כמעט ג'נטלמן: דירות הרפאים של איזלינגטון

בניין הפרדס (Orchard Building) שבשכונת איזלינגטון הוא חלום הנדל"ן של כל זוג לונדוני צעיר: 45 דירות בנות 2 ו־3 חדרים בסטנדרט גבוה ובמיקום מצוין במיקוד הנחשב EC1, שקרוב לסיטי של לונדון ולמרכז העיר.

במשך קרוב לשנה גרתי בבניין שממול וראיתי את בניין הפרדס - שאין כל קשר בינו לבין פרדס - נבנה מחלון הסלון שלי. מה שלא ידעתי אז הוא שכאשר הבנייה תסתיים וכל הדירות יימכרו, חלק גדול מהן יעמדו ריקות. אני עברתי לגור בדירה אחרת באותה השכונה, ושנתיים אחר כך - אחרי שהמחירים עלו בעשרות אחוזים - עברתי לדירה באזור זול יותר ורחוק יותר ממרכז העיר.

לונדון. ההכנסות מקנסות ישמשו לבניית דיור בר-השגה צילום: בלומברג

בינתיים הבניין שבו גרתי נהרס, והוא יפנה את מקומו לעוד דירות חדשות שיקומו שם. הסיפור שלי דומה לזה של הרבה שוכרי דירות בלונדון, שלא יכלו לעמוד בהוצאות של השכירות ועברו לאזורים שפחות נוח לגור בהם. זה תהליך טבעי שמתרחש בערים גדולות ומחיה גם את האזורים המרוחקים יותר מהמרכז; אבל מסמך שפרסמה השבוע המועצה העירונית בשכונת איזלינגטון גילה לי איזה סוג של "דיירים" חדשים החליפו אותי והביאו לעליות מחירים בשכונה.

לפי המסמך קיימת סבירות גבוהה שבחצי מהדירות בבניין הפרדס לא מתגורר איש. הדירות נקנו על ידי משקיעים מחו"ל שרואים בלונדון שוק בטוח והזדמנות השקעה טובה, ורצו ליהנות מעליות המחירים מבלי להשכיר כלל את הנכס.

במועצת איזלינגטון הגיעו למסקנה הזאת לאחר שבדקו את פנקס הבוחרים: על פי החוק בבריטניה, כל תושב מקומי או זר חייב להירשם בפנקס הבוחרים בכתובת מגוריו, ומי שמסרב להירשם עלול לקבל קנס ורישום פלילי. בשישה פרויקטי מגורים מרכזיים שנבנו בדרום השכונה בשנים האחרונות לא נרשמו בוחרים בשליש מהדירות, או שבעל הדירה הודיע שהיא ריקה.

איזלינגטון - שפעם גרו בה ולדימיר לנין, ג'ורג' אורוול, דאגלס אדאמס וגם טוני בלייר - עוברת תהליך של סופר־ג'נטריפיקציה: תהליך מואץ של דחיקת אוכלוסייה ותיקה ומוחלשת על ידי משקיעים ואוכלוסייה מהמעמד הגבוה. איזלינגטון, קובע דו"ח של ארגון הצדקה קריפלגייט, תהפוך לשכונה של קצוות: מצד אחד עניים שגרים בדיור הציבורי, ומצד שני עשירים שיכולים להרשות לעצמם לקנות דירה פרטית.

בעירייה מתכננים להילחם בתופעת הדירות הריקות באמצעות הטלת קנס בגובה של עד 60 אלף ליש"ט (350 אלף שקל) על בעלי דירות שבנכס שלהם אין דיירים שמתגוררים בו באופן קבוע. לפי התוכנית, ההכנסות מהקנסות ישמשו לבניית דיור בר־השגה. ההצעה הזו חשובה מכיוון שהיא מכירה בערך של דירות לא רק כהשקעה, אלא גם כמשאב לאומי שצריך לנצל אותו.

קצב העלייה של מחירי הדירות בלונדון בשנים האחרונות גבוה מ־10% בשנה. העלייה הזו, שנגרמה בין היתר מזרימת כסף זר לנכסים בעיר, פוגעת באלה שבאמת גרים בה. במצב הנוכחי, הביקוש לדירות בבריטניה הוא פי שניים מקצב הבנייה של הקבלנים. העירייה צריכה לדאוג שכאשר כבר בונים דירה חדשה, מישהו יגור בה.