התפרעות המחירים במשק ואחריות ממשלתית

שיווי משקל בכלכלה הוא מצב שבו יש איזון בין הכוחות הכלכליים השונים. מחיר של שווי משקל נקבע כאשר כמות המוצרים שהקונים מעוניינים בהם זהה לכמות המיוצרת והוא לא ישתנה אלא אם יהיה שינוי בהיצע או בביקוש. קשה לדעת האם זה "טוב" או "רע" שהמשק יהיה בשיווי משקל. ניתן להראות לעתים

הכלכלן הבריטי ליונל רובינס (1984-1889) טען שיש להפנות משאבים אל המקומות המבוקשים על ידי האנשים, למען שיפור רווחתה של החברה האנושית, וכדי שאנשים יחיו ברמת חיים גבוהה יותר. גישה מנוגדת בתכלית פותחה ע"י הפרופ' מילטון פרידמן וג'ורג סטיגלר, הקובעים "שהשוק החופשי" פועל בצורה אופטימאלית כאשר התערבות הממשלה היא מינימאלית. איזו גישה משפיעה יותר על המחירים במשק הישראלי? תשפטו בעצמכם.

מים, ביצים, חלב, ירקות, חשמל

עם ישראל נחשף לאחרונה לבולמוס של עליות מחירים שכמעט ולא נודע כמותו, בוודאי לפני בחירות. המגזר החקלאי מעלה באחוזים ניכרים את מחירי החלב הגולמי, הביצים, העוף והירקות שפער התיווך לגביהם דמיוני. יצרני החלב הגדולים מעלים את מחירי מוצריהם בתזמון ובתיאום המעידים על עוצמת הריכוזיות מחד, ועל המלאכה העצומה העומדת לפתחו של הממונה על ההגבלים העסקיים מאידך. נדמה שהממונה קצת נרדם לנוכח ההתרחשויות. הקמעונאים הגדולים החליטו לשפר מהותית את התוצאות העסקיות שלהם והם מעלים את מחירי מוצריהם באחוזים רבים, לעיתים בשיעור כפול מהעלייה בתשומותיהם. חברות הסלולר עייפו מהתחרות והחליטו בתזמון אחיד, להעלות את מחיריהן. אושרה העלאת עמלות גורפת בשוק קופות הגמל. אפילו הבמבה זינקה פלאים. הממשלה עולה אף היא על גל ההתייקרויות והיא מתכוונת להעלות את מחירי המים כאשר צריך להתכונן לעליה ניכרת גם במחירי החשמל. כרגיל הציבור ישלם את הבור השחור שנפער במאזן חברת החשמל. לא מפתיע איש. גם לא את ח"כ שלי יחימוביץ' "ידידת הוועדים לעבודה מאורגנת". הציבור עומד, משתאה, נבוך ומפוחד ולא מבין מה קורה כאן, וכיצד עליו להתמודד עם גל העליות, הלוחץ על הכיסים. למרות הצהרותיהם של נתניהו ושטייניץ, הכיסים הולכים ומתרוקנים.

סיבה ותוצאה - מחירים, ציבור ופוליטיקה

למדנו זה מכבר שלכל תוצאה יש תמיד סיבה. יש מכלול של סיבות לעליית המחירים: ראשית, הרצון להרוויח יותר, שבכלכלה קפיטליסטית נתפס כלגיטימי. שנית, כנראה שכוח המיקוח של הציבור חזר לממדיו הרופסים כפי שהכרנו אותו טרם פרוץ המחאה החברתית, שמאפייניה מתמוססים והולכים. חלק מראשיה הופכים לפתע לפוליטיקאים מבוקשים תוך פליק פלאק אידיאולוגי מוזר. תוצאה ראשונית של שתי הסיבות: התרופפות נוספת של שיווי המשקל הכלכלי.

האם יש כאן מגמה הנובעת מהאוריינטציה הכלכלית המתעדפת את המגזר העסקי ומצפה שהורדת הרסן ממנו, תגביר צמיחה? הורדת רסן זו שתורמת להשתוללות המחירים, מתרחשת על רקע הצהרותיהם של ראש הממשלה, שר האוצר ויועציהם על עצירת מחול עליית המחירים, על יציבות ועל "אגדה אורבנית". הכיצד? האם אין להצהרות כיסוי אלמנטרי? כיצד ניתן לאפיין את "הודאתו" האחרונה של שטייניץ, לפיה אכן קיימת בעיה בתחום המחירים, כאשר עד כה נקט בקו המכחיש את קיומה. האם הוא הבין שהכחשה זו מזיקה לו בפריימריז המתקרבים? כנראה. באחרונה שטייניץ חזר לעסוק בבעיות בטחון "בוערות". חמאס ואבו מאזן עדיפים על מחירים מתייקרים במשק.

מדוע לא מיישמים מיידית את המלצות ועדת קדמי לבחינת רמת התחרותיות בנושאי פערי התיווך בשרשרת הערך של התוצרת החקלאית, בהטלת חובה בדבר פרסום בחנויות של המחירים הסיטונאיים של פירות וירקות והקמת מנגנונים לגידור סיכוני תנודתיות מחירי תוצרת חקלאית? השפעת הבחירות גורמת לחוסר מעש בתחום המחירים קורה גם על רקע העובדה שהפוליטיקאים עסוקים בעצמם ובתהליכי הפריימריז הנוגעים לעתידם הפוליטי. נושאים אלה חשובים יותר מבחינתם מאשר ייצוגו האמיתי של הציבור הרחב, שמאז ומתמיד לא נתפס כמשאב שמתחשבים בו בפוליטיקה הישראלית הכיתתית.

מעניין מה חושבים שטייניץ ונתניהו לנוכח המצב. האם לדעתם הציבור לא מבין מהי אחריות ממשלתית ולא ייקח עליות מחיר ניכרות אלו בחשבון כשילך להצביע? האם לנתוני מדד אמון הצרכנים האחרון של "נילסן", לפיו 66% מהישראלים מאמינים כי ישראל נמצאת במיתון, לא יהיו השלכות בקלפי? סביר שיהיו.

ד"ר ישראל בוקסר מרצה לכלכלת ישראל במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה