עבדים זמניים

התחזית של קיינס ממשיכה להעסיק, גם היום, לא מעט כלכלנים שמנסים להבין מה השתבש בדרך, למה גם כאשר האנושות עשירה יותר מאי פעם, אנחנו עדיין עובדים כל כך הרבה שעות. אבל לאחרונה מתגנבת לדיונים של הכלכלנים שאלה חדשה ואפלה יותר. הבעיה הגדולה שתעסיק את המין האנושי בקרוב היא לא מה לעשות עם כל הפנאי, אלא ממה מתפרנסים כשלאף אחד אין עבודה.

משתעשעים במשרד

את התחזית המפורסמת שלו קיינס מספק ב"אפשרויות כלכליות לנכדים שלנו", מאמר קצר שפרסם ב־1930, ושבו הוא מציע חישוב פשוט. אם הכלכלה תצמח בקצב סביר של 2% בשנה, טען קיינס, הרי שבתוך 100 שנה נוכל "לפתור את הבעיה הכלכלית". עד 2030, לפי החישובים של קיינס, הצמיחה בתוצר אמורה להביא לכזו רוווחה כללית עד שנוכל להסתפק בעבודה ב"משמרות של שלוש שעות", ובשאר הזמן לנסות להבין איך אפשר לחיות את חיינו "היטב, בנועם ובתבונה".

שליח של UBER. עבודות מזדמנות צילום: UBER

קיינס צדק, אבל רק חלקית. הכלכלה אכן צמחה בקצב שאותו צפה, ובממוצע, אנחנו באמת הרבה יותר עשירים. אבל אנחנו לא עובדים הרבה פחות. אם בתקופתו של קיינס עמד שבוע העבודה בארה"ב על כ־50 שעות, היום העובד הממוצע עדיין מקדיש לפרנסה 40 שעות בשבוע.

אז איפה הטעות? חלק מהעניין הוא שעבודה היא לא כזה דבר נורא. אנחנו כבר לא עובדים בפרך בשדות או במפעלים מסוכנים. ב־1870, למשל, כמעט חצי מאוכלוסיית ארה"ב עבדה בחקלאות. היום מדובר באחוז בודד. ועם כל הקיטורים על האופן־ספייס, המבקרים של קיינס מזכירים, אנשים אוהבים לעבוד. זה חלק ממה שמגדיר אותנו. ובימינו גם לא מעט מחיי החברה שלנו סובבים סביב העבודה. לפי הסקרים, בין 40% ל־60% מהאמריקאים יצאו עם מישהו מהמשרד.

אבל הטעות העיקרית של קיינס היתה שהוא חשב על הממוצע. זו הטענה של פרופ' בנג'מין פרידמן, כלכלן ידוע מאוניברסיטת הרווארד, במאמר שפרסם בשבוע שעבר. בממוצע אנחנו עשירים יותר, אבל העושר הזה לא הגיע לכולם. לפי הנתונים של פרידמן, השבר אירע בשנות השבעים. עד אז ההכנסה עלתה בקביעות, ושבוע העבודה באמת הלך והתקצר. אבל החל מ־1973, השכר החציוני, זה שחצי מהעובדים משתכרים פחות ממנו, החל לעמוד במקום. ההכנסה של משקי הבית קפאה, ואפילו ירדה, ושבוע העבודה הפסיק להתקצר.

במילים אחרות, אנחנו לא עובדים פחות, כי אנחנו לא מרוויחים יותר. מנגד, ממשיך פרידמן, אנחנו כן חייבים להמשיך לצרוך: מה שפעם היה מותרות, למשל טלפון נייד, הוא היום תנאי להשתתפות במשחק.

העתיד נטול העבודה

אבל פרידמן לא עוצר בהווה. לטענתו, אנחנו צועדים לעבר עתיד שבו הטעות של קיינס הופכת להרבה יותר דרמטית. קיינס חשב שהמכונות (או הרובוטים או המחשבים) יבצעו חלק גדל והולך מהעבודה, וכל מה שיישאר יתחלק בין כולנו. בגלל זה הוא דיבר על שלוש שעות עבודה ביום.

פרידמן, לעומת זאת, מסכים שסביר להניח שהרובוטים יוכלו לבצע עוד ועוד מהעבודה בכלכלה המודרנית, אבל מזכיר שאף אחד לא מבטיח שהעבודה הנותרת תתחלק בין כולם. אנחנו בהחלט יכולים לדמיין עתיד, הוא כותב, שבו "אין בכלל עבודה, או לפחות לא עבודה ראויה, לחלק גדל והולך של האזרחים הבריאים בגופם ובנפשם, ואילו האחרים ממשיכים לעבוד מספר שעות נורמלי, בשכר נאה".

מה עושים במציאות כזאת, שבה למעסיקים פשוט אין צורך בזיעת אפם של חלקים גדולים והולכים של האוכלוסייה? הפתרון (החלקי) של פרידמן הוא עבודות ציבוריות. ארה"ב סובלת מתשתיות מתפוררות שייקח שנים רבות להחליף אותן, ולכן לממשלה יש הזדמנות גם להימנע מאבטלה המונית, גם להפחית את אי־השוויון וגם להרוויח מכבישים וגשרים חדשים.

אבל פרידמן הוא לא היחיד שעוסק בפרנסה בעידן הרובוטים. עוד ועוד ספרים ומאמרים מוקדשים ל"עתיד נטול העבודה", כמו למשל ספרו של היזם מרטין פורד "עלייתם של הרובוטים", שזכה בשבוע שעבר בפרס ספר השנה של "פייננשל טיימס". הפתרון שמציע פורד: הבטחת הכנסה בסיסית לכל אזרח, או מה שהוא קורא לו "דיבידנד אזרחי". זו הצעה שכלכלנים מכל גוני הקשת אוהבים: דרך להבטיח שגם בעתיד שבו הרובוטים מבצעים את כל העבודה, לאזרחים עדיין תהיה הכנסה מינימלית, ומישהו יוכל לקנות את כל המוצרים הנפלאים שהרובוטים יספקו לנו.

תרדו מהספה

אבל יש גם עוד אפשרות. עולם העבודה העתידי ייראה אחרת לגמרי, וגם ההפרדה בין מועסקים למובטלים תיעלם. הטענה הזאת מגיעה מכיוונו של פרופ' ברנקו מילנוביץ', חוקר אי־שוויון מוביל שמלמד באוניברסיטת CUNY בניו יורק. צריך להפסיק לחשוב שיש בעולם כמות עבודה קבועה שפשוט תעבור לידי הרובוטים, מסביר מילנוביץ'. העבודה לא תישאר אותו דבר. במקום זאת המחשבים יוכלו לפרק כל עבודה לשורת משימות קטנות, שאותה יכול כל אחד לבצע, גם בלי שיש לו הכשרה מקצועית מתקדמת. זה תהליך שאפשר לראות כבר היום בארה"ב, שבה אינספור אפליקציות, מ־UBER ועד TaskRabbit, מציעות לאנשים הזדמנות לעבוד כנהגי מונית מזדמנים, כשיפוצניקים לרגע, או לסייע בסיווג תמונות מוצרים עבור אתרי קניות. בכל רגע פנוי אפשר לקושש כמה דולרים.

"ככל שהמסחור של החיים שלנו יתקדם, אנחנו נסתכל (ואנחנו כבר עושים את זה) על כל שעה שאנחנו לא מנצלים, במישרין או בעקיפין, לעשיית עוד כסף, כעל שעה מבוזבזת", כותב מילנוביץ'. "אבטלה תהפוך לדבר בלתי אפשרי. להיות מובטל אומר שיש לך התמחות מקצועית, ושיש מחסור יחסי של משרות בתחום שלך. אבל בכלכלה החדשה המצב יהיה שונה: כולם יכולים להעביר משלוח אוכל תאילנדי ממקום למקום, כולם יכולים להצטלם בעירום באינטרנט, כולם יכולים לפתוח דלתות, לארוז תיקים, או אפילו לכתוב בלוגים. אף אחד לא יהיה מובטל - ולאף אחד לא תהיה עבודה מסודרת". זה העתיד נטול הפנאי שאותו חוזה מילנוביץ', וזה כבר עתיד שונה מאוד מחיי הנועם שדמיין קיינס.