ג'נט ילן: הכלכלנית שלא פחדה להודות שהיא לא מבינה

איך שלא מסתכלים על זה כמעט, מצבה של הכלכלה האמריקאית מצוין. המשק האמריקאי צומח כבר קרוב לתשע שנים ברציפות, האבטלה בשפל שלא נראה כמוהו מאז תחילת העשור הקודם, וגם האינפלציה מתקרבת ליעד שלה אחרי שנים של דשדוש. ובנוסף, כמובן, גם שוק המניות רושם שיא אחרי שיא. מי שיכולה לקחת קרדיט לא מבוטל על ההישגים הללו היא אשה אחת: ג'נט ילן.

ילן, יו"ר הפדרל ריזרב, הבנק המרכזי האמריקאי, היתה בארבע שנים האחרונות האדם החזק ביותר בכלכלה העולמית. יותר מזה, במשך רוב התקופה הזאת הממשלות לא עשו יותר מדי, והבנקים המרכזיים, שהפד הוא החשוב שבהם, היו "המשחק היחיד בעיר", כפי שהפרשנים אהבו לנסח את זה.

לילן, שניצחה על ההתאוששות הכלכלית בארה"ב, יש סיבה לגאווה. כפי שהצהירה במסיבת העיתונאים שלה בחודש שעבר, היא וחבריה לוועדת השווקים הפתוחים של הפד, הקובעת את מדיניות הריבית, מצפים "ששוק העבודה יישאר חזק, עם יצירת מקומות עבודה מתמשכת, שפע הזדמנויות לעובדים, ומשכורות עולות". בשפתם המאופקת והיבשה של הבנקאים המרכזיים, זו המקבילה לחגיגת ניצחון.

התפקיד של ילן ועמיתיה בראשות הפד הוא לדאוג לשני דברים: אבטלה נמוכה ואינפלציה בסביבות 2%. זה על פי חוק "המנדט הכפול" של הפד. וילן, שתיפרד מתפקידה בסוף השבוע, אחרי קדנציה אחת בלבד, עמדה ביעדים האלה בהצלחה מרובה. למעשה, וזו אמירה שמגיעה מכיוונם של כלכלנים משני עברי המפה הפוליטית, אם מסתכלים על האינפלציה והאבטלה, קרוב לוודאי שילן, האשה הראשונה בתפקיד, היא אחד מראשי הפד המוצלחים ביותר בהיסטוריה.

צילום: אי.פי.אי ובלומברג

 

שייכת לאסכולה הליברלית

ערב כניסתה של ילן לתפקיד, במהלך השימוע שעברה בסנאט, נשמעו לא מעט קולות שהזהירו שמדיניות הריבית הנמוכה שבה תמכה ילן תהרוס את הכלכלה, תביא לאינפלציה משתוללת ותחליש את הדולר. הסנאטור הרפובליקאי ג'ון קורנין הכריז כי "גברת ילן שייכת לאסכולה הליברלית שלפיה הדרך לטפל באתגרים התקציביים של האומה שלנו הוא לזרוק עליהם עוד כסף".

כל מי שהזהיר שהמדיניות היונית של ילן תגרום לאינפלציה חסרת מעצורים צריך לאכול עכשיו את הכובע. זה כמובן לא קורה. חשבון נפש הוא לא הצד החזק של פוליטיקאים בימינו. ויותר מזה, מרווין גודפרנד, אחד הכלכלנים שהסבירו ב־2012 שספק אם האבטלה בארה"ב יכולה לרדת מתחת ל־7%, ושמדיניות הפד תגרום לזינוק הרה אסון באינפלציה, נמצא כיום בתהליכי מינוי למועצת הנגידים של הפד (בשימועים הוא הודה שטעה, אבל לא הרחיב למה).

"נמלא את קערת הפונץ'"

ילן, בכל מקרה, המשיכה בדרכה. היא דבקה בעמדה שלפיה יש לכלכלה עוד מקום להתאושש, והפד צריך לעמוד בהתחייבות שלו לעזור לה. בישיבה של ועדת השווקים הפתוחים של הפד בסוף 2012 (אז עדיין היתה המשנה ליו"ר הפד בן ברננקי), היא ניסחה את עמדתה בציטוט שהפך למפורסם. "הבהרנו שנמשיך למלא את קערת הפונץ' עד שכל האורחים יגיעו, ולא נפנה את הקערה מוקדם מדי לפני שהמסיבה כבר בעיצומה". ואכן, במהלך הכהונה שלה, האבטלה צנחה מ־6.6% ל־4.1% בלבד, אזורים שבהם לא היתה מאז דצמבר 2000. זה נכון, לא הכל מושלם. מהצד השמאלי, יש מי שחשב שהפד, שהחל להעלות באטיות את הריבית בשנת 2015, יכול היה לחכות עוד, ולתת לכלכלה עוד מרווח נשימה. מימין, יש מי שמאשים את ילן שהרגולציה על הבנקים הקטנים היתה נוקשה מדי. משני הכיוונים יש מי שמודאג מבועה בשוק המניות, ויש גם מי שמזכיר שלמרות ההתאוששות, השכר בארה"ב עדיין לא עלה משמעותית.

אבל חלק ממה שהפך את ילן לדמות מרשימה זו הנכונות שלה לפרט באופן פומבי, במבטא ברוקלינאי כבד, גם את המקומות שבהם היא וחבריה לא בדיוק מבינים מה קורה בכלכלה. כך למשל, באוקטובר האחרון, היא פירטה שלל סיבות אפשריות לכך שהפד הפריז בציפיות האינפלציה שלו בשנים האחרונות, כולל "שינויים מבניים" בכלכלה שהם לא מבינים עדיין. ובעצם, הנכונות הזאת להסביר בשקיפות את השיקולים שלה ומה הפד מתכוון לעשות, היתה חלק מארגז הכלים שילן וחבריה פיתחו אחרי המשבר. כששואלים למה השווקים כל כך רגועים בשנים האחרונות, ולאן נעלמה התנודתיות, אחת התשובות היא שילן וחבריה (יחד עם הבנקים מרכזיים אחרים בעולם), הסבירו בשנים האחרונות בפירוט מה הולכת להיות המדיניות שלהם, ונמנעו מהפתעות.

ג'נט ילן

מי שדווקא לא מרבה להתבטא ולפרט את עמדתו העקרונית בעניינים מוניטריים הוא מי שייכנס בשבוע הבא לנעליה של ילן: ג'רום פאוול, יו"ר הפד הבא. ילן היא כלכלנית בעלת שם, שלימדה כפרופסור בברקלי, וכיהנה כראש מועצת היועצים הכלכליים בבית הלבן וכנשיאת הבנק הפדראלי של סן פרנסיסקו. פאוול, להבדיל, הוא עורך דין בהכשרתו, שבילה את רוב הקריירה שלו בבנקאות ובקרנות השקעה. לעולם המדיניות המוניטרית הוא נכנס רק לפני כחמש שנים, כשמונה לחבר מועצת הנגידים של הפד, כמועמד של פשרה. במילים אחרות, כפי שיותר מפרשן אחד ציין, ילן מוחלפת בגבר עם כישורים פחות טובים משלה לתפקיד.

המינוי של פאוול לא בהכרח בעייתי, וגם לא מסמל שינוי כיוון. פאוול תמך בכל החלטות הריבית של ילן, וגם הצהיר שינקוט בקו של המשכיות. סימן השאלה העיקרי שמרחף מעליו הוא האם הוא מצויד בכלים שיאפשרו לו להגיב באופן יצירתי למשבר, כפי שעשו ילן וברננקי. אז למה בעצם הנשיא טראמפ בחר למנות את פאוול לתפקיד, במקום להיצמד לנוהג ולמנות את ילן לכהונה שנייה? אולי זה בגלל שפאוול תומך במדיניות מקלה יותר מול הבנקים, ואולי זה פשוט בגלל שילן היתה מינוי של אובמה. "אתה רוצה להשאיר את החותם שלך", כפי שטרמאפ הסביר. והיה גם מי שטען שפאוול, גבר עשיר וגבוה עם בלורית מכסיפה, הוא מועמד כלבבו של טראמפ.

ג'רום פאוול צילום: איי פי

 

סיכוי גדול למשבר

הונו האישי של פאוול, אגב, עשוי לעמוד לפי אחת ההערכות על 112 מיליון דולר. זה לא בהכרח מה שיכתיב את עמדותיו בפד, אבל אולי יש לכך חשיבות. ילן, בכל מקרה, הגיעה ממקום אחר. השנים המעצבות של הוריה, שהשפיעו גם עליה, עמדו בצל השפל הגדול. בתחילת הקריירה שלה בשירות הציבורי, בבית הלבן ואז בפד, היא אפילו תחמה בזמן את הכהונה שלה, כדי לא לאבד את הקביעות שלה באוניברסיטה. יכול להיות שגם משם מגיע הדגש ששמה ילן על שיפור מצבם של העובדים בארצות הברית.

פאוול, במילים אחרות, נכנס לנעליים גדולות. גם תנאי הפתיחה שלו בעייתיים יותר, ולא רק בגלל שהוא לא כלכלן מוניטרי בעל שם או מומחה לשוק העבודה. כאשר אתה מקבל לידיך כלכלה שנמצאת בשיא, אחרי שנים של צמיחה, יש סיכוי לא מבוטל שהמשבר הבא יגיע במהלך הקדנציה שלך. למעשה, יש מי שכבר מזהים סימנים לדאגה, כמו למשל עקום התשואה שנעשה שטוח, התפתחות שבעבר היה לה מתאם עם מיתון מתקרב. זו גם היתה השאלה האחרונה שהופנתה לילן במסיבת העיתונאים אחרי החלטת הריבית בדצמבר, שהיתה מסיבת העיתונאים האחרונה שלה כיו"ר הפד. ילן הבהירה שהיא דווקא לא רואה מיתון באופק, וניצלה את ההזדמנות לרדת מהבמה הציבורית עם מסר קלאסי של כלכלנים: "תנו לי להדגיש שמתאם הוא לא קשר סיבתי".