0.2 שניות פחות טוב מהבלגים. וזה המון

ערב המשחק בין ישראל לבלגיה באצטדיון טדי, גוף מחקר הכדורגל הגדול באירופה, CIES Football observatory, הכין מדדים מיוחדים לכל הכדורגלנים בחמש הליגות הגדולות באירופה כדי לראות אילו שחקנים מצטיינים בשנת 2015 עד כה.  

שרן ייני ופליאני. לפחות היה נ"צ לקישור צילום: איי אף פי

לכל עמדה במגרש הכין מדד מיוחד והמסקנות שלו היו שקווין דה ברוינה ואדן האזרד, שאמש הובילו את בלגיה לניצחון על ישראל במוקדמות יורו 2016 הם שניים מארבעת הקשרים ההתקפיים הכי טובים באירופה ב-2015. ראדג'ה נאינגולן, הקשר הדפנסיבי של בלגיה, הוא אחד מ-14 הקשרים הדפנסיביים הטובים בעולם על פי אותו מדד שמעניק ציונים לא רעים כלל לכל השחקנים בנבחרת בלגיה.

אתמול, הבלגים - להם יש בערך 3 מיליון תושבים יותר מאשר לישראל - הגיעו פייבוריטים ברורים על הנייר. עם כוכבים בליגות הבכירות באירופה ונבחרת שהגיעה לרבע גמר מונדיאל ונחשבת לאחת מהפייבוריטיות לזכייה ביורו 2016. הסגל של בלגיה שווה יותר מ-320 מיליון יורו בעוד שהסגל הישראלי מגרד את את החמישים מיליון מלמטה. לא באמת היה לישראל סיכוי. אבל עם 10 שחקנים ועם בלגים מעט שאננים - הרגיש שאפס נקודות מהמפגש הביתי איתם הוא הזדמנות מפוספסת.

זה פספוס הזדמנות מצד אחד אבל זה היה כמעט חסר סיכוי מצד שני. מלבד בעיטות מרחוק שנראו מסוכנות, לישראל לא היו הזדמנויות ברורות להבקעה (Clear cut chances) והנבחרת של גוטמן לא בעטה ולו פעם אחת מתוך הרחבה. אמנם הנבחרת של אלי גוטמן השתלטה על המשחק במחצית השנייה מול עשרה בלגים אבל הזאב נשף ונשף והבית לא עף.

הסיבה לכך היא האיטיות של הפעולות של השחקנים הישראלים. באופן כללי, ביחס לשחקנים הבלגים הנגיעה הראשונה של השחקן הישראלי מסורבלת ולא חדה. גם השחקנים שלנו באירופה השתהו יותר מדי זמן על הכדור לפני הפעולה. "יותר מדי זמן" זה 0.2 שניות יותר - זה ההבדל בין שחקנים ברמה הכי גבוהה לשחקנים ברמות הנמוכות באירופה. כך לפי מחקרים באוניברסיטת חרונינגן. מאז שנת 2000 מספר המהלכים ההתקפיים המוצלחים שנערכים פחות מ-20 שניות עלה ב-400%. לפי בדיקה של Journal of Sports Science המהלכים ההתקפיים המוצלחים ביותר כוללים שתי מסירות ב-12 שניות והנגיעה הראשונה של שחקן נהפכה לקריטית ביותר. 

נבחרת ישראל הסתמכה אמש בעיקר על בעיטות מרחוק והגבהות - שאלי גוטמן טען אחרי המשחק שאלו 2 מ-3 האופציות שהיו אפשריות נגד ההגנה של בלגיה. כשהאפשרות השלישית היא "דאבל פאסים" על הרחבה והיא, לפי גוטמן, לא הצליחה נגד הבלגים. אבל איך אפשר לעשות דאבלים פאסים חודרים ומסוכנים - כשהיריב 0.2 שניות יותר מהיר ממך?

בסך הכל, המסירות של הבלגים היו חדות יותר, ההרמות מדויקות יותר, חילוצי הכדור נקיים יותר. התאקלים חכמים יותר. מלבד העוצמות הפיזיות, הם ניצחו אותנו בכל מה שקשור לקבלה וביצוע של החלטות. גם השחקן הכי טוב בליגה, ערן זהבי, קיבל החלטות 0.2 שניות מאוחר מדי ונעצר בקלות מדי על ידי הקשרים והמגנים הבלגים. כמו כן, שחקניו של גוטמן לא קיבלו זמן על הכדור ונתנו לבלגים יותר מדי זמן על הכדור. "זה היה משחק קשה כי הם היו מוכנים טקטית והם היו פיזיים וטכניים והם כולם שחקנים מצוינים", הסביר זהבי אחרי המשחק. "אבל במחצית הראשונה התקשינו במיוחד בגלל שלא באנו לתקוף".  

זהבי נגד ורטוחן אמש. הנגיעה הראשונה של הבלגים בכדור היא היתרון הגדול ביותר שלהם צילום: איי אף פי

טירוף דווקא היה

כמו אחרי כל משחק, אנחנו מגלים שלנבחרת ישראל אין סגנון משלה - שזו עובדה שנובעת מנחיתות טכנית בעיקר. אין סגנון שמלווה את הנבחרת הישראלית בכל הגילאים ואין לה לאן "לחזור" כשדברים לא הולכים כמו שצריך. אבל לישראל יש מוטיבציה. ורוח קרב. וטירוף. זהבי, למשל, היה "בטירוף" בתחילת המשחק ועשה פאול שהוביל לשער של הבלגים. וזה חבל. אפשר להיות נחושים ואגרסיבים בלי להיות "בטירוף". אפשר לראות בעיניים. אפילו רצוי במשחק בית להיות שקול ואחראי יותר.

העובדה שאין סגנון שאפשר להסתמך עליו הובילה את הנבחרת לנסות הגבהות מיותרות נגד טיבו קורטואה, שאם היה יהודי היה משחק במכבי תל אביב בכדורסל. גם בעיטות מחוץ לרחבה לא ממש הטרידו את השוער הטוב באנגליה. גוטמן שחרר הצהרות על "מלחמה" ועל כך שקיבל חיזוקים אפילו מראש הממשלה על ההקרבה של שחקניו. אבל הקרבה ומוטיבציה לפעמיים לא שווים הרבה כשאין סגנון שאנחנו רוצים לראות מהנבחרת. אגב, זה לא אלי גוטמן שצריך להיות אחראי על הסגנון של נבחרות ישראל - זה המנהל המקצועי של ההתאחדות צריך להיות אחראי לזה. מי הוא? עופר עיני?