התוכנית להצלת העולם מאי שוויון

מפלה צורבת? לא בעיני תומכי הרעיון של הכנסה בסיסית, שבשנים האחרונות הפך לאפשרות מדוברת (גם אם מעט בדיונית) במדינות רבות בעולם. כפי שהסביר השבוע ג'ים פאג, אחד ממייסדי פרויקט ההכנסה האוניברסלית בארה"ב, "משאלי עם הם דרך אפקטיבית לחנך את הציבור לגבי הכנסה בסיסית אוניברסלית, וההצבעה בשוויץ היא תחילתו של עידן חדש עבור ההכנסה הבסיסית".

לשיטתם של תומכי הרעיון, מדובר בפתרון האולטימטיבי לשתי הבעיות הגדולות (והקשורות), שמאיימות כיום על הכלכלה במערב: מצד אחד אי־שוויון גואה, ומצד שני הסתערות של רובוטים ותוכנות שמשתלטים על המשרות שלנו בקצב גובר. עבורם הבטחת הכנסה בסיסית לכל אזרח היא הדרך להתמודד עם המציאות הזאת בלי להתמוטט כלכלית וחברתית, ויפה שעה אחת קודם. אבל לא כולם משתכנעים.

פתרון למציאות אבסורדית

הרעיון של הכנסה בסיסית זוכה כיום לתמיכה מקואליציה מפתיעה שמגיעה משני קצוות הקשת הפוליטית והכלכלית. מהצד השמאלי של המפה אפשר למצוא את שר האוצר היווני לשעבר פרופ' יאניס ורופקיס, את שר העבודה בתקופת ממשל קלינטון פרופ' רוברט רייך וגם את המתמודד הסוציאליסט בפריימריז במפלגה הדמוקרטית בארה"ב ברני סנדרס, שהביע אהדה מסוימת לרעיון. מהצד הימני של המפה אפשר למצוא הוגים שמרנים כמו צ'רלס מאריי, ומכוני מחקר כמו קאטו (שאותו ממנים האחים קוך, המיליארדרים שהפכו לסנדקי המפלגה הרפובליקנית). בנוסף, הרעיון זוכה לתמיכה קולנית ביותר מצד יזמים ומשקיעים בעמק הסיליקון.

בינתיים, הדיונים ברעיון ההכנסה הבסיסית הם בעיקר תיאורטיים, וכישלון משאל העם בשוויץ בוודאי לא מקדם את הפיכת החזון למציאות. אבל על הפרק נמצאים פיילוטים ממשלתיים בשלבי תכנון שונים, בין היתר בפינלנד ובהולנד וגם יוזמה של Y Combinator, חממת הסטארט־אפים המפורסמת מעמק הסיליקון, שמתכוונת לערוך ניסוי פרטי שבמסגרתו תעניק הכנסה בסיסית לקבוצת נבדקים במשך חמש שנים.

מה בעצם הרעיון מאחורי היוזמה להעניק לכל אזרח הכנסה בסיסית, שאינה תלויה בדבר? תלוי את מי שואלים. מהצד השמאלי של המפה, מדובר בפיתרון למציאות האבסורדית שבה גם במדינות העשירות בעולם יש אנשים שחיים בעוני מחפיר. הבטחת הכנסה בסיסית בגובה מספיק תאפשר פיתרון מיידי של בעיית העוני. מהצד הימני של המפה, מדובר בפיתרון שמגביר את החירות: כשאתה נותן לאנשים כסף ביד, הם יכולים להחליט מה לעשות איתו, במקום שהמדינה תעשה זאת עבורם באמצעות תוכניות רווחה מסורבלות.

אבל כאן מגיעים לשאלת טריליון הדולר: איך בדיוק מממנים הבטחת הכנסה בסיסית לכל אזרח. בארצות הברית, למשל, שבה הצעות כאלה נדונו בפרטי פרטים, החישובים מעלים שמתן אלף דולר בחודש לכל אזרח (לא בדיוק סכום מרקיע שחקים), תעלה למשלם המסים 2.7 טריליון דולר בשנה. כלומר, סכום ששקול ל־70% מהתקציב הפדראלי הנוכחי. כדי לממן אותו תידרש העלאת מסים דרמטית, שזה לא משהו שנמצא על הפרק בארה"ב (או בישראל).

לחלופין, וזאת האופציה המועדפת על הוגים מהימין, אפשר לבטל תוכניות קיימות: להחליף דברים כמו ביטוח לאומי, קצבאות לעניים ואפילו ביטוח בריאות ממלכתי בקצבה אחת פשוטה של הכנסה בסיסית, ושכל אחד יעשה עם הכסף מה שהוא רוצה. אבל הצעה כזאת שקולה לחלוקת הכנסה מחדש – כלפי מעלה. במציאות כזאת, העניים יקבלו פחות משהם מקבלים כיום. מעבר לזה, הציבור בארה"ב, ובמקומות אחרים, דווקא מרוצה מתוכניות כמו ביטוח לאומי. בקיצור, אין דרך לממן הכנסה בסיסית בקלות.

יאניס ורופקיס צילום: רויטרס

להיט בכנסים

אבל, כאמור, יש עוד נימוק בעד הכנסה בסיסית: הרובוטים. במציאות שבה רובוטים ותוכנות יכולים להחליף עוד ועוד עובדים, תיווצר בעיה כלכלית חמורה. אם לאף אחד לא תהיה עבודה, מי יקנה את כל המוצרים והשירותים? לפי ההסבר שמספק ורופקיס, למשל, הדפלציה שמאיימת כיום על העולם היא סממן לשינוי הטכנולוגי: כוח הקנייה של הציבור נשחק, וזו מגמה שרק תתגבר.

יותר מזה, עולם שבו כל העושר מתנקז לידי כמה יזמים הוא בעייתי ביותר. כפי שניסח זאת סם אלטמן, נשיא Y combinator, "זה בריא לחברה אם חלק מהאנשים יהיו עשירים בצורה מדהימה. אבל צריכה להיות רצפה שמתחתיה אנחנו, כחברה, לא נותנים לאנשים ליפול". אלטמן לא לבד: הכנסה בסיסית היא נושא שיחה פופולרי בכנסים של עמק הסיליקון.

לא כולם מתרשמים מפרץ האלטרואיזם היזמי: עמק הסיליקון הוא הרי המקום שממנו מגיעים החידושים שצפויים לחסל משרות, ובמקביל ענקיות כמו פייסבוק, גוגל ואמזון משקיעות מאמץ ניכר כדי לשלם כמה שפחות מסים. יבגני מורוזוב, מהמבקרים השנונים של עמק הסיליקון, הסביר בציניות כי במקום שהציבור יתקומם נגד ברוני התוכנה, מבחינתם "עדיף שכולם ילמדו איך לתכנת, יקבלו הכנסה בסיסית, ויקוו לפגוש משקיע הון סיכון הוגן".

אבל יש כאן בעיה יסודית יותר, שלא נגמרת בעמק הסיליקון: בכלל לא בטוח שהרובוטים יחסלו את מקומות העבודה. אחת התחזיות המפורסמות בנושא מהשנים האחרונות, של צמד החוקרים פריי ואוסבורן מאוניברסיטת אוקספורד, העריכה כי בשני העשורים הבאים כ־47% מהמשרות בארה"ב יימצאו בסכנה של אוטומטיזציה.

אבל מחקר עדכני של חוקרים מהמרכז האירופי למחקר כלכלי במנהיים, גרמניה, בדק את המתודולוגיה מאחורי המחקר של עמיתיהם מאוקספורד ומצא שבממוצע רק 9% מהמשרות במדינות ה־OECD, מצויות בסכנת ביטול בגלל אוטומטיזציה. בעצם, נראה שהרובוטים לא יחליפו אותנו כל כך מהר, וזה משהו שאזרחי שוויץ, בה שוררת אבטלה של 3.5% בלבד, כבר אולי הבינו בעצמם.

שכחו את ההווה

כפי שכמה פרשנים ציינו, אפשר להסתכל על העיסוק בהכנסה בסיסית לא כעל הבעת אי־אמון ביכולת הממשלות לדאוג לרווחת האוכלוסייה. הבעיה היא שהתוצאה היא דיונים בתרחישים בדיוניים, במקום בחינת דרכים קונקרטיות לעזור לעניים, למשל באמצעות העלאת שכר מינימום או ייעול תוכניות הרווחה.

זו לא רק עמדה שנשמעת משמאל. כך גם טוען, למשל, השבועון הכלכלי השמרני "אקונומיסט": "לפני שממשלות מתחילות להתכונן לעולם ללא עבודה, הן צריכות לשאוף שהמערכת הנוכחית תתפקד יותר טוב". לפחות בינתיים, הכנסה בסיסית היא פיתרון בעייתי לבעיה שעוד לא קיימת.