אוהדי רומא - הבאיירן מינכן של האוהדים

לפפ גווארדיולה בטוח היה הרבה על מה לדבר אחרי שביום שלישי איירן מינכן שלו הרסה את רומא 7-1 במשחק ליגת האלופות באולימפיקו. לפי מרטי פררנאו, שכתב את הספר החדש והמצוין Pep Confidential: Inside Pep Guardiola’s First Season at Bayern Munich - המאמן הקטלאני צריך לפחות 30 דקות של "שריפת האדרנלין" מהמשחק ומהימים שקדמו לו. למרות שפפ מורעב (הוא כמעט ולא אוכל לקראת משחקים), הוא יגיע ללאונג' של השחקנים, יחזיק כוס יין או שמפניה וחתיכת פרמז'ן וידבר על מה שהוא ראה במהלך המשחק - בדרך כלל מבלי לשבת בכלל. רק אחרי חצי שעה של דיבורים ו"הוצאת קיטור" הוא יהיה במצב הנפשי הנכון להירגע ולאכול את הסלמון במרינדה שהוא אוהב לאכול לאחר משחקים.

אוהדי רומא. גרמו לבעלים של הקבוצה לבכות צילום: איי אף פי

פפ הוא "טכנאי" אובססיבי של המשחק. הוא אוהב לנתח ולדבר על המכניקה של המשחק עצמו. הוא אוהב לנתח את הטכניקה של השחקנים ואת תהליכי החשיבה שלהם במהלך המשחק כמו שהוא אוהב לדבר על תנועתם ועל ההחלטות הטקטקיות שהוא והם קיבלו. ברומא, הקבוצה שלו שיחקה סוג כדורגל קטלני נגד קבוצה שבדרך כלל היא זו שעושה את הכאב ראש ליריבותיה - קבוצה של רודי גארסיה, מאמן שהקבוצות שלו הן גיהנום לשחק נגדן. אבל פפ, שהיה מוכן לקרב המוחות מול גארסיה, פשוט חיסל את הקבוצה האיטלקית. במה שאפשר לתאר רק כמערך 2-1-1-1-1-1-2-1  (שני מגנים שמאליים, שאחד משחק יותר כקשר הגנתי ושני קשרים הגנתיים שאחד ממש מתפקד כבלם שלישי עולה והשני כסוג של מגן ימני - בקיצור, ינתחו את השיטה הזאת עוד הרבה מאוד שנים), באיירן נתנה תצוגה נדירה של אכזריות, יעילות, אינטלגנציה ואיזון. היא היתה קרובה לשלמות.

אבל מי שגנבו את ההצגה, וזה מה שנפלא בכדורגל, היו אוהדי רומא שנשארו אחרי המשחק בהן הקבוצה שלהם הובסה ועודדו אותה ואת שחקניה. בווידאו הזה ניתן לראות את המחווה, שאפילו הבעלים של רומא - ג'יימס פאלוטה האמריקאי - הודה ש"היא גרמה לו לבכות".

המחווה הזאת מדהימה, אולי אפילו יותר ממה שבאיירן מינכן עשתה.

המחווה הזאת גם מראה לכל "החליפות" שרוצים למכור את הכדורגל כ"מוצר" או טוענים שהוא כמו "רהיטים" . אם כדורגל זה עסק, אז מה שאוהדי רומא עשו היה שווה ערך ללקנות ארון שבור מנגר. אם אוהדי רומא היו לקוחות רגילים, אז הם היו נותנים טיפ של 100 שקל למלצר ששפך עליהם מים, התבלבל בהזמנות והתעטש להם על הסלט.    

אוהדי רומא נתנו תצוגה נדירה אהבה לקבוצתם, של רחמנות, גאווה, אינטלגנציה ואיזון. הם היו הבאיירן מינכן של האוהדים. זה היה מדהים. אני מקווה שפפ דיבר גם על זה אחרי המשחק.

אוהדי באיירן מינכן. מילאו את האולימפיקו צילום: איי אף פי

ליגת הביריונים

התצוגה של באיירן מינכן היתה הכותרת של ערב מלא שערים בליגת האלופות. באופ"א והערוצים המשדרים חגגו את שיא השערים

כשקבוצה עם תקציב של 380 מיליון יורו (צ'לסי) מפרקת קבוצה של 14 מיליון יורו (מאריבור) - זה לא חגיגה, זה ביריונות. כשקבוצה עם תקציב של 8 מיליון יורו (באטה בוריסוב) חוטפת שבעייה מקבוצה בבעלות אוליגרך (שאחטר דונייצק) זה לא "מסיבה". כשקבוצה עם הכנסות של יותר מ-500 מיליון יורו (ברצלונה) משחקת בחצי כוח נגד קבוצה עם הכנסה של פחות מ-100 מיליון יורו (אייאקס) - זה לא מהנה. אולי יש המון שערים - אבל אלמנט התחרותיות - אלמנט מאוד חשוב לספורט - נעלם אט אט משלב הבתים של ליגת האלופות. אמש אנדרלכט - שניצחה רק שני משחקים מ-34 המשחקים האחרונים שלה בליגת האלופות - כמעט וניצחה את ארסנל, קבוצה עשירה בהרבה ושנמצאת במשבר מקצועי עמוק - ובסוף הפסידה 2-1. כאילו מכוח האינרציה.

אז כן, אולימפיאקוס ניצחה את יובנטוס, צסק"א מוסקבה הוציאה תיקו ממנצ'סטר סיטי ואפילו אפואל ניקוסיה הקשתה את החיים לפריז סן ז'רמן - אבל בסופו של יום, כולם יודעים אילו קבוצות יעלו לשלב הבא. ובכלל, מאז 1998 רק שלוש קבוצות מחוץ לחמש הליגות הגדולות העפילו לחצאי הגמר של ליגת האלופות. אז במיקרו - פה ושם יהיו תוצאות טובות לקבוצות הקטנות - אבל הן חסרות משמעות במאקרו. ליגת האלופות הפכה ל"חנות סגורה".

הפערים הכלכליים, שהופכים לפערים ספורטיבים, הם רק חלק מהבעיה. כעת אנחנו עדים לתופעה של פתיחת פערים כלכליים וספורטיביים בין הקבוצות הבינוניות לבין הקבוצות הגדולות ובין הקבוצות הגדולות לבין ה"סופר-קלאבס", הטופ של הטופ. אנחנו עומדים כעת בפני מצב בו למעט מדי קבוצות יש סיכוי אמיתי לזכות בליגת האלופות. ארסן ונגר הגדיר זאת כך: "לפני 15 שנה ליגת האלופות היתה יותר פתוחה מאשר היא היום. כרגע יש ריכוז כל השחקנים הגדולים במספר מועט של קבוצות כדורגל - וליגת האלופות צפויה. יש אולי 4 קבוצות שיכולות לזכות בליגת האלופות והשאר יכולות רק לנסות - זה לא היה כך לפני 10 שנים".

העובדה ששלב הבתים חסר תחרותיות אמיתית  ומייצג, בעצם את מה שקורה בליגות האחרות באירופה. הפערים נפתחים והמשחקים הופכים לצפויים. הפייר פליי הפיננסי תרם לפתיחת הפערים ואיכות התחרות יורדת. ליגת האלופות הפכה לחנות סגורה של ביריונים. טורניר די משעמם, עבש וחסר תחרותיות אמיתית שכולם בעצם מחכים לפברואר, מרץ - אז יש קצת יותר עניין. זה מה שקרה לטורניר הכדורגל האיכותי ביותר בעולם.