האם לדגים יש זיכרון? והאם הם מזהים צבעים?
ישנה שמועה מגוחכת כאילו לדגי זהב יש זיכרון של שלוש שניות בלבד. אני יכול לדמיין את החוקר יושב מול האקווריום עם שעון עצר ושואל את הדג אם הוא עוד זוכר
האם לדגים יש זיכרון? והאם הם מזהים צבעים?
אברהם
אברהם היקר,
לדגים, בניגוד לדעה הרווחת, יש זיכרון בכלל לא רע. ותפיסת הצבע שלהם מצוינת. ראית פעם דגים בשונית אלמוגים? נכון שיש להם צבעים נורא יפים? לא סביר שכל זה נעשה רק לטובת הצופים בבית.
בהקשר של שאלתך בולטת במיוחד התופעה של צבעי אזהרה. חיות שמצוידות במנגנוני הגנה שנועדו לגרום אי־נעימות לטורף הפוטנציאלי - כמו טעם דוחה או ארס - מתקשטות בצבעים מיוחדים. והן עושות את זה כדי להפוך לבלתי נשכחות.
מדענים קוראים לצבעים כאלה "אפוסמאטיים", או "סימני הרחקה" בתרגום חופשי מיוונית, ומנגנון הפעולה שלהם די פשוט. טורף שעושה את הטעות וטועם מהדג הלא נכון חייב גם לראות את צבעי האזהרה וגם לזכור אותם, כדי להימנע משגיאות דומות בעתיד. מאחר שברוב המקרים הטורף הזה הוא בסך הכל דג אחר, אפשר להניח שדגים, באופן כללי, זוכרים צבעים.
יש להם את כל הציוד הנדרש מבחינה גופנית: מח, אמנם קטן ושונה מאד משלנו, אבל מח, ותאים רגישים לצבע ברשתית. למעשה, יש להם יותר סוגים של תאים כאלה מאשר לבני אדם. העין שלנו מפרידה בין שלושה צבעים שונים שמהם אנו מרכיבים את כל הקשת, ואילו עין הדג מפרידה בין ארבעה צבעים והיא מסוגלת להבחין בין גוונים שונים של על־סגול, צבע שאנחנו בכלל לא מסוגלים לראות.
כל זה מאד הגיוני, אבל למרבה השמחה איננו חייבים להסתפק בהיגיון. נערכו כמה ניסויים רציניים שענו על שתי שאלותיך באופן חד־משמעי. דגים זוכרים, למשל, באיזו שעה מאכילים אותם. אפשר ללמד אותם לשחות דרך מבוך והם מסוגלים לפתור אותו שוב בקלות כמה חודשים מאוחר יותר. אפשר ללמד אותם לבצע תעלולים בתמורה למזון, ואפילו לשחק כדורגל. וכן, אפשר ללמד אותם לעשות את הדברים האלה בתגובה לאיתותי אור בצבעים שונים.
בשנים האחרונות נפוצה שמועה מגוחכת כאילו לדגי זהב יש זיכרון של שלוש שניות בלבד. אני כמעט יכול לדמיין את החוקר יושב מול האקווריום עם שעון עצר ושואל את הדג אם הוא עוד זוכר. בכל מקרה, זו סתם שמועה אכזרית. דגי זהב חיים בעולם שבו קשה מאד לשרוד בלי זיכרון, והטבע חנן אותם בכל מה שהם צריכים בשביל לשרוד.
יכול להיות שהשמועה הזו נולדה כדי להרגיע את מצפונם של אוכלי הדגים ואלו שמגדלים אותם בתנאי שבי קשים - קל יותר להישאר אדיש לצער בעלי חיים אם הם בלאו הכי לא זוכרים שום דבר. ואולי זו סתם דוגמה לכך שבני אדם מוכנים להאמין לכל מה שמספרים להם.