"3% יותר ספרינטים משמעותיים מאוד"
אנטוניו דלו־יקונו, מאמן הכושר של מחלקת הנוער של מכבי תל אביב, מסביר מה הוא למד מהתמודדות הקבוצה נגד יריבות אירופיות. "גארת' בייל רץ 36.9 קמ"ש, אצלנו בנוער יש מישהו שרץ 33 קמ"ש. לא כזה הבדל גדול. אבל בייל עשה את זה עם כדור"
מכבי תל אביב השיגה אפס נקודות בקמפיין ליגת האלופות שלה בעיקר בגלל פערים כלכליים ומקצועיים עצומים מיריבותיה — פורטו, דינמו קייב וצ'לסי. גם קבוצת הנוער של מכבי תל אביב השתתפה בליגת האלופות השנה (לנוער) ואף שהשיגה נקודה אחת, הפערים עם היריבות — פורטו, דינמו וצ'לסי גם במקרה הזה — היו עצומים. בצוות הנוער של מכבי דסקסו רבות מה עושים טקטית עם העובדה ששחקני היריבות חזקים, מהירים וטכניים יותר. במקביל, ד"ר אנטוניו דלו־יקונו, מאמן הכושר האחראי על מחלקת הנוער של מכבי תל אביב, בעל נתונים פיזיולוגיים רבים, ניסה לברר בעצמו מה ההבדל הגדול בין כאן לשם.
אנטוניו דלו-יקונו באימון מחלקת הנוער של מכבי תל אביב. "באירופה, 10% עד 15% מפעולות השחקנים על המגרש הם בקצב גבוה מאוד או ספרינט. בליגה הישראלית סך הפעולות בקצב גבוה נע בין 6% ל־8%" צילום: עמית שעל
"לא נשמע הרבה"
עם מבחר נתונים שאסף עם תוכנת ה־GPS שמוצמדת לכל שחקן ו"צ'יפים ומיפים" (כמו שאלי אוחנה מכנה אותם), דלו־יקונו יצא לבחון מה ההבדלים. הדוקטור הצעיר שעשה דוקטורט כ"Athletic Trainer" באוניברסיטת נאפולי ועבד בקבוצת הכדורגל המקומית לצד עבודות עם קבוצות כדורעף וכדוריד, מצביע על כך שההבדלים העיקריים הם ב"איכות העבודה על המגרש". "מה שאני רואה מניתוח נתונים מליגת האלופות הוא ברור", הוא אומר בעברית כמעט מושלמת, שלמד לבד בזכות אשתו הישראלית.
"לספרינטים ולריצה בקצב גבוה יש הרבה יותר משמעות בליגת האלופות. באירופה, 10% עד 15% מפעולות השחקנים על המגרש הם בקצב גבוה מאוד או ספרינט", הוא מספר ומוסיף: "בליגה הישראלית הפעולות בקצב גבוה נעות בין 6% ל־8%. במשחקי ליגת האלופות שלנו, היריבים עשו בממוצע 3% יותר ספרינטים וריצות בקצב גבוה — זה אולי לא נשמע הרבה, אבל אם לוקחים בחשבון שב־80% עד 85% מהשערים יש ספרינט לפני השער של המבשל או של הכובש — זה נתון משמעותי".
לפי הנתונים שאנטוניו אסף ממחקרים באירופה, השחקנים הישראלים עם הביצועים הפיזיולוגיים הטובים ביותר (מספר ק"מ במשחק, מספר ק"מ בספרינטים ועוד) נמצאים במקום שבו כ־70% מההאירופים האחרים טובים מהם. הישראלים הממוצעים נמצאים בעשירון התחתון מבחינה פיזיולוגית. כלומר, 90% מהאירופים בעלי יכולות פיזיולוגיות טובות הרבה יותר.
"רואים את זה במשחקים שלנו, של מחלקת הנוער של מכבי תל אביב, בליגה הישראלית", אנטוניו אומר. "95% מהשחקנים האנגלים טובים יותר מהשחקן הממוצע בישראל. רואים את זה בכל, בספרינטים, בשינויי כיוון, בשינויי קצב וכו'".
דינמו קייב נגד מכבי תל אביב. "מבחינה פיזיולוגית כ־70% מהאירופים טובים יותר מהישראלים הטובים ביותר. הכדורגלן הישראלי הממוצע נמצא בעשירון התחתון מבחינה פיזיולוגית" צילום: רויטרס
לשחרר בשנייה
חשוב להדגיש שדל־יקונו, שעובד גם במכללה האקדמית בווינגייט כיום ועושה את החיבור המחקרי לשטח, לא חושב שהחלק הפיזיולוגי הוא בהכרח ההבדל הגדול בין הכדורגלנים הישראלים. "מה שמפיל אותנו מול האירופים זה היכולות המוטוריות. הם יכולים לכדרר ולמסור בקצב הרבה יותר גבוה. בכל הקשור להשתלטות על הכדור, מיומנות עם הכדור, היכולת לתפקד בקצב גבוה עם הכדור — אלו היתרונות העיקריים של האירופים". כדי לסבר את האוזן, ניקח נתונים מגרמניה כדי להבין את ההבדל בין היכולות המוטוריות הישראליות הממוצעות ליכולות האירופיות.
ב־2005 לשחקן גרמני ממוצע לקח 2.8 שניות בממוצע להשתלט על כדור ולמסור אותו. ב־2008, בעקבות רפורמה מקיפה בכדורגל הגרמני, הזמן הזה התקצר ל־1.8 שניות, וב־2010 הזמן התקצר ל־1.1 שניות. כיום השחקן הגרמני הממוצע משתלט על כדור ומשחרר אותו בפחות משנייה (0.9 שניות). באירופה הממוצע נע בין 1.1 ל־1.3 שניות. ובישראל? לפי בדיקות של מומחים ישראלים, אנחנו גרועים יותר מהגרמנים ב־2005. לוקח לשחקן הממוצע הישראלי 3 שניות להשתלט על כדור ולשחרר אותו.
"כשהמשחק כאן בקצב גבוה אז קשה מאוד לשחקנים הישראלים ליצור", אומר אנטוניו. "באירופה, הכדורגל מבוסס הרבה יותר על משחק מעבר בקצב גבוה, וככה מגיעים הרבה מהשערים. אבל לשחקן הישראלי קשה הרבה יותר לשמור על יכולות ספרינט והאצה בזמן שהוא מכדרר או מוסר".
כמה זה קריטי שקשה לשחקן הישראלי לעשות פעולות מוטוריות עדינות כמו כדרור ומסירה בזמן ריצה? השינוי בכדורגל היה ברוטלי בשנים האחרונות. המשחק מבוסס הרבה יותר על משחק מעבר. הסיכוי הגדול ביותר של קבוצה להבקיע מגיע 10 שניות לאחר שהיא הצליחה לחטוף כדור. הסיכוי הכי גבוה לזכות בכדור מגיע 8 שניות לאחר שאיבדת כדור. זוכרים איך המשחקים של מכבי הבוגרת נראו? היה נראה שהקבוצה מתמודדת היטב עם היריבה העדיפה על פניה, אבל אז — בתוך שניות, היריבות הצליחו להכניע את הצהובים בפעולות מהירות ואינטנסיביות שלשראלים לא היתה תשובה להן.
"מבחינת מהירות ואפילו מספר ק"מ שרצים", מדגיש אנטוניו, "אין הבדל כזה גדול. השחקן הכי מהיר שבדקנו היה גארת' בייל שרץ 36.9 קמ"ש. אצלנו בנוער יש מישהו שרץ 33 קמ"ש. לא כזה הבדל גדול. אבל בייל עשה את זה עם כדור. כלומר, הפרמטר שעושה את ההבדל זה הכדור, וזו הבעיה העיקרית".
אנטוניו באימון מכבי. "ב־80% מהשערים יש פעולת ספרינט לפני השער, של המבשל או של הכובש, אז כל הבדל בזה הוא משמעותי מאוד" צילום: עמית שעל
אז מה עושים עם זה?
דלו־יקונו אינו מאמן קוגניטיבי, אך בעבודתו הוא מנסה לבנות הליך לטווח הארוך, שמתחיל כשהם נכנסים למחלקת הנוער ומסתיים כשהם מגיעים לבוגרים. "מגיל 11 עד 15 נותנים כלים לתנועות ולמיומנויות בסיסיות", אומר דלו־יקונו. "ברגע שילד גדל עם תבנית מוטורית לקויה קשה מאוד לשבור אותה ולבנות מחדש. מגיל 15 כל העבודה הופכת להיות מדעית הרבה יותר. הכל מדיד. באירופה, ובעיקר באיטליה, יש תחום מפותח מאוד של אימון שמבוסס על מודל המשחק. מה זה אומר? מנסים להגדיר עד הפרטים הקטנים ביותר מה נדרש מכל שחקן ושחקן ומהקבוצה במשחק: סוגי תנועה, מספר הריצות המהירות, מרחקי ריצה, תדירות שינוי כיוון, זוויות משחק, זמן מנוחה, חומצות חלב בגוף וכו'. וצריך לקחת את מה שקורה במשחק ולעשות עם זה הנדסה הפוכה כדי להפוך את זה לתרגיל באימון".
האימונים של אנטוניו לא נראים כמו אימוני כושר שבהם שחקנים רצים במעגלים סביב המגרש או עושים ספרינטים עם משקולות על הרגליים. כל אימון נראה כמו משחקון וכמעט תמיד הוא עם כדור. אני יכול, למשל, לאמן ילד לקפוץ יותר גבוה עם אימונים של קופצים לגובה, אבל הוא צריך לקפוץ גבוה יותר ככדורגלן, לא כקופץ לגובה", אומר אנטוניו. "אסור לנו להגיע למצב שבו השחקן לא נוגע בכדור כמה ימים. זו אסכולה ספרדית. עושים את אימוני הכושר בעיקר במשחקונים. יש הרבה מאוד מחקר מאחורי זה, והתרגילים שלי הם נגזרת של מחקרים, שלפיהם אני בוחר את ההשפעה של השטח — כמה הם ירוצו ואיך, השפעה של נגיעות בכדור — כמה הם ייגעו בכדור במהלך משחקון — השפעה של שערים, איפה הם ממוקמים ועוד. יש ההרבה התניות. אם אני רוצה לעבוד למשל על כוח, אז המגרשון יהיה קטן, בין 70 מ"ר ל־100 מ"ר. אם אני רוצה לעבוד יותר על יכולות אירוביות, אז המגרשון יהיה גדול מ־125 מ"ר. ולפעמים אני רוצה לסבך את התרגילים ומבצע בהם שינויים כך שיהיה שילוב גדול יותר של עוצמות וטכניקה עם גירוי למוח. המטרה היא שהשחקנים יהיו בכושר ויחשבו בזמן הפעולות. מובן שיש האסכולה הרוסית. כשאני התחלתי לאמן לפני עשור, זו היתה האסכולה השלטת. רצית לשפר את היציאה מהמקום? אז שמו לך משקולות על הגב והיית צריך לקפוץ על מדרגות".
כל אימון של דלו־יקונו נמדד ב"צ'יפים ומיפים" ומבוקר על ידיו. "אני צריך לראות אם האימון היה יעיל ואם לא, אז למה לא", הוא אומר. "ה־GPS הוא כלי מצוין, כי אני יודע בדיוק מה קרה עם שחקן. אם הוא עבד כמו שרצינו ועל כל מה שרצינו. זה כלי שנותן המון־המון נתונים שעוזרים לי לשפר את השחקן".
מה הילדים שאתה מאמן היום יצטרכו עוד עשור? עוד חמש שנים?
"כל מה שהם צריכים זה חינוך להרגלים נכונים של ספורטאים. הם צריכים להבין שכדי להיות ספורטאי, צריך לעבוד כמו ספורטאי. לחיות כמו ספורטאי. זה אומר לקום בכל בוקר באותה שעה אחרי שינה טובה. זה אומר לאכול כמו שצריך על פי מה שדורש התזונאי, זה אומר שיש רף התפתחות שצריך לעמוד בו. צריך לדעת את כל הדברים האלה. אסור להתפזר לפה ולשם, צריך לחיות בתרבות של ספורט".
