האם הכדורגל האנגלי איבד את הזהות האנגלית?
מאמן נבחרת ספרד, ויסנטה דל בוסקה, ביכה את העובדה ש"אין יותר כדורגל אנגלי". באנגליה יודעים שהוא צודק אבל כרגע אין להם דרך לשנות זאת
בראיון מצוין של ויסנטה דל בוסקה בגרדיאן, המאמן של נבחרת ספרד מסביר מה הבעיה של הכדורגל האנגלי.
מראיין (סיד לואו): מה עולה לך לראש כשאתה אומר 'כדורגל אנגלי'.
דל בוסקה: 'אין יותר כדורגל אנגלי. אני לא חושב שיש יותר סגנון אנגלי אותנטי".
סיד לואו: למה לא?
דל בוסקה: "בגלל שיש באנגליה מיקס של כל מיני סגנונות. הגיעו המון שחקנים מחוץ לאנגליה ולמען האמת הפכו את זה לבלתי אפשרי לשחק 'כדורגל אנגלי'. אני מתאר לעצמי שיש נטיות במועדוני כדורגל אנגלי, יש מועדונים שהם מאוד אנגליים, אבל על המגרש, זה קשה לדעת מה הסגנון האנגלי? הטוהר של הנבחרת נעלם. אני לא חושב שיש עכשיו הרבה הבדלים בין אנגליה לנבחרות ממדינות אחרות. אולי אני מפספס משהו אבל הנבחרת האנגלית פשוט נראית כמו עוד נבחרת מאירופה".
דל בוסקה. נגד בני הורים שהם בני דודים צילום: רויטרס דל בוסקה ממשיך ש"אי אפשר כל יום לאמץ מודל אחר ולנסות להיות משהו אחר. עם זאת, אי אפשר לחיות בבועה ולהסתכל רק פנימה. אי אפשר להיות endogámico (כלומר התרבות של אח ואחות). צריך להיות פתוח לרעיונות, למודרנה ולאבולוציה. זה שאתה רוצה להיות עצמך לא אומר שצריך להיות סגור לדברים הללו. לכדורגל האנגלי יש הרבה דברים טובים אבל הוא צריך להיות עצמו כדי להצליח".
הנבחרת האנגלית כיום נראית לא רע בכלל. היא ניצחה את כל משחקי המוקדמות ליורו ויש לה מספר לא קטן של שחקנים צעירים ומוכשרים. וגם המאמן רוי הודג'סון הוא שועל קרבות וותיק שיודע דבר או שניים על ניצחון. אבל לטווח הארוך הנבחרת האנגלית חייבת למצוא את הזהות שלה כפי שאומר דל בוסקה.
ג'יימי ורדי מלסטר סיטי. דווקא יש שחקנים לא רעים בכלל בנבחרת צילום: רויטרס
למה אנגליה זה לא גרמניה?
הבעיה היא שקשה מאוד למצוא "כדורגל אנגלי" באנגליה. בגרמניה, למשל, היו צריכים למצוא זהות חדשה אחרי שנים של כישלונות והיו למדינה מאמנים כמו יורגן קלינסמן ומנהלים כמו מתיאס זאמר שדחפו לשינוי. לגרמניה יש מועדונים בבעלות אוהדים שאיכפת להם מהכדורגלן הגרמני, והיו להם מאמנים בכל המערכת ובכל מערכת ומועדון.
באנגליה בעלי הקבוצות הם זרים, השחקנים הם זרים ורוב המאמנים הם זרים. אין לגורמים הללו אינטרס לקדם את הכדורגלן האנגלי. ואפילו האוהדים לא מתעניינים במחלקת הנוער כמו שהם מתעניינים בהצלחת המועדון. לכדורגל המופרט הזה לא ממש איכפת מהכדורגל האנגלי. כפי שג'ון בארנס, כוכב ליברפול בעברו, אמר בראיון לכלכליסט: "הבעיה היא שאפילו האוהדים מקבלים את זה שאין שחקנים אנגלים בגלל שהתרבות כאן באובססיה עם ניצחונות ואינדיבדואלים ופחות איכפת לנו מהצלחת החברה עצמה".
לדוגמה, האם באנגליה, מאמן הנבחרת יוכל לנהל סדנאות כפי שיורגן קלינסמן עשה כשקיבל על עצמו את תפקיד המאמן הלאומי? "קיימנו סדנאות עם מאמנים ושחקנים גרמנים וביקשנו מהם לרשום איך הם רוצים לשחק, איך רוצים שהנבחרת תשחק, איך הם חושבים שהציבור רוצה שהם ישחקו" הסביר המאמן הגרמני הלאומי לשעבר. השאלונים הללו היו אבן הפינה של מציאת הזהות של נבחרת גרמניה החדשה, שחילחלה לכל מועדון, כל מחלקת נוער וכל חוג כדורגל.
הכדורגל האנגלי אכן צריך למצוא את הסגנון המתאים לו ולהטמיע אותו בכל הכדורגל האנגלי. כל הנבחרות יצטרכו לשחק באותו סגנון "בדרך האנגלית" ולהרגיש בנוח איתו. אם זה אומר שצריך להסתמך על כוח, משמעת ונחישות, כפי שהכדורגל האנגלי שוחק לאורך השנים, ולא על מסירות קצרות וטיקי-טאקה אז אין שום דבר מביש בזה. האתגר הגדול של ההתאחדות לכדורגל האנגלית הוא לגרום לכדורגל האנגלי להיראות אנגלי. כרגע, כך נראה, אם המוערבות הזרה בכל עורק של הכדורגל האנגלי, זה יהיה קשה.
אגב, עניין הזהות הוא לא בעיה אנגלית. יש מדינה במזרח התיכון עם נבחרת כדורגל שלא מצליחה על בסיס קבוע ואין לה מושג מה הוא הסגנון שהיא צריכה לשחק. אותה נבחרת כרגע נמצאת ללא מאמן וספק גדול אם בהתאחדות לכדורגל שלה בכלל מדברים על "זהות" ו"סגנון" כשמדסקסים על עניין המאמן הבא.
