"להחזיר חובות? בדיחה גרמנית"

1.

"הצבעת ה'לא' שלנו היא אמירת 'כן' לאירופה דמוקרטית ורציונאלית!". כך הכריז אתמול לפנות בוקר בטוויטר שר האוצר היווני יאניס ורופקיס עם היוודע תוצאות משאל העם ביוון, שבו החליטו הבוחרים לדחות ברוב מוחץ את עסקת החילוץ גדושת הקיצוצים שהציעו להם מוסדות האיחוד האירופי. בכך ביטא ורופקיס את עמדת הממשלה היוונית: כן להישארות בגוש היורו, אבל לא להמשך הצנע שנכפה על יוון על ידי נושיה — מדיניות שהובילה אותה לתהום כלכלית לא פחות גדולה מזו של ימי השפל הגדול.

2.

לא חלפו ארבע שעות ושר האוצר ורופקיס הודיע על התפטרותו. אם כאשר נכנס אל תפקידו בתחילת השנה בחר ורופקיס לצטט את המשורר דילן תומס, והכריז שיוון מסרבת ללכת בלאט אל הלילה האפל - הרי שאתמול הוא בחר במחווה לנשיא האמריקאי פרנקלין רוזוולט, שהוציא את ארצו מהשפל הגדול, והכריז שהוא מקדם בברכה את הבוז שרוחשים לו הנושים של יוון. ורופקיס נפל על חרבו לבקשת ראש ממשלתו אלכסיס ציפרס, והתקווה היא שמחליפו המיועד אוקלידס צקאלוטוס, שבאמתחתו תואר ד"ר לכלכלה מאוניברסיטת אוקספורד, יצליח יותר במשא ומתן מול שרי האוצר של שאר חברות גוש היורו.

3.

בלי קשר לנפשות הפועלות, המציאות הבסיסית נותרה בעינה: גורלה של יוון נתון כעת בידי אחרים. במישור המיידי הוא נמצא בידי הבנק האירופי המרכזי, שמתפקד כ"מלווה המוצא האחרון" ומספק נזילות חירום למערכת הבנקאית היוונית. ללא קווי האשראי של הבנק האירופי המרכזי הבנקים ביוון יקרסו, והיא תמצא את עצמה בן לילה מחוץ לגוש היורו. אבל בהנחה שהבנק המרכזי לא יהיה זה שייקח על עצמו את האחריות לשבר בגוש היורו, ובהנחה שממשלת יוון לא יכולה להסכים לתנאי החילוץ שהוצעו לה עד כה, הרי שהישארות יוון בגוש היורו תלויה בנכונות חברות הגוש להגיע איתה לעסקה חדשה. השאלה היא אם באירופה רוצים שיוון תישאר חלק אינטגרלי מליבת היבשת.

4.

לכאורה, כפי שטענו פרשנויות בגרמניה בסוף השבוע, בלב המחלוקת בין יוון לנושיה עומדת התנגשות בין תיאוריות כלכליות מתחרות, שלא ניתן ליישב ביניהן, ומכאן חוסר היכולת להתקדם. מצד אחד, הפרשנות הניאו־קלאסית של מדינות צפון אירופה שגורסת שהמפתח להתאוששות הוא רפורמות מבניות, יותר תחרותיות והקטנת עלויות השכר ביוון. מנגד עומדים היוונים שטוענים, ברוח ניאו־קיינסיאנית, שהבעיה שמולה הם ניצבים היא מחסור בביקושים, ולכן מה שנדרש הוא לא קיצוצים, אלא הקלה בנטל החובות והצנע.

אבל כפי שכתב אתמול הפרשן הגרמני המשפיע וולפגנג מונכאו ב"פייננשל טיימס", בקרב הכלכלנים דווקא שוררת אחדות דעים: "אין אף תיאוריה כלכלית מכובדת שטוענת כי מה שנחוץ למדינה שחוותה שפל כלכלי של שמונה שנים הוא עוד סיבוב של צנע". פול קרוגמן, חתן פרס הנובל בכלכלה, קבע גם הוא כי הנזק הכלכלי שיגרום הצנע רק יקשה על יוון לשלם את החוב. ואפילו קרן המטבע פרסמה בשבוע שעבר דו"ח שלפיו יוון תזדקק בכל מקרה לפריסת חובות ומחיקת חובות בעשרות מיליארדי יורו.

5.

אפשרות מחיקת החובות היא זו שמקפיצה את מדינות אירופה. איך ייתכן שיוון, שבמשך שנים זייפה את נתוני התקציב שלה, לוותה ובזבזה בלי חשבון, תתוגמל עכשיו במחיקת חובות? איזה לקח יש כאן ללווים אחרים? זוהי "הסכנה המוסרית" שעליה כלכלנים אוהבים לדבר.

מה שנשכח הוא שהעם היווני כבר שילם מחיר אדיר, בדמות אבטלה, עוני וחולי, על חטאי העבר שלו. מי שלא שילמו מחיר על התנהגותם אלו הבנקים שהלוו ליוון את הכסף. כפי שנגיד הבנק המרכזי הגרמני לשעבר קרל אוטו פוהל הודה ב־2010, החילוץ שקיבלה יוון באותה שנה מהמוסדות האירופיים ומקרן המטבע "נועד להגן על בנקים גרמניים וצרפתיים מהצורך להכיר בחובות אבודים".

אנגלה מרקל ופרנסואה הולנד צילום: איי אף פי

6.

יש מי שמאשים את גרמניה בצביעות עמוקה יותר. "כשאני שומע את הגרמנים אומרים שיש להם עמדה מוסרית בנושא החוב ושהם מאמינים שחובות צריך להחזיר, אני חושב לעצמי איזו בדיחה! גרמניה היא מדינה שמעולם לא שילמה את חובותיה". קיתונות הבוז האלה מגיעים מהכלכלן הצרפתי פרופ' תומס פיקטי, הידוע בעולם בזכות מחקריו על אי־שוויון לאורך ההיסטוריה.

בסוף השבוע אמר פיקטי לעיתון הגרמני "די צייט" שההיסטוריה מלמדת כי לאורך השנים מדינות התמודדו עם חובותיהן באמצעות מחיקת חובות, אינפלציה והטלת מס רכוש. זה המתכון שגם צרפת וגרמניה השתמשו בו אחרי מלחמת העולם השנייה - עם סיום המלחמה עמד החוב הגרמני על 200% מהתוצר. עשר שנים לאחר מכן הוא עמד על פחות מ־20%. זו המציאות ההיסטורית שגרמניה מתכחשת לה כיום, אומר פיקטי. רמיזות כמו של שר האוצר הגרמני, ולפיהן עזיבת יוון את גוש היורו עשויה להביא ליותר אחדות בקרב המדינות הנותרות בגוש, הן, לפי פיקטי, מתכון לערעור האמון במטבע היורו ו"לתקופת סבל ממושכת, שבמהלכה נסתכן בהקרבת הדמוקרטיה האירופית על מזבח מדיניות צנע לא רציונאלית".

אלכסיס ציפרס, יום אחרי משאל העם. רוצה לשוב לשולחן המו"מ צילום: איי אף פי

7.

פרופ' פול דה גראו מהלונדון סקול אוף אקונומיקס, אחד הכלכלנים המובילים באירופה, פרסם בסוף השבוע ניתוח ולפיו יוון כבר הצליחה לאזן את התקציב שלה, ובמצבה הנוכחי היא מסוגלת לעמוד בתשלום חובותיה בטווח הארוך. מה שמעיק על יוון הוא העובדה שהיא סובלת ממחסור בנזילות - בעיה שהבנק האירופי המרכזי יכול לפתור; וגם העובדה שהכלכלה שלה עדיין מתכווצת, מה שמוביל להכבדה בנטל החוב. לפי דה גראו, מה שמדינות גוש היורו צריכות לעשות הוא לוותר על הענישה ולסייע ליוון לצמוח.

ציפרס הכריז שתוצאות משאל העם הן "לא מנדט לקרע עם אירופה, אלא מנדט שמחזק את יכולתנו לשאת ולתת כדי להגיע לעסקה". מאז הוא הספיק לשוחח עם הקברניטים שיכריעו את גורל ארצו, כולל נשיא צרפת פרנסואה הולנד וקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל. הרגע המכריע יגיע בעוד שבועיים, אז אמורה יוון לשלם 3.5 מיליארד יורו לבנק האירופי המרכזי. עד אז יתברר אם פניו של גוש היורו להעמקת האיחוד, או לקרע ראשון, שמי יודע לאן יוביל.