"וינגייט צריך להיות בית המקדש של הספורט הישראלי"

מכון וינגייט, המכון הלאומי לחינוך גופני ולספורט, יושב על פיסת אדמה משובחת על חוף הים התיכון. כרישי הנדל"ן בטח מזילים ריר כשהם חושבים על 430 הדונמים שעליהם יושבים מתקנים ומגרשי ספורט לצד בנייני מגורים לספורטאים וכיתות למאמנים. בכל שעה במהלך היום השמש שוטפת את הדשא הרב במכון שעליו יושבים מאמני העתיד של הספורט הישראלי ועל השבילים מתהלכים צעירים וצעירות בריאים, ספורטאי ההווה והעתיד בישראל. הרבה ניגודים יש במכון הזה.

אמוץ בכר. "הגעתי מתחום אחר, אבל הרגשתי שיש כאן שליחות לאומית שאני רוצה להיות חלק ממנה". צילום: עמית שעל

מצד אחד, נערכים בו במשך שנים קורסי המאמנים המובילים בישראל, אך מצד שני, הוא איבד הרבה מהסמכויות המקצועיות שלו לאורך השנים. מצד אחד, יש בו מתקני ספורט שלא עברו שיפוץ מאז שנות החמישים, אך מצד שני, יש בו בריכה מפוארת שעלותה יותר מ־100 מיליון שקל ואפילו אין בה מזגן. מצד אחד, מדובר בגוף שמתנהל בעצמאות יחסית ולא מסתמך על כספים ציבוריים, אך מצד שני, הוא בחובות עתק, שגורמים לו לדרוש ממועדוני השחייה, למשל, סכומים אדירים ואנשיו רק מחכים לאישור חוק וינגייט, שבעצם ילאים את המכון.

בפברואר 2014 הגיע למכון אמוץ בכר, בכיר לשעבר בטמפו, בשטראוס ובקוקה־קולה ישראל. בכר מונה למנכ"ל המכון והצליח להגדיל הכנסות ולרשום רווחים, אבל המכון עצמו רחוק מלמצות את הפוטנציאל שבכר רואה בו.

הבריכה בוינגייט. מסמלת את הניהול השערורייתי בעבר צילום: ראובן שוורץ

"אין את זה בשטראוס"

הכנסות המכון מתמיכות מדינה עומדות על כ־20 מיליון שקל, בעוד ההכנסות העצמאיות עומדות על כ־66 מיליון שקל. מחזור הפעילות עומד על כ־85 מיליון שקל בשנת 2014, עלייה מ־79 מיליון שקל ב־2013. כיום המכון מציג רווחים של 3.5 מיליון שקל (עלה מהפסד של 1.3 מיליון שקל בשנת 2012), הרבה בזכות קיום קורסים למאמנים בחדרי כושר, למשל, או ימי פעילות ואירועים של חברות. המכון הוא גם הבית של היחידה לספורט הישגי; היחידה לאיתור ספורטאים צעירים מצטיינים; מרכז לקידום ספורט הנשים; המרכז למחוננים בספורט; ספרייה מקצועית וארכיון ספורט; מוזיאון ספורט; מלון ואכסנייה לספורטאים, לנבחרות ישראל ולספורטאים מחו"ל. כל זה לא משנה את העובדה שבגלל ניהול העבר, יש אבן ריחיים על צוואר המכון: חובות של כ-20 מיליון שקל.

"הרגשתי תחושת שליחות כשקיבלתי את התפקיד", אומר בכר בראיון ל"כלכליסט", ראיון ראשון כמנכ"ל מכון וינגייט. "הגעתי מתחום אחר, אבל הרגשתי שיש כאן שליחות לאומית שאני רוצה להיות חלק ממנה".

את התפקיד החל בכר בסבב שיחות בלתי נגמר עם גורמים רבים בספורט הישראלי. במהרה הוא הבין את ההבדל בין ניהול שרשרת הפצה בטמפו לניהול עסק שהוא ספורט ישראלי. "בטמפו או בשטראוס אתה יושב עם הגורמים הרלבנטיים וחושב על אסטרטגיה. משם אתה הולך לטקטיקות ויש חשיבה משותפת לכל העוסקים בעניין. מה שלמדתי על הספורט הישראלי משיחותיי הרבות — במשך ימים ישבתי שעות בפגישות — הוא שאין תפיסה אחידה. אין אסטרטגיה לתחום. וזה מאוד קשה לגרום לכולם להיכנס עם כל התנופה לכיוון אחד (הוא משתמש במילה 'וקטור', כלומר גודל פיזיקלי שיש לו כיוון במרחב — א"ד). אני חושב שבמשך שנים לא היה וקטור אחד לספורט הישראלי. אני מקווה שזה ישתנה ואני מאוד מקווה שלמכון וינגייט יהיה חלק בעניין הזה".

נבחרת ישראל בהתעמלות אומנותית. "הספורטאי אצלנו במרכז" צילום: אורן אהרוני

אבל מה המכון יכול להציע?

"מבחינתנו, הספורטאי הוא במרכז. אנחנו מעניקים שירותים לספורטאים. ממקום שבו הם יכולים להתאמן לקראת האולימפיאדה ועד שירותי רפואה מתקדמים. אני מאמין שעם הגישה הישראלית והטכנולוגיה הישראלית אפשר להפוך את השירותים של רפואת הספורט והמחקר למתקדמים בעולם. החזון הוא שווינגייט יהיה כמו בית המקדש של הספורט הישראלי. מקום שאליו יגיעו ללמוד ולהתפתח".

אתה איש שמבין במיתוג. המיתוג החדש של וינגייט הוא של בית מקדש?

"המיתוג הוא של מרכז הספורט ורפואת הספורט בישראל. אנחנו גם 'מוכרים' חיים בריאים יותר, גם מחקר ספורט שיכול להיות מוביל בעולם וגם ספורט הישגי. התפקידים העיקריים שלנו הם לטפח מצוינות ולהכשיר את דור העתיד של הספורטאים, להכשיר מאמנים בכל מקצועות הספורט, כולל כדורגל, והתחלנו לעבוד עם ההתאחדות לכדורגל על הנושא. המכון גם משמש מרכז אימון מרכזי לנבחרות הספורט, בדגש על המקצועות האולימפיים; אירוח תחרויות ספורט מקומיות ובינלאומיות — נארח בדצמבר את אליפות אירופה לשחייה. ובנוסף זה יהיה מרכז למחקר מוביל ולרפואת ספורט".

כבר כיום יש ביקורת רבה על השקעה גדולה מדי בשפיץ קטן מדי של ספורטאים, שהכסף הממשלתי הגדול הולך לאקדמיות ולא מפוזר ברחבי המדינה, בהשקעות בתשתית ובאיגודים.

"אנחנו לא כאן כדי לקחת לאיגודים כסף. אנחנו כאן כדי לספק להם שירותים, להם ולכל הספורט הישראלי. מבחינתנו אסור לתת לנו כסף על חשבון האיגודים. כמו כן, תסתכל על מספר הספורטאים מהפריפריה שמקבלים כאן על בסיס יומי מתקנים ושירותים שלא היו מקבלים שם. הלוואי ויום אחד נוכל להקים זיכיונות של וינגייט בצפון ובדרום. אני אצא להשתלמויות במכוני הספורט הלאומיים בהולנד ובשוויץ כדי להבין טוב יותר מה מדינות בסדר הגודל שלנו עושות במכונים שלהן ואיך הן עושות זאת".

ואיך אתה מתכוון לעשות זאת? אמנם המכון רושם רווחים, אבל החוב גדול ומגביל.

"זה נכון שהחוב מגביל, ולכן אנחנו מקווים שחוק וינגייט יעבור בקרוב. ואין סיבה שזה לא יקרה".

אמוץ בכר. "אני מרגיש שמנהלים בתחום נורא דואגים לחלקת האלוהים הקטנה שלהם, ואין באמת ראייה נרחבת בקשר לספורט כולו. אין וקטור שידחף את כולם לאותו כיוון. הרי כולנו רוצים אותו דבר: ספורט ישראלי מתפקד וברמה גבוהה. תחרותי ועממי" צילום: עמית שעל

"מסתכלים 20 שנה קדימה"

בחודשיים האחרונים עובדים במשרד התרבות והספורט על חוק וינגייט יחד עם אנשי משרד האוצר. במסגרת החוק אמור מכון וינגייט, או בשמו הרשמי והמלאה "עמותת מכון וינגייט לחינוך גופני ולספורט", להיכנס להליך פירוק ולעבור לידי המדינה. בהצעת החוק נכתב כי "לאור בעייתיות שהתעוררה בשעתו בנוגע למבנה המשפטי של המכון ובהתאם לתוכנית הבראה שגובשה למכון המצוי בקשיים תקציביים, הוחלט לפעול לייסודו של המכון כתאגיד סטטוטורי".

המשמעות היא שהמדינה תמחק את חובות המכון שנאמדים ב־20 מיליון שקל והמכון יתוקצב ישירות מקופת המדינה. בנוסף, על פי התוכנית המתגבשת, יקצה משרד האוצר סכום מסוים לטובת הסדרה של קרקעות המכון מול מינהל מקרקעי ישראל כך שיוכל לפעול בו לצרכיו, ללא חסמים בירוקרטיים. כך יוכל המכון לבנות מלון, להקים אזורי מגורים נרחבים יותר לספורטאים ולאנשי צוות, להרחיב תשתיות ספורטיביות, להקים מרכז למחקר מדעי הספורט, להרחיב מתקנים לרפואת ספורט ולשיקום נפגעי תנועה בספורט ועוד.

"בשנתיים האחרונות אנחנו מיישמים תוכנית הבראה שמטרתה להשיב לווינגייט את כוחו ומעמדו הראוי בספורט הישראלי", אומר בכר. "אנחנו מתעקשים שהמכון יעבור שינוי תפיסתי, שינוי תרבות ארגונית. בראש ובראשונה, המכון פועל כעת כעסק לכל דבר, עסק שמייצר הכנסות. זהו תהליך ארוך טווח, והכוונה שלנו היא להסתכל 10–20 שנה קדימה. אבל חייבים לצאת מהמיקרו אל המאקרו בראייה לעתיד. חוק וינגייט אמור לסגור את הגירעון המצטבר ולאפשר למכון לגייס הון ולהשקיע בפיתוח התשתיות ובמרכזי רווח חדשים".

מרכזי רווח כגון...?

"כגון מלונות ספורט ברמה גבוהה, שישמשו גם קבוצות ספורט מצפון אירופה שמחפשות מקומות למחנות אימון בחורף, מלון למשפחות ספורטיביות שרוצות חופשות ספורט וכו'. המטרה היא שבשנים הקרובות יושקעו 100–200 מיליון שקל בפיתוח המכון".

מה למדת מהעיסוק בספורט ישראלי?

"אני מרגיש שמנהלים בתחום נורא דואגים לחלקת האלוהים הקטנה שלהם, ואין באמת ראייה נרחבת בקשר לספורט כולו. אין וקטור שידחף את כולם לאותו כיוון. הרי כולנו רוצים אותו דבר: ספורט ישראלי מתפקד וברמה גבוהה. תחרותי ועממי".