למה יש גאות חזקה יותר כשהירח מלא?

למה יש גאות חזקה יותר כשהירח מלא?

במבט ראשון זה נראה פשוט: ידוע שהגאות נגרמת על ידי כח המשיכה של הירח, אז רק הגיוני שמצב הירח ישפיע על עוצמתה. אך אם חושבים על זה ברצינות זה לא כל כך ברור. הירח הרי לא באמת גדל וקטן, רק התאורה שלו משתנה, ותאורה לא משפיעה באופן משמעותי על הכבידה. חוץ מזה, יש גאות שמגיעה הרבה אחרי שהלבנה שוקעת. למעשה, יש בערך שני מחזורים של גאות ושפל בכל יממה. ומי שמכיר טוב את הים יספר לך שהגאות חזקה במיוחד לא רק כשהירח מלא, אלא גם כשהוא "ריק", בזמן מולד הירח. אז מה קורה פה?

נהוג לומר שהירח מסתובב סביבנו, אך זה לא מדויק. האמת היא שכדור הארץ והירח חגים יחד סביב מרכז משותף, כמו שני רקדנים שמחזיקים ידיים. מכיוון שאחד הרקדנים הרבה יותר מסיבי מהאחר, מרכז הסיבוב קרוב יותר למרכז כדור הארץ מאשר למרכז הירח והוא נמצא בערך קילומטר וחצי מתחת לאדמה, אבל עדיין, הכבידה נועלת אותנו ואת הירח בריקוד משותף.

למה הגאות חזקה יותר כשהירח מלא? צילום: shutterstock

העניין הוא שכח המשיכה נחלש ככל שהמרחק מתגבר. אם מרכז כדור הארץ נמשך בכח קבוע, אז החלק שפונה לירח נמשך חזק יותר, ולכן נמתח ומתרחק מהמרכז. והחלק שנמצא בצד השני נמשך חלש יותר מהמרכז, ולכן המרכז מתרחק ממנו. ובין שני הקצוות הללו הכדור כולו נמתח. מפתיע, אני יודע, אבל העיגול הקטן הזה שרואים בשמים משנה את הצורה של כל כוכב הלכת שלנו באופן משמעותי: כדור הארץ הופך למין אליפסה תלת־ממדית שקצה האחד תמיד מצביע אל הירח, בעוד האחר תמיד מצביע בכיוון ההפוך.

רק למען הדיוק: שני הקצוות מקבלים סטייה קלה בגלל סיבוב כדור הארץ. והכדור עצמו אינו מושלם - אותו סיבוב סביב עצמו גורם לו לפחיסות קלה בקטבים - אבל הפחיסות הזו תמיד נשארת באותו מקום. בניגוד אליה, שתי הבליטות שהירח יוצר בכדור הארץ זזות כל הזמן, יחד עם כיוון הירח.

השינוי הזה ניכר גם באדמה המוצקה, אבל קל לצפות בו בעיקר במים הגמישים. הגאות אינה גבשושית מים בודדת שנמתחת לעבר הירח. הכדור כולו נמתח לעברו, וכך שני קצות האליפסה מתרחקים מהמרכז. כשמשהו מתרחק ממרכז כדור הארץ אנו אומרים שהוא עולה, וכשהמים עולים אנו אומרים שיש גאות. ולכן זה קורה פעמיים ביום - פעם אחת כאשר הירח בערך מעל לראש, ופעם אחת כשהוא בדיוק בצד השני.

מה הקשר למליאת הלבנה? פשוט מאד, וזה לא ממש קשור לירח או לאור שפוגע בו, אלא למקור של האור הזה. כן, שכחנו את השמש. גם היא מעוותת לנו את הצורה. השפעת כח המשיכה שלה על כדור הארץ גדולה בהרבה מזו של הירח, אך בשל המרחק העצום שלה היא גורמת לגאות קטנה יחסית. ועדיין, גם השמש יוצרת שתי בליטות נאות משני צדי הכדור. כשהבליטות של השמש מתאחדות עם אלו של הירח ומעצימות אותן, הגאות גדולה יותר. וזה קורה כשהשמש, הירח וכדור הארץ נמצאים על קו אחד - כלומר כשהירח או מלא או חסר לגמרי.

גורם נוסף שמשפיע על גובה הגאות הוא מרחק הירח מכדור הארץ. כל 27 יום בערך הירח מגיע לנקודה הכי קרובה אלינו במסלול שלו, והשפעת הכבידה שלו נמצאת בשיאה. פעם בשבעה וחצי ירחים הוא מגיע לנקודה הזו בזמן הגאות הגדולה של הירח המלא או של מולד הירח, ואז הגאות גדולה אף יותר.

אבל בשורה התחתונה, הירח בעיקר מתרחק, והגאות בעיקר נקלשת. אותו כח שיוצר את הגאות גם מאט את סיבוב כדור הארץ ומאיץ על חשבונו את הירח במסלולו, מה שאומר שמסלול הירח גדל ומתרחק באופן בלתי הפיך. הוא לא יספיק להתרחק הרבה לפני שההתגברות בקרינת השמש תאדה את האוקיינוסים ותהפוך את כל הסיפור ללא רלבנטי, אבל זה לא משנה את מוסר ההשכל: שווה לצאת לחוף הים כשהירח מלא ולטבול את הבהונות במי הגאות. זה לא יימשך לנצח.

שאלות לבלדד השוחי: askbildad@calcalist.co.il