 2022 אפשר יהיה לייצר נבחרת שיכולה לזכות באליפות העולם. גרג דייק, יו"ר ההתאחדות האנגלית, אף הכריז שזו המטרה. זכייה באליפות אירופה לנערים (עד גיל 17) היא סימן לבאות. אולי. "יש כמה שחקנים מוכשרים מאוד באנגליה", אומר פיל ג'אגילקה, בלם נבחרת אנגליה הוותיק. "ואני לא חושב שהשחקנים הספרדים הצעירים טובים בהרבה מהאנגלים. אני חושב על ראחים סטרלינג או רוס בארקלי, והם שחקנים ברמה מאוד גבוהה. יש לנו כמה אינדיבדואלים צעירים ברמה הכי גבוהה שיש".

חולצות רפליקה של ג'ק ווישלר. אולי במונדיאל הזה הנבחרת האנגלית לא יכולה לזכות בגביע אבל הם בכלל בונים על קטאר 2022 צילום: אימג'בהק,Gettyimages

מונטי פייטון פסימיים

התחזיות לא גורמות לאופטימיות רבה מדי באנגליה, בנק גולדמן זאקס אף ניבא כי אנגליה לא תנצח משחק אחד. בסוכנויות ההימורים טוענים שלנבחרת האנגלית יש סיכוי של 3.45% בלבד לזכות בגביע. זה פחות מהסיכויים שנתנו לנבחרת אירלנד במונדיאל 1994 (שקיבלה סיכויי של 6.25%). מונטי פייטון אפילו כתבו מחדש את שיר הייאוש הקלאסי "Always Look On The Bright Side Of Life" כדי שיתאים לאכזבה המתקרבת מהמונדיאל.

אבל נבחרת אנגליה לא כל כך גרועה כפי שניתן היה לראות נגד איטליה. ואפילו אם תודח בשלב הבתים או כרגיל ברבע הגמר, אז היא יכולה לשאוב אופטימיות שהפעם השלד שלה למונדיאל הבא כבר בנוי. וזה משמעותי. לספרד היה את מונדיאל 2006 כ"מונדיאל הכישלון" לפני ההצלחה. וגם גרמניה התחילה מחדש את דרכה לצמרת הכדורגל העולמי עם סגל צעיר במונדיאל 2006. הניסיון שהצעירים האנגלים יצברו בברזיל 2014 יכול להיות הבסיס שלהם למונדיאל מוצלח הרבה יותר ב־2018.

השלד של נבחרת אנגליה למונדיאל 2018

ג'ו הארט, שוער

קבוצה: מנצ'סטר סיטי

שווי: 16 מיליון יורו

כיום בן 27, יהיה בן 31 ברוסיה 2018

פיל ג'ונס, בלם

קבוצה: מנצ'סטר יונייטד

שווי: 18 מיליון יורו

כיום בן 22, יהיה בן 26 ברוסיה 2018

לוק שואו, מגן

קבוצה: סאות'המפטון

שווי: 13 מיליון יורו