מחאת הפסק זמן
סטארט-אפ בדאון טאון החליט להתנתק בכל יום למשך שעתיים מהרעש של העולם הדיגיטלי - אפילו מתיבת הדואר הנכנס של האייפון
זהו, החלטתי להתנתק. שעתיים ביום - אחת בבוקר ואחת בערב - אני מתנתק מפייסבוק, סוגר את המחשב ומעביר את האייפון למצב טיסה. מספיק, כמה כבר אפשר להיות מחובר.
הכל התחיל כשהרגשתי שאני חייב להיחלץ קצת מניו יורק. מנהטן היא קצת כמו פייסבוק, תמיד יש בה גירויים: מוניות צהובות מצפצפות, סירנות של מכבי אש, אורות מרצדים וסאבווי שמרעיד את הכל מלמטה. שמתי לב שברחובות מנהטן אין ספסלים - נראה שהעירייה החליטה שזו לא עיר שבה יכול אדם לשבת ופשוט לנוח. עדיף שכבר יקנה משהו.
גם המכונה החברתית בנויה כך שלא יהיו לנו ספסלים לנוח עליהם, וכולנו נמשיך להניע אותה, מונעים על ידי הצורך הבסיסי לשתף ולהשתתף. על פי המקבילה של מארק צוקרברג לחוק מור, בכל שנה מוכפלת כמות המידע שאנשים מוכנים לחלוק עם אחרים. לפי התשקיף של פייסבוק, מדי יום משותפים ברשת החברתית 2 מיליארד פרטי מידע שונים, וזו רק ההתחלה.
ביז סטון, מייסד טוויטר, הזהיר בשבוע שעבר שבילוי של שעות מול הרשת שיצר הוא "לא בריא". זה קצת מתחסד מצד מי שבנה מערכת מטריקסית שכמו כל הכלים החברתיים, מטרתה העיקרית היא לגרום למשתמשים להציף את חבריהם בעוד ועוד מידע מבלי להזיע. פעם כדי להיות קיים ברשת היית צריך להתאמץ, לפתוח בלוג ולכתוב פוסטים מנומקים. אחר כך הגיע המיקרו־בלוגינג והכל נדחס ל־140 תווים קומפקטיים. בעצם, למה להשקיע בכתיבה כשפשוט אפשר לשתף תמונות באינסטגרם? כיום כבר לא צריך ליצור דבר – מספיק ללקט חומרים קיימים ולהפיץ אותם בפינטרסט.
להתחבא מהטכנולוגיה איור: עומר הופמן
הדור המגיב
אז מה אתם עושים כשאתם קמים בבוקר? פותחים את האייפון עוד במיטה, מביטים בתיבת הדואר בעיניים מעורפלות ומתעצבנים מהמייל התורן? פעם היה צריך להגיע לעבודה כדי להיתקל בתיבות הפלסטיק של "דואר נכנס" ו"דואר יוצא", היום שתיהן מונחות לך במיטה כבר כשאתה פוקח את העיניים. ומה קורה כשאתם במסעדה? גם אתם מדברים עם החברים שיושבים מולכם, ומתחת לשולחן, באמצעות האייפון שעל הברכיים, עם שאר העולם? 5 הודעות, 3 תיוגים, 32 נוטיפיקציות, קופצים כל הזמן מחלון לחלון, מתמכרים לתחושה שאסור להחמיץ שום דבר?
אנחנו הדור המגיב. המוח שלנו כל הזמן דרוך, פתוח ומתקשר, אבל ממש כמו באייפון, כשיותר מדי אפליקציות פתוחות במקביל, המכשיר הופך כבד ואטי. ובכלל, מתי נשאר לנו זמן לתכנן תוכניות, לנהל את היום, להסתכל מסביב? מתי יש לנו זמן להיות יצירתיים וסתם לחלום בהקיץ?
בסוף השבוע שעבר הרגשתי שאני חייב קצת שקט, זמן להשתלט מחדש על התודעה שלי. שכרתי אוטו, כיביתי את הסלולרי - וכבר ביציאה ממנהטן הרגשתי את הדופק שלי נרגע. בהמשך, בדרך שבעת האגמים המתפתלת בין היערות, התחלתי להבחין בדברים: הנה אגם חצי קפוא, הנה במבי, הנה קבוצת עצי אורן שממש מזכירה את השבתות ביער בן שמן. הכל נרגע והמחשבות קיבלו מין ארומה קרירה, כמו משב מנטה מטהר.
המצוקה שמייצרת הצפת המידע משותפת לכולם. ממחקר שפורסם השבוע באתר "מאשבל" עולה כי 60% מהגולשים חשים שהם מכורים לאינטרנט. אן מאק, מנהלת הטרנדים הראשית של ענקית הפרסום JWT, הציגה במסגרת שבוע המדיה החברתית (שאותו סקרתי בשבוע שעבר) עשרה טרנדים לשנה הקרובה, אך הטרנד שזכה להכי הרבה התעניינות ותשומת לב היה זה שדיבר על כך שאנשים מתחילים להתנתק מהפייסבוק - אם לא לצמיתות אז לפחות לשעות קצובות. ההרעשה שמייצרת הרשת החברתית, הזהירה מאק, רק תלך ותגבר לקראת ההנפקה ולאחריה.
החיים על פי האייפון צילום: cc by Eduardo Merille
קצת שקט
אז לי נמאס. כבר שבועיים אני לוקח פסק זמן פעמיים ביום, שעה אחת בבוקר (חסל סדר אייפון במיטה) ושעה אחת בעבודה. אני מעביר את האייפון למצב טיסה ומרשה לעצמי סתם לשרבט רעיונות או לשמוע מוזיקה, אבל בלי סמסים, ווטסאפ, אימייל, פייסבוק, אינסטגרם, פינטרסט, טוויטר – נאדה.
בהתחלה זה היה קשה, חוויתי כאבי פנטום כשמישהו לידי סימס, צייץ או לייקק. מצד שני, היתרונות הם עצומים. את הטור הזה כתבתי בשעת השקט שלי, יושב בקומה השלישית של חנות הספרים בארנס אנד נובל במרכז יוניון סקוור, ואפילו לקח לי רבע מהזמן הרגיל. ובעצם, אם הגעתם עד לכאן, סימן שאתם מיחידי הסגולה שלא קפצו באמצע לבדוק משהו אחר. אז תודה שהתרכזתם, ועכשיו אתם משוחררים לבדוק מה החמצתם.
טייק אווי
1. המכונה החברתית גורמת לנו שנעבוד בשבילה
2. התראות ותיוגים הם חלק מהכלים שנועדו לתפוס לנו את התודעה כל הזמן
3. כדאי לכם להתנתק. אולי תראו במבי
הכותב הוא מייסד ומנכ"ל FanGager הפועלת מניו יורק, שפיתחה טכנולוגיה המאפשרת למותגים לנהל את המעריצים שלהם בפייסבוק ובטוויטר
