מדוע כל כך קשה לנצח את לסטר סיטי?

קלאודיו ראניירי, מאמן לסטר סיטי, "חשף" בטור שכתב למגזין האמריקאי "The Players' Tribune" איך גרם לשחקניו להפסיק לספוג ולרוץ בכל הכוח לאליפות אנגליה. "התחלנו את העונה טוב מאוד, אבל עדיין קיבלנו הרבה שערים", כתב. "אז לפני המשחק נגד קריסטל פאלאס הבטחתי: "היום אתם מקבלים פיצה אם נשמור על רשת נקייה. באותה משחק לא ספגנו שער וניצחנו 0־1. עמדתי בהבטחתי ולקחתי את השחקנים לאכול פיצה. אבל היתה לי הפתעה בשבילם. כשהגענו לשם, אמרתי להם, 'אנחנו חייבים לעבוד קשה על כל דבר שאנחנו עושים, אתם רוצים פיצה? צריך להכין אותה'. כולם נכנסו למטבח והתחלנו לעבוד בשביל הפיצות שלנו".

לסטר סיטי. מאז ערב הפיצה 70% הסתיימו ללא ספיגה צילום: אי פי איי

מאז הערב בפיצרייה בלסטר שמרה לסטר סיטי על רשת נקייה ביותר מ־70% ממשחקיה. שיפור ניכר מ־15 מ־18 המשחקים הראשונים העונה, בהם ספגה. הסיפור החמוד הזה מלמד הרבה על ראניירי ועל שחקניו, אך עדיין לא מסביר מדוע לסטר נהפכה לקבוצה שכל כך קשה לנצח. הסיבות לכך רבות ונתחיל עם הסבר על המערך של המאמן ראניירי.

גרפיטי של קלאודיו ראניירי בלסטר. למד מסאקי צילום: אימג'בנק, Gettyimages

סאקי תחילה

כמי שהתחיל את קריירת האימון שלו באיטליה של שנות השמונים, אין ספק שראניירי הושפע מאריגו סאקי, המאמן המהפכני של מילאן הגדולה. היום מוצאים הרבה מהאלמנטים הטקטיים של סאקי בלסטר של ראניירי. זה מתחיל במערך 4–4–2. מערך זה לא רק מספרים, זה גם תפיסה אחידה לכל השחקנים. סאקי רצה מקסימום 25 מטר בין השחקן הקדמי ביותר במערך לשחקן האחורי ביותר במערך. הוא רצה שהשחקנים יהיו קרובים זה לזה ושיצמצמו את מרחב המשחק של היריבה. לסטר של ראניירי לא נותנת לשחקנים היריבים זמן על הכדור. כמו כן, הקבוצה שומרת אזורית כשכל שחקן אחראי לאזור שלו. גם שחקני הכנף והחלוצים משתפים פעולה במאמץ ההגנתי, שמוביל להתקפות במהירות אדירה.

4–4–2 של סאקי זה מערך יומרני שדורש גיבוש רב, עבודה קשה והבנה טקטית גבוהה של כל השחקנים. בשביל שמערך כזה יעבוד כמו שצריך, צריך שחקנים ברמה גבוהה.

שחקנים ברמה הגבוהה יש ללסטר — הודות להסכמי זכויות השידור של הפרמיירליג. הקבוצה השקיעה כ־40 מיליון ליש"ט על רכש הקיץ שחיזק שלד מגובש שרץ ביחד כמה שנים. מלבד אנגולו קאנטה המצוין הגיעו גם שינג'י אוקאזאקי וגוקהאן אינלר, שהיו שחקנים חשובים במערך של מיינץ ונאפולי בהתאמה. אף שאינלר לא משחק הרבה, אין ספק שהנוכחות שלו והניסיון שלו מסייעים ללסטר. אינלר לא משחק בגלל שבניגוד לזמן שלו בצ'לסי, ראניירי בונה על הרכב שרץ ביחד וששחקניו מכירים זה את זה היטב. ההרכב שלו משחק הכי הרבה דקות ביחד ובסך הכל רק 20 שחקנים ישחקו במדי לסטר העונה. הוא שינה את המערך רק פעמים בודדות, והשחקנים משלימים זה את זה בצורה מושלמת. 

רוברט הות מראה קשיחות. הבלמים אולד סקול צילום: רויטרס

כדורגל אנגלי

אז יש טקטיקה מאוד מגובשת ו־11 שרצים ביחד בכל משחק. עד כאן הגישה הסאקית למשחק. לסטר מביאה גישה מאוד אנגלית למערך שלה ומשחקת כדורגל מאוד ישיר, שמטרתו להביא את הכדור כמה שיותר מהר לרחבת היריב. לסטר היא קבוצת הפרמיירליג עם הכי הרבה מסירות ארוכות מסוכנות. ובאזורים המסוכנים, שאליהם מגיעים הכדורים מהר, ישנו ג'יימי ורדי, שהוא השחקן הכי ישיר בפרמיירליג. על פי הסטטיסטיקות שלו (יחס שערים ממצבים מסוכנים בהתקפות מסוכנות), הוא גם החלוץ הכי יעיל בליגה בשנים האחרונות. ביחד עם אחד המכדררים הטובים ביותר בפרמיירליג (ריאד מחרז) וקאנטה ודרינקווטר, שהתגלו כמוסרים מצוינים — הקבוצה עוברת מהגנה להתקפה במהירות שאין לקבוצות אחרות.

.

הכל מתחיל בהגנה

עם זאת, הכל בלסטר, כמו באתלטיקו מדריד, מתחיל בהגנה. טרוי דיני, חלוץ ווטפורד, הסביר ל־BBC מה מיוחד בלסטר סיטי. "שיחקתי נגד כל הגנה בפרמיירליג העונה, והיריב הכי קשוח ששיחקתי מולו הוא רוברט הות מלסטר". לפי דיני, "הות הוא מסוג הבלמים האלה שנותנים לך לדעת שהוא שם, עם תאקל קשוח או שניים בתחילת המשחק. כמו החבר שלו למרכז ההגנה, ווס מורגן, הם בלמים אולד סקול. בלמים שנהנים מהצד הפיזי של המשחק. נורא לשחק נגדם — ואני אומר את זה כמחאה. הם עושים הכל כדי לגעת בכדור לפני החלוצים. הם יעשו הכל כדי לחסום את תנועת הכדור לשער. שמים את הרגל, את הגוף, את הראש. זה לא משנה להם". דיני מצביע גם על השיחות הרבות שהוא שמע מהגנת לסטר. "הות לא החליף איתי מילה", גילה. "אבל הם מדברים זה עם זה לאורך המשחק כולו. הם לא הפסיקו. כולל עם השוער קספר שמייכל. השיחות בין הות, מורגן, כריסטיאן פוקס (המגן השמאלי) ודני סימפסון (המגן הימני) הן לאורך המשחק. ואם דרינקווטר לא שמע משהו כמו שצריך — אז הוא חוזר מהקישור ושואל את הות או מורגן מה נאמר. הם מאוד מאורגנים מאחורה בגלל שהם מדברים בלי סוף זה עם זה. הם אף פעם לא לבד מול שחקן ותמיד מקבלים תמיכה בגלל שהם בקשר זה עם זה כל הזמן".

לפי דיני המגנים של לסטר, בניגוד למגנים בשאר הליגה, "מאוד מכוונים להגנה". "רוב המגנים בפרמיירליג רצים קדימה ולפעמיים זה קל יותר לשחקן נגדם. בלסטר זה לא ככה. הם כן מצטרפים להתקפה מדי פעם אבל הם גם בקשר ורואים זה את זה כדי שלא יהיה מצב ששניהם עולים ומפקירים את ההגנה. כל הקבוצה יודעת את העבודה שלהם והם עובדים קשה מאוד. והקהל שלהם מעריך את זה — והאווירה באצטדיון נהדרת ודוחפת את השחקנים להשקיע יותר בהגנה".

היריבים של לסטר טוענים שקאנטה נותן לקבוצתו אנרגיות בלתי סופיות שמעולם לא נתקלו בה. מעין שחקן ש"שנמצא בכל מקום". האנרגיות של לסטר לא לוקחות דבר מהאינטלגנציה הרבה שהשחקנים שלה מציגים. אחת הדרכים שבאמצעותן לסטר מונעת מהקבוצות היריבות להבקיע זה לשלוח אותן ל"מלכודת הרמות". כלומר, היא נותנת ליריבות להרים לרחבה נגדה. זה חלק מהמזימה ההגנתית ויש כאן אלמנט "מאניבולי". הרמות הן הכלי ההתקפי הכי פחות יעיל בכדורגל, במיוחד מול הגנה מתואמת ומגובשת כמו של לסטר. על פי הסטטסיטיקה, רק הרמה אחת מ־4.87 היא מדויקת ורק 1 מ־91.47 מובילה לשער.

צחוקים באימונים

כל ההגנה הזו לא היתה אפשרית בלי גיבוש חברתי שנובע מאמון אמיתי בין השחקנים. כל תופעת לסטר לא היתה אפשרית אם האנשים לא היו מתאימים זה לזה. ולכאן נכנס התפקיד של ההומור גם של ראניירי וגם של חניכיו, שכמיטב המסורת הבריטית משתמשים ב־Banter בשביל הגיבוש. החבר'ה בלסטר כל כך רגועים שלפעמים הם צוחקים זה על זה במגרש עצמו. כשהות נשאל מדוע השחקנים צוחקים כל כך הרבה על המגרש, ענה: "זה קורה הרבה וזה בגלל שאנחנו גורמים לזה לקרות. כל פעם שאני, כריסטיאן (פוקס), דני (דרינקווטר) או מי שזה לא יהיה, מוסר גרוע — אנחנו צוחקים זה על זה. אנחנו אשכרה יורדים זה על זה במשחק. זה מוריד את הלחץ ואז פשוט שוכחים מהטעות וממשיכים בעבודה".

והם בהחלט עובדים. בהגנה. הקבוצה חוטפת הכי הרבה בליגה, חוסמת הכי הרבה בעיטות, רושמת הכי הרבה תאקלים.

במובן הזה, לסטר מזכירה אפילו את סן אנטוניו של גרג פופוביץ', שמתבססת המון על הומור. "אנחנו תמיד מחפשים אישיות" הסביר פופוביץ'. "אנחנו מחפשים אנשים שהתגברו על עצמם. חוש הומור הוא גם חשוב לנו. חייבים לדעת לצחוק, אתה חייב לדעת לקבל בדיחה על חשבונך ולספר בדיחה על אחרים. אנחנו רוצים גם שחקנים שמרגישים בנוח עם עצמם, ושיודעים שאין להם כל התשובות. אנחנו רוצים אנשים שמשתפים פעולה".

עם אלמנטים פופוביצ'יים וסקסיסטיים בקבוצה, אפשר להבין מדוע כל כך קשה לנצח את לסטר. אפשר להבין למה החבר'ה האלה, שמשחקים בקבוצה עם אחד התקציבים הנמוכים בליגה, זוכים באליפות היסטורית ביותר בליגה הקשה ביותר.