תשאירו את הילדים בחוץ

קריסתה הפיננסית של קבוצת אי.די.בי עוררה השבוע מהומה רבה. אכן נפל דבר. אחד הקונצרנים הגדולים, החזקים והוותיקים בישראל הגיע אל סף תהום ויכולתו לעמוד בהחזר חובותיו מוטלת בספק. מעבר לדרמה ולממד הסנטימנטלי שבעניין, מדובר בסיפור די פשוט. זה סיפור שמתחיל בקלות הבלתי נסבלת לקבל אשראי דרך שוק ההון, שנובעת מכך שהגופים שמנהלים את חסכונות הציבור רק מחפשים היכן להשקיע את כספי הפנסיה. הם מחפשים השקעות בשוק ההון כי לפני עשור המדינה שלחה אותם להשקיע 40% מתיקי הפנסיה בבורסה. הם חוששים לקנות מניות כי זו השקעה מסוכנת, אז הם קונים עבור הציבור איגרות חוב בלי ביטחונות. "ואם כולם קונים, כי יש מי שמדרג את הסיכון של איגרות החוב, נקנה גם אנחנו", הם חושבים, "מקסימום ניפול עם האחרים". ואמנם, ההלוואות חולקו לכל עבר. ואם מחלקים, מי לא ייקח? ואם כבר לוקחים, למה לא להשקיע בחלומות בווגאס, בבונוסים, במניות? "הרי בשביל זה משלמים לנו כל כך הרבה", חושבים בעלי ההון, "כי אנחנו יודעים הכי טוב מה לעשות". רק חבל שלסיפור הזה לא תמיד יש סוף טוב, כמו במקרה של אי.די.בי.

נוחי דנקנר צילום: עמית שעל

ואז, רק אז, מתחילים לחפש את האשמים: אולי המדינה ששלחה את כספי הפנסיה של הציבור לשוק ללא פיקוח הדוק מספיק אשמה? או שאולי הגופים שמנהלים את כספי הפנסיה ומחלקים אותם כהלוואות לכל דכפין אשמים? או אולי בעלי ההון שלא עושים מאמצים להחזיר את הכספים שלוו?

למען האמת, בעיתוי הנוכחי, אלה כבר אינן השאלות החשובות. בשלב הזה כבר לא חשוב מי אשם, אלא מה צריך לעשות עכשיו. אם כבר התנהלתם עד עכשיו כמו עדר, אולי כדאי להפסיק עם צורת ההתנהגות הזו. במקום להיקלע להתנצחות אינסופית, אולי כדאי לכפר על חטא ולהתחיל לחשוב באופן עצמאי.

אם זה יקרה, האנשים שמנהלים את חסכונות הציבור יבינו שמתחת לרובד העליון של הקבוצה, כלומר מתחת לאי.די.בי אחזקות, שמתקשה לעמוד בהחזר החובות שלה, יש שורה ארוכה של חברות גדולות ומוצלחות כמו סלקום, שופרסל או כלל ביטוח. אין כל סיבה לקחת את כל אלה לתוך המערבולת הזו עם היתר. האנשים שמנהלים את חסכונות הציבור יכולים לגלות אחריות, עם ראשי אי.די.בי, ולא לקחת את עשרות אלפי העובדים והמנהלים שמועסקים בחברות האלה כשבויים לתוך סכסוך הגירושים הזה - שיכול להיות שיסתיים תוך ימים ספורים, אם יימצאו משקיעים חדשים, אבל עשוי גם להימשך כמה שנים. אף שמדובר בחברות שבימים עברו ידעו לייצר מזומנים, פעילותן היומיומית השוטפת אינה צריכה לקחת על עצמה את נטל החזר החובות של חברת האחזקות. אותן חברות אינן יכולות ממילא לסייע לאי.די.בי לעמוד במלוא חובותיה, שכן שוויין הנוכחי, ובפרט לנוכח המצוקה שאליה נקלעה הקבוצה, אינו מכסה על הצרה הפיננסית.

לכן ייטב לכולם אם החברות־הבנות יונחו מוקדם ככל האפשר על המדף לטובת מכירתן לבעלים חדשים, שיהיו פנויים יותר מדאגות ועם בסיס הון יציב יותר. כך אולי כל אחד מהצדדים יפסיד איזה שני גרושים לעומת פירוק כולל, אבל התרומה לחייהם של עשרות אלפי עובדים, ולפנסיה של כלל ציבור החוסכים, תהיה שווה הרבה יותר.