עיכוב יציאה
האם יציאה מהאיחוד האירופי תיטיב עם הכדורגל האנגלי או שתעשה בדיוק את ההפך? הדעות חלוקות, העובדות מעטות והדמגוגיה רבה. בחירת האוהדים בין כדורגל מקומי לכדורגל איכותי יותר עשויה להכריע את גורל משאל העם בבריטניה
הנושא החם ביותר בבריטניה כיום הוא לא היורו אלא משאל העם לגבי הישארות או יציאה מהאיחוד האירופי. הרגשות הלאומיים משחקים תפקיד חשוב בוויכוח הציבורי שהוביל גם לאלימות ברחובות. באופן כמעט בלתי נמנע הדיון גלש גם לחדר ההלבשה של נבחרת אנגליה במלון שלה בשאנטלי, צרפת. ההתאחדות האנגלית סידרה לשחקני הנבחרת ואנשי הצוות המקצועי והרפואי את האפשרות להצביע באופן ממוחשב ועל פי הדיווחים רוב השחקנים עשו זאת. אבל האם הם דיברו על הנושא, נושא נפיץ במיוחד עבור כדורגלנים אנגלים — שאולי עשויים להיות המרוויחים הגדולים מהיציאה מהאיחוד?
- מאה שנים של בידוד
- האם אוהדי אנגליה באמת אשמים במהומות ביורו?
- האם הכדורגל האנגלי איבד את הזהות האנגלית?
ראין ברטנארד, המגן השמאלי של נבחרת אנגליה וסאות'המפטון, אישר שמסביב לשולחן האוכל מדברים על הכל — כולל על הברקזיט. "יש לנו שיחות על זה", אמר, "אבל אני לא הולך להודיע מה אצביע". שחקנים אנגלים אחרים לא דיברו על זה. המצב, כמו שאומרים, מסובך. הם יכולים ליהנות מיציאה של בריטניה מהאיחוד מצד אחד — פחות שחקנים זרים ייכנסו לפרמיירליג. מצד שני, הליגה עשויה לסבול.
"גם האנגלים יפסידו"
אז מה המשמעות של המשאל הזה מבחינת הכדורגל האנגלי? כיום על פי החוקים ב־EEA, האיחוד האירופי הכלכלי, אין הגבלת תנועה על שחקני כדורגל. ה־EEA כולל את 28 מדינות האיחוד האירופי, וכן את שווייץ, נורבגיה וליכטנשטיין שאינן חברות באיחוד, וכדורגלנים מהמדינות הללו יכולים להצטרף לכל קבוצה באנגליה ללא שום הגבלה.
במקרה של יציאה מהאיחוד האירופי יהיו חוקי הגירה ועבודה שונים בבריטניה — שישיפיעו גם על הכדורגל האנגלי. דן רובין, מומחה להגירה במשרד עורכי הדין היל דיקנסון מליברפול, טען בפני "ליברפול אקו" שאם אכן בריטניה תחליט לצאת מהאיחוד האירופי — שחקנים שאינם בריטים יצטרכו ויזה מיוחדת ורישיון עבודה כמו שחקנים רבים כיום שאינם ממדינות האיחוד האירופי. היום, אם אתה שחקן מחוץ לאיחוד (למשל מברזיל, ארגנטינה ואפילו ישראל), אתה צריך לעמוד בכמה תנאים כדי לקבל רישיון עבודה באנגליה — כשהתנאי הראשון הוא ש"אתה צריך להיות מישהו ללא תחליף בריטי" וכדי להוכיח זאת יש להראות שאתה עם מספר הופעות מסוים בנבחרת הלאומית של מדינתך (תלוי נבחרת). כמו כן, אתה צריך לקבל אישור של ועדה מיוחדת אם אתה לא עומד בתנאים. בקיצור, בירוקרטיה. עבור הפרמיירליג, שבה 70% מהשחקנים אינם אנגלים, "יציאה מהאיחוד תהיה בעלת אימפקט מאוד שלילי", לפי רובין. "זה הולך להבריח הרבה כישרונות צעירים מאנגליה. זה ימנע מקבוצות להחתים שחקנים איכותיים מאירופה. הולך להיות בלגן". לפי רובין, "גם השחקנים האנגלים יפסידו מזה. הם יתאמנו עם שחקנים פחות איכותיים ולא ישתפרו. כמו כן, ההצלחה של הפרמיירליג במובן העסקי היתה יצוא התוכן שלה למקומות ברחבי אירופה והעולם — זה גם עשוי להיפגע אם בריטניה תצא מהאיחוד".
ד"ר רוגן טיילור, שמתמחה בתעשיית הכדורגל, מאמין שהקבוצות הגדולות באירופה ינצלו את המצב כדי לייצר יתרון תחרותי על פני האנגליות, שנהנות מהכנסות אדירות ביחס ליריבותיהן האירופיות. "אם אני מועדון גרמני, אני אחשוב, יופי שהאנגלים רוצים לצאת מהאיחוד. הם לא יוכלו לרכוש כל שחקן שלי בזול. אני לא אצטרך להשקיע הרבה בשביל להשאיר את השחקנים שלי אצלי".
באתר הרשמי של קמפיין "leave" טוענים שזה מצוין שהשחקנים האירופים יצטרכו לעמוד בתנאים מסוימים כדי לשחק במועדונים אנגליים. "עזיבת האיחוד האירופי תכריח את מועדוני הפרמיירליג להתרכז בפיתוח שחקני בית", נכתב. "זה מה שיאפשר ליותר שחקנים בריטים לשחק בליגה הבכירה בכדורגל. זה יכול להיות רק דבר טוב לכדורגל שלנו".
"אם נעזוב, נרוויח"
גם שוער ליברפול לשעבר, ודיוויד ג'יימס, טוען יאה מהאיחוד תהיה טובה לכישרון המקומי. "אני לא רואה שום דבר גרוע בזה", אמר ג'יימס. "אם נעזוב, יהיו גם יותר מאמנים אנגלים שיעניקו יותר הזדמנויות לכישרונות אנגלים. כרגע, עם כל הכסף הגדול באנגליה — כולם רוצים להגיע לכאן, מה שפוגע בכישרון המקומי. למשל, שיחקתי באיסלנד — אין אף שחקן שם שמרוויח יותר בליגה הראשונה מאשר מרוויחים בליגה הרביעית באנגליה. אז הגיוני ששחקן משם ירצה להגיע לכאן. בלי חוקים שימנעו זאת, שחקנים זרים יציפו את השוק. אני אצביע בעד עזיבה כי זה יעשה לנו טוב מבחינת הכדורגל". גם ג'ון בארנס, לשעבר בליברפול, מאמין שפחות שחקנים זרים יאפשרו ליותר שחקנים מקומיים לשחק ולהשתפר. "אבל ההחלטה צריכה להתקבל בלי להתחשב בספורט. זה הרבה יותר חשוב לכל המדינה. כן, זה יעזור לכדורגל במדינה כי יהיו יותר שחקנים בריטים". בארנס, אגב, בעד להישאר באיחוד.
עם זאת, יש תחושה של דמגוגיה באוויר כשמדברים על "יותר כישרונות בריטים בהרכב". המספרים מראים שאולי השחקנים האנגלים משחקים פחות — בטח ביחס לגרמנים והספרדים — אך מאז ש"נפתחו הגבולות" והקבוצות האנגליות התמלאו בשחקנים זרים, הנבחרת האנגלית מצליחה יותר (שיעור ניצחונות עלה מ־52% בתקופה שבין 1968 ל־1992 ל־62% בתקופה שבין 1998 ל־2001).
מה האוהדים רוצים?
והאם האוהדים הרבים מעדיפים את "האנגליות" של הקבוצה שלהם על פני האיכות? כל קבוצת פרמיירליג מצליחה בשנים האחרונות להביא שחקנים איכותיים רבים: דימיטרי פאייט בווסטהאם, אנגולו קאנטה בלסטר, גרציאנו פלה בסאות'המפטון, גילפי סיגורדסון בסוונסי, רומלו לוקאקו באברטון. ובכלל, הרבה שחקנים שמובילים את הנבחרות שלהם ביורו משחקים במועדונים בינוניים או קטנים בפרמיירליג. יציאה מהאיחוד עשויה לשנות את המצב הזה. 432 שחקנים אירופים שיחקו בפרמיירליג בשנה שעברה, כ־100 מהם לא היו מקבלים רישיון עבודה על פי המדדים לכך. חלקם "לקחו את המקום" של שחקן מקומי, אבל רבים שדרגו את הקבוצות. "קאנטה ופאייט לא היו יכולים להצטרף לפרמיירליג אם בריטניה היתה מחוץ לאיחוד", אומרת מריה פאסטאלוס, עורכת דין. "הם לא היו יכולים להצטרף לווסטהאם וללסטר כי לא היו להם מספיק הופעות בנבחרת צרפת. הם השתבחו בפרמיירליג וזה יהיה אובדן אדיר לאבד שחקנים כאלו. תהיה לכך השפעה קטסטרופלית".
אחרים טוענים שהכסף הגדול בכל מקרה ישחק תפקיד ותמיד אפשר יהיה להביא את השחקנים האיכותיים. בארי הרן מחברת אירועי הספורט Matchroom אמר: "יש לנו הפוטנציאל לאבד רק את השחקנים שהם לא טובים מספיק — הזולים יותר, וזה טוב כי זה ייתן לילדים שלנו צ'אנס להגשים את חלומותיהם".
בכל מקרה, השינויים לא יהיו מיידיים — יהיו כמה שנים של חוסר ודאות כללי וכזה שקשור רק לכדורגל. ריצ'רד סקאדמור, מנכ"ל הפרמיירליג, לא ממש מודאג מההשלכות הפוליטיות והעסקיות. מה שחשוב מבחינתו זה שהליגה תוכל להגן על התוכן הטלוויזיוני שלה, ששווה 8.3 מיליארד ליש"ט. "אני מאמין שאנחנו בבריטניה חייבים להיות באיחוד", אמר סקאדמור, "רק מהבחינה העסקית. תנועה חופשית היא טובה לעסקים. אבל כשזה מגיע לזכויות שידור בעולם האודיו־ויזואלי, אנחנו צריכים להיות יותר טריטוריאליים".
קצת קשה להבין מדוע באנגליה חושבים שהבידוד מאירופה יכול לסייע לכדורגל שלהם. לאחר שש שנות הרחקה של קבוצות אנגליות מתחרויות אירופיות בעקבות אסון הייזל, הקבוצות האנגליות חזרו לאירופה והתקשו להתחרות. עם פתיחת שוק השחקנים בעקבות חוק בוסמן, והגעתם של מאמנים זרים לחופי בריטניה, הפרמיירליג צברה תאוצה כעסק כלכלי. הצפת השוק בשחקני האיחוד הפכה את הליגה האנגלית לפופולרית בכל מדינה באירופה — כולל בספרד ובגרמניה. הפרמיירליג היום מכניסה יותר כסף מכל ליגה אחרת והקבוצות הקטנות ביותר מלאות בשחקנים זרים ואיכותיים וסוף סוף, אחרי שנים של התעלמות מפיתוח שחקנים בצורה מודרנית — גם מוצרי האקדמיות האנגליות הם שחקנים הרבה יותר שלמים ואיכותיים. למה לוותר על כל זה?
שיעור השחקנים בסגל שגדלו במועדונים במדינות שהם מייצגים
איטליה ־ 8.6%
אנגליה ־ 11.7%
גרמניה ־ 13.3%
צרפת ־ 19.4%
הולנד ־ 22.8%
ספרד ־ 23.7%