כנראה שזה סוף עידן הזהב של הכדורגל ההולנדי
נבחרת הולנד לא תשתתף במונדיאל 2018, היא אפילו לא בפלייאוף העפלה. המועדונים ההולנדים כושלים בזירה האירופאית והמאמנים ההולנדים הם כבר לא מצרך מבוקש כמו שהיו. האם הכדורגל ההולנדי הגיע לסוף דרכו ככדורגל מוביל בעולם?
יותר מ-50% משטחה של הולנד נמצא מתחת לפני הים. זאת מאחר שיותר מ-50% מהשטח של הולנד היה פעם ים. צפיפות האוכלוסין והצורך בשטחים למחיה וחקלאות גרמו להולנדים לנהל מלחמה נגד הים - לייבש אותו כדי לייצר לעצמם שטח מחייה.
במונדיאל 1974 ההולנדים הציגו לעולם את הטוטאל פוטבול - התוצר של האובססיה הזו. משחק שמבוסס על לחץ קבוצתי שנועד לחנוק את החלל שיש לשחקן עם הכדור, ובצד ההתקפי מבוסס על "הרחבת המגרש" והחזקת כדור שנועדה להעניק מנוחה להולנדים, לעייף את היריבים שרצים אחרי הכדור ולייצר חללים במערך היריבה. צילום: איי אף פי
ולכן הבדיחה ההולנדית המפורסמת היא: "אלוהים יצר את העולם, ההולנדים יצרו את הולנד".
פולדר בהולנדית זו אדמה מוקפת סכרים. והולנד מלאה בפולדרים. זהו אזור המכוסה באופן טבעי במים ומוקף בסכרים ויוצר שקע סגור באופן מלאכותי. בתוכו רמת המים נקבעת באופן מלאכותי באמצעות מערכת הידראולית (טחנות רוח, תחנות קיטור ואמצעים אחרים). זהו בעצם אזור של אדמה שנלקחה מן הים, מאגם או ביצה והוא שוכן מתחת לגובה פני הים.
פרברי העיר אמסטרדם, למשל, מורכבים מאדמה מיובשת (פולדר) מן הים, אדמה שבעבר הייתה מכוסה באגמים, ביצות או ים.
המאבקים הראשונים של ההולנדים נגד הים החלו ב-1667 בצפונה של הולנד והסתיימו במאה ה-20, לאחר האסון של 1953, בו כ-2000 איש טבעו בשיטפונות הים הצפוני.
ייבוש הים אפשר תכנון מלאכותי של המדינה וגם פיתח אצל ההולנדים אובססיה לניצול חללים בצורה מקסימלית. לכן הערים ההולנדיות מתוכננות יותר מערים "אורגניות". לכן הארכיטקטורה ההולנדית משונה במעט, במיוחד בפלונדרים (בניינים צרים במיוחד, גרמי מדרגות תלולים ועוד). ולכן, גם, ההולנדים נחשבים לעם יצירתי במיוחד: כשכל התרבות מבוססת על למצוא אדמה לחקלאות בים וניצול מקסימלי של כל מטר מרובע - אתה חייב להיות יצירתי עם השטח שיצרת לעצמך.
בספרו המבריק של דיוויד ווינר, Brilliant Orange: The Neurotic Genius of Football, הוא מחבר בין האובססיה ההולנדית לניצול חללים לכדורגל.
במונדיאל 1974 ההולנדים הציגו לעולם את הטוטאל פוטבול - התוצר של האובססיה הזו. משחק שמבוסס על לחץ קבוצתי שנועד לחנוק את החלל שיש לשחקן עם הכדור, ובצד ההתקפי מבוסס על "הרחבת המגרש" והחזקת כדור שנועדה להעניק מנוחה להולנדים, לעייף את היריבים שרצים אחרי הכדור ולייצר חללים במערך היריבה.
"מדינות אחרות אולי ייצרו כובשי שערים גדולים יותר, אמנים בעלי יכולת כדרור מוכשרים יותר וקבוצות יעילות יותר שיכולות לזכות בטורנירים" כתב ווינר. "אבל אף אחד לא דמיין ובנה את סגנון הכדורגל שלו על רעיון אבסטרקטי, בצורה סגנונית, כמו ההולנדים".
התיאוריה של ווינר היא שההולנדים המציאו את המשחק מחדש - על ידי "שינוי המימדים" של שטח המשחק וכפועל יוצא שינויי התפקידים של הכדורגלנים והתאמתם למערך טקטי בו כולם צריכים לחשוב כיישות אחת, אך בתוך המערכת הזו לשמר ולטפח את היכולות הטכניות האינדיבדואליות.
"תמיד דיברנו על חללים בצורה" אמר רוד קרול, אחד משחקני נבחרת הולנד האגדית שגדל באייאקס לצד יוהן קרויף. "כשהיינו בהגנה, רצינו שהחללים בין שחקני ההגנה יהיו כמה שיותר קטנים וקצרים. כשתקפנו, נפרסנו על כל רוחב המגרש והשתמשנו בכנפיים".
בכדורגל ההולנדי היה גם את עניין חילופי המקומות על המגרש: המגן השמאלי נהפך לקשר השמאלי, הקשר השמאלי החליף מקומות עם הקשר המרכזי, החלוץ ירד לשחק בקישור וכן הלאה. "השיטה שלנו היתה גם פתרון לבעיה פיזיולוגית" הסביר קרול. "מבחינת כושר, היינו צריכים להיות 100%. אם אני, כמגן שמאלי, רצתי 70 מטרים על הכנף, זה לא טוב אם אני מיד צריך לרוץ חזרה 70 מטר לעמדה שלי. אז אם הקשר המרכזי-השמאלי לוקח את העמדה שלי ושחקן הכנף השמאלי לוקח את העמדה שלו, זה מקצר את הריצות לכול... אם אתה צריך לרוץ 10 פעמים 70 מטרים למעלה ואז 70 מטרים חזרה, אתה רץ 1,400 מטר. אם אתה רץ רק 1,000 מטר בגלל שינויי המקומות, אז אתה טרי יותר ב-400 מטרים."
המאמן שהיה אחראי על הטוטאל פוטבול בנבחרת הולנד ולפני כן באייאקס אמסטרדם, הוא רינוס מיכלס, מיכלס היה מחשב לכל שחקן באופן אישי כמה הוא צריך לרוץ ואיך הוא יכול לנצל את החלל בצורה הטובה ביותר ובכמה שפחות ניצול אנרגיה. הכדורגל כולו התבסס על החישובים הללו.
מיכלס היה קשוח במגרש ומחוץ למגרש (בימים שלפני משחקים, היה יושב בלובי של מלונות בלילה כדי שהשחקנים לא יצאו לשתות). ואולם, בימים בהם לא היו משחקים, היה יכול לקיים מערכת יחסים חברית עם השחקנים. מיכלס כתב את הספר עליו גדלו דורות של מאמנים הולנדים, שאחרי המונדיאל ב-1974 הפיצו את הבשורה ברחבי העולם. לבשורה הזו היה ביקוש אדיר.
מאמנו של מיכלס על המגרש היה יוהן קרויף - שגם כן דיבר במונחים של "חללים". "אם יש התקפה ושחקן אחד רץ בצד, ומישהו רץ איתו, אז יש מקום לשחקן אחר להיכנס לחלל שנוצר מאחוריהם" הסביר פעם. קרויף היה מורה לשחקנים לאן לרוץ ומתי. הוא היה מצביע על חללים פנויים שלתוכם ניתן לנוע ובהם אפשר ליצור".
בשביל לשחק משחק כזה, ההולנדים טיפחו שחקנים בצורה אחרת לחלוטין מאשר בשאר אירופה. היתה להם תבנית ל"יצירת" שחקנים אינדיבדולאים עם יכולות טכניות גבוהה, חוכמת משחק, מהירות ויצירתיות.
ג'ורדי קרויף. מכדורגל יצירתי לכדורגל דוגמטי צילום: עוז מועלם
לחשוב אחרת
ההולנדים היו חייבים לחשוב אחרת על הכדורגל מאחר שהבינו שכמדינה קטנה, הם חייבים לגשת לכדורגל בצורה שונה מאשר המדינות הגדולות. ג'ורדי קרויף, בנו של יוהן, הסביר זאת היטב לפני מספר שנים: "בהולנד ידעו שאי אפשר באמת להתחרות בכדורגל עם הספרדים ועם הגרמנים, כי להם יש אוכלוסייה שגדולה פי כמה ואם נעשה מה שהם עושים אז נפסיד בטוח. זה פשוט עניין מתמטי, כי להם יש יותר שחקנים ויותר שחקנים טובים. אז בהולנד ניסו כל הזמן דברים חדשים ויצירתיים".
זה לקח זמן, אבל כיום כמעט כולם היום מדברים במונחים של "חללים". לחץ, חילופי מקומות, משחק החזקה בכדור - כל אלו נהפכו לסטנדרט בכדורגל המודרני של היום. ולא רק שנהפכו לסטנדרט - הרעיונות ההולנדים "נגנבו" על ידי הגרמנים, הספרדים, הצרפתים והבלגים - ושודרגו מחוץ להולנד. הם לא ממש נגנבו, אותן רעיונות. ההולנדים הפיצו את הרעיונות ואת השיטות שלהם ברחבי העולם בעקבות ההצלחה הכבירה.
עם זאת, בעשור האחרון נראה שהההולנדים, פשוט קפאו על שמריהם. במיוחד בכל הקשור ליצירתיות טקטית וטיפוח שחקנים יצירתיים. פיטר זווארט, פרשן כדורגל הולנדי, חישב ששחקנים קדמיים הולנדים כמעט ולא מעורבים בשערים בליגות הגדולות של אירופה. ולמען האמת, רק אריאן רובן מבאיירן מינכן מספק שערים ובישולים הולנדים בליגות הגדולות (פרמיירליג, לה ליגה, בונדסליגה והסריה A). זווארט הוסיף גם חישוב שהראה שששחקני הגנה הולנדים משחקים הרבה יותר דקות מאשר שחקני התקפה הולנדים בליגות הבכירות.
סיימון קופר, עיתונאי בריטי שגדל בהולנד וכתב רבות על הכדורגל ההולנדי, טוען ש"הכדורגל ההולנדי המסורתי, טוטאל פוטבול, הפסיק לעבוד לפני הרבה זמן. בעשור האחרון, רגעי הכדורגל הטובים ביותר של הולנד הגיעו כתוצאה מהגנות עמוסות והתקפות מתפרצות מהירות - בדרך כלל עם אריאן רובן, שמאז 2014 הולנד כבשה איתו בהרכב שער אחד יותר מאשר בלעדיו."
קופר מוסיף: "בניגוד לגרמנים שאחרי השפל הגדול שלהם ב-2004 נסעו ברחבי אירופה כדי לגנוב רעיונות של אחרים ורעננו את מצבת המאמנים ואנשי הכדורגל שלהם, ההולנדים נסגרו בתוך עצמם ונתנו לאותם אנשים שהובילו לשפל לנסות להוציא את הכדורגל מהשפל".
לפי קופר: "היתרון היחיד שהיה להולנד בכדורגל היה המוח שלהם - כמו שקרויף אמר, 'כדורגל הוא משחק שמשחקים עם הראש' - אבל האנשים שמנהלים את הכדורגל מפחדים מזרים והרעיונות שלהם".
לפי מישייל דה הוג, כתב כדורגל הולנדי של המגזין De Correspondent, מי שמנהל את הכדורגל ההולנדי זה "מועדון ג'נטלמנים שדואגים אחד לשני ולא לכדורגל ההולנדי". כלומר, מאמנים שהיו שחקנים ומנצלים את ההשפעה שלהם כדי להבטיח עבודות לחבריהם. דה הוג טוען, בעצם, שהכדורגל ההולנדי מתופעל מתוך ביצה רוויית אינטרסים שלא קשורים למשחק. ואם פעם ההולנדים היו מייבשים ביצות כאלו, היום הם חיים בתוכן - לפחות בכל הקשור לכדורגל.
לדוגמה: שלושה מארבעה המאמנים האחרונים של נבחרת הולנד (דיק אדבוקט, דני בלינד ולואי ואן חאל) שיחקו יחד בספרטה רוטרדם ב-1981.
אייאקס. בדעיכה צילום: אי פי איי
גם באייאקס "חברים" דואגים זה לזה. חסידיו של יוהן קרויף מנהלים את המועדון העשיר ביותר בהולנד מ-2011 והמאמן היחיד שהצליח ברמה האירופית שם, היה "זר" למועדון, פטר בוס.
בוס לא גדל באייאקס ולא חבר של ההנהלה שלה. הוא החדיר כדורגל שונה למועדון הדגל של הכדורגל ההולנדי - כדורגל "גרמני" שמבוסס על מלכודות לחץ ומשחק ישיר. הוא עזב אחרי עונה בגלל סכסוך עם המנהלים. החליף אותו מקורב של חברי "הלב הטכני" של אייאקס, פייט קייזר.
בנבחרת המצב עוד יותר גרוע ונראה שההולנדים נכנסו ללופ של מאמנים. דיק אדבוקט, בקדנציה השלישית שלו כמאמן הנבחרת, ממליץ על עוזרו רוד חוליט, אותו הוא מכיר כבר יותר מ-30 שנה, כמחליפו. חוליט לא הבריק כמאמן אבל אדבוקט חושב שהוא צריך לקבל את התפקיד בגלל שהוא "שגריר של הכדורגל ההולנדי". אדבוקט ממליץ גם על רונלד קומאן כמאמן לנבחרת. קומאן אמנם גדל על ברכיי קרויף ותמיד ראה את עצמו כמאמן ברצלונה בעתיד. אך הוא מנהל קריירה אפרורית ולפי כתבים שמסקרים אותו כבר שנים, אף פעם לא ניהל אימונים מעניינים מדי. הכדורגל שלו שמרני ומשעמם.
גם פרנק דה בור מועמד לתפקיד. הוא אמנם היה מאמן מוצלח של אייאקס (לואי ואן חאל, אגב, היה זה שהסיע אותו לאימונים של אייאקס) אך כשל באינטר ובקריסטל פאלאס מאחר שלא הצליח לגלות גמישות וניסה להכתיב סגנון "הולנדי" בתרבות שלא היתה מוכנה לכך. בכלל, אם מסתכלים על הליגות הבכירות באירופה מתקשים למצוא מאמן הולנדי בכיר. אם פעם הולנדים אימנו בברצלונה, ריאל מדריד, באיירן מינכן, מנצ'סטר יונייטד, צ'לסי, טוטנהאם ועוד נבחרות רבות ברחבי העולם - אז היום הם כבר לא מצרך מבוקש במיוחד.
אולי זה השמרנות הגוברת במדינה, אולי ההשתלטות היחסית על הים והנוחות היחסית בחיים ההולנדים, אולי זה הכסף שלוקח את השחקנים לליגות הגדולות לפני שהם מוכנים לכך, ואולי זה כל הגורמים הללו ואחרים ביחד - אבל בסופו של דבר, ההולנדים הסתמכו בעבר על היצירתיות, החדשנות והחזון שלהם. אלו היו היתרונות שלהם. האוייבת של הדברים הללו היא השמרנות ונראה שהיא זו שהשתלטה על הכדורגל ההולנדי. והתוצאה? זה נראה כמו סוף עידן הזהב של הכדורגל ההולנדי שהתחיל ב-1974 והסתיים, ככל הנראה, ב-2014.
