דו"ח מצב המדינה
דו"ח טאוב: תלמד, תעבוד, תרוויח - כבר לא בהכרח נכון
לראשונה מחקר מוכיח שהתסכול של מעמד הביניים שהוליד את המחאה החברתית מוצדק. ב־15 השנים האחרונות שכרן של המשפחות הצעירות והמשכילות שמתגוררות באזור המרכז נשחק יותר משאר האוכלוסייה. כרוניקה של התנפצות חלומות
06:5827.11.12
בתור צעיר יליד הארץ בעל השכלה גבוהה שעובד במשרה מלאה, בעל משפחה צעירה עם ילד אחד ממעמד הביניים, הדבר הראשון שאתה מרשה לעצמך לעשות לאחר קריאת המחקר של פרופ' מיכאל שלו בדו"ח השנתי של מרכז טאוב הוא להיאנח אנחת רווחה.
סוף סוף מישהו הוכיח בכלים מדעיים את תחושות התסכול העמוקות ביותר של מעמד הביניים הישראלי - שמורכב בעיקר ממשפחות צעירות, שבהן שני בני הזוג עובדים. סוף סוף מישהו קבע שהתסכול שמעמד הביניים חווה ב־15 השנים האחרונות, וביתר שאת במחצית השנייה של שנות ה־2000, הוא תסכול אמיתי, לא מדומה. ויותר מכולם חוו אותו משפחות שבהן שני בני הזוג הם בעלי השכלה גבוהה, שניהם עובדים והם מתגוררים באזור מרכז הארץ. בשורה התחתונה, המחקר מנפץ בכלים מדעיים את האתוס שמעמד הביניים חונך על ברכיו, שלפיו אם נלמד ונעבוד נרוויח. בפועל מה שהיה נכון פעם כבר ממש לא ערובה להצלחה כיום.
כתבות נוספות בנושא דו"ח מצב המדינה של מרכז טאוב
המחאה הקטינה מעט את אי-השוויון
פרופ' בן דוד: סכנה קיומית למדינה
היעדר השכלה גבוהה מקשה על מציאת עבודה יותר מבעבר
המדינה הוציאה רק 15.7% מהתוצר ב-2012 על רווחה
מחיר החינוך לגיל הרך מכביד יותר על כיסו של החמישון התחתון
משקי הבית לא יוכלו להמשיך ולממן מכיסם את הוצאות הסיעוד התופחות
הפרטת השירותים החברתיים עלתה למשקי הבית ביוקר
1. מצב המשפחות הצעירות הידרדר
המחקר של פרופ' שלו עושה את מה שלא עשו מחקרים אחרים לפניו. הוא בודק בדקדוק רב מה קרה למצבם היחסי של כל מיני מגזרים באוכלוסייה.
מצוקת הצעירים (ארכיון) צילום: אדם קפלן
ממצאי המחקר פוקחי עיניים. ראשית, הוא מראה את מה שהציבור כבר למד להפנים - ההכנסה הריאלית של מרבית הציבור נשחקה בשנים 2005–2010, בעיקר אחרי התפוצצות בועת ההייטק, וביתר שאת מאז פרוץ המשבר הכלכלי ב־2008. אבל, וכאן פריצת הדרך של המחקר, השינוי החמור ביותר היה במצבן של המשפחות הצעירות במעמד הביניים הטיפוסי (זוג ילידי הארץ, בעלי השכלה גבוהה ששניהם עובדים) ביחס לקבוצות אחרות באוכלוסייה.
משנת 1995 ועד שנת 2005 מיקומן היחסי של המשפחות הצעירות ממעמד הביניים השתפר. אם בשנת 1995 המשפחות האלה היו באחוזון ה־56 (כלומר ש־56% מהמשפחות היו בעלות רמת הכנסה נמוכה משלהן), הרי שבשנת 2005 הן כבר עלו לאחוזון 64. אך משנת 2005 ועד 2010 הורע מצבן היחסי של המשפחות הצעירות ממעמד הביניים הטיפוסי והידרדר לאחוזון ה־54, שמהווה שפל של כל התקופה הזו. זה בדיוק המקום שבו נולד התסכול - הפער האדיר בין שנות השפע לבין שנות הצניחה.
בנקודה הזו צולל המחקר לרזולוציה עמוקה יותר, ומאתר את הקבוצה שאצלה התסכול היה החריף ביותר. לשם כך, חולקו העובדים לשתי קבוצות עיקריות - בעלי השכלה אקדמית ובעלי השכלה תיכונית לכל היותר. כל אחת מקבוצות אלה חולקה לעובדים שמתגוררים במרכז הארץ ולכאלה שמתגוררים במקומות אחרים. ולבסוף, כל אחת מהקבוצות חולקה לטווחי גיל מצומצמים יותר - גיל 25–29, גיל 30–34, וגיל 35–54. בעבור כל תת־קבוצה כזו נבחן מה היה השינוי בשכר בשנים 2005–2010 לעומת השינוי במדד המחירים.
כל ההסבר הטכני והמייגע הזה מתנקז לאמת מבהילה: בזמן שהמחירים במשק עלו ב־9.1%, השכר של עובדים אקדמאים צעירים ממרכז הארץ, בגיל 30–34, נשחק ב־2.2%. הנתון הזה כמעט בלתי נתפס. במקביל, שכרם של עובדים אקדמאים בני אותו גיל שאינם מתגוררים במרכז הארץ עלה ב־3.6%. במילים אחרות, השכר הריאלי של העובדים בשתי הקבוצות נשחק, כי האינפלציה היתה גבוהה מהשינוי בשכר של שתי הקבוצות. למעשה, העובדים היחידים ששכרם יצא ללא פגע בתקופה הזו, ואף עלה יותר מאשר השינוי במחירים, הם עובדים משכילים ממרכז הארץ בני 35–54.
2. העשירונים העליונים הלכו והתכווצו
נתוני המחקר מראים כי מספר ילידי הארץ האקדמאים הצעירים (בגילים 30–34) השייכים לשני העשירונים העליונים מבחינת שכר הלך והתכווץ משנת 1995 ועד 2010. אם בשנים 1995–1999 כ־55% מהם היו בשני העשירונים העליונים, הרי שבשנים 2009–2010, ממש לפני פרוץ המחאה החברתית, רק 46% השתייכו למעמד הזה. וזו תמונת המצב רק בקרב הגברים.
בקרב הנשים ההידרדרות היתה חמורה יותר - מ־37% ל־25% בלבד. גם כשבוחנים את התופעה הזו על בסיס משפחות ולא על בסיס עובדים יחידים, הממצאים דומים. חלקן של משפחות של עובדים אקדמאים בני 30–39 שמגיעות לשני העשירונים העליונים ירד מ־51% בשנים 1995–1999 ל־39% בשנים 2009–2010. במקביל, חלקן של משפחות העובדים האקדמאים המבוגרים יותר (בני 40–49) שמגיעות לשני העשירונים העליונים ירד באופן כללי גם הוא בתקופת הזמן ההיא, אולם התאושש מעט החל משנת 2008. גם בניתוח מגזרי מראה המחקר שבקרב החרדים והערבים חלה הרעה מבחינת השכר, באופן לא מאוד מפתיע. מיהו המגזר היחיד שכן שיפר את מצבו היחסי ב־15 השנים האחרונות? מגזר העולים מברית המועצות לשעבר, שהצליחו להשתלב בחברה הישראלית ומצבם היחסי השתפר - מגרוע, לסביר. זהו.
3. היתרון של ההשכלה בשוק העבודה נשחק
השאלה המתבקשת היא כמובן - למה? למה דווקא הפגיעה הכי משמעותית בשכר קרתה בשכבה שאמורה ליהנות מהיתרונות הגדולים ביותר בשוק התעסוקה הישראלי - השכבה שגילה צעיר אבל לא צעיר מדי, בעלת השכלה גבוהה ומתגוררת במרכז הארץ.
פרופ' מיכאל שלו: "הבסיס העיקרי להתקוממות ההמונית הוא האתגרים הכלכליים העומדים בפני הדור הצעיר שציפה לתפוס מקום במעמד הביניים" צילום: אריאל שרוסטר פרופ' שלו מציע כמה הסברים. ראשית, העובדה כי שיעור כפול של צעירים היו בעלי השכלה גבוהה בשנים 2009–2010 לעומת השנים 1995–1999 מלמדת על השחיקה ביתרון היחסי של ההשכלה הגבוהה בשוק העבודה, וביכולת של ההשכלה לשפר את ההכנסה. יתרה מזאת, שלו מעיד על החיסרון שבהתרחבות הנגישות להשכלה הגבוהה באמצעות התפשטות המכללות. "חלקים גדולים יותר מתוכם (מהצעירים - ש"א) רוכשים השכלה במכללות המעניקות תארים שערכם נמוך יותר בשוק העבודה בהשוואה לתואר אוניברסיטאי", כותב שלו.
מלבד זה, בחלק מהמקצועות הדרישה לתואר אקדמי הפכה לדרישת סף מבלי שהשכר באותו מקצוע השתפר - למשל, בהוראה בבתי ספר יסודיים. שנית, העלייה בגיל קבלת התואר ביחס לעבר, כמו גם הדחייה בגיל תחילת קריירה יציבה, הביאה לכך שהעובדים הצעירים בשנים 2009–2010 הם בעלי ניסיון מועט לעומת הצעירים של 1995–1999, מה שמסביר מדוע הכנסתם היחסית נמוכה יותר. בקיצור, מהפכת ההשכלה הגבוהה של העשור האחרון אמנם הגדילה את הנגישות להשכלה והגדילה מאוד את מספר בעלי התארים, אולם במקביל ערכה של ההשכלה הגבוהה כמכשיר להעלאת השכר נשחק.
4. פחות ופחות מחזיקים דירה בבעלותם
סוגיה אחרונה שבחן המחקר היא מה קרה בתחום שלמעשה הביא לפרוץ המחאה החברתית - מחירי הדיור. כאן עולה ממצא מעניין. שיעור הזוגות הצעירים שמתגוררים לבדם ולא עם ההורים הצטמצם ב־15 השנים האחרונות. וליתר דיוק, אם בשנים 1995–1999 כ־50% מהמשפחות הצעירות ילידות הארץ חיו באופן עצמאי, הרי בשנת 2010 השיעור הזה ירד ל־39%. במקביל, שיעור הזוגות הצעירים שגרים עם ההורים שלהם גדל מ־14% בשנים 1995–1999 לשיעור של 19% בשנת 2010.
כדי להשלים את התמונה, המחקר מראה מה קרה לבעלות על דירות בישראל בעשור האחרון. אם בתחילת שנות האלפיים כ־74% מהיהודים ילידי הארץ החזיקו בדירה בבעלותם, הרי שבשנת 2010 שיעורם ירד ל־62%. וביתר פירוט, לאורך העשור האחרון היכולת של צברים צעירים לרכוש דירה הלכה ונפגעה משום שהפערים העמיקו. היכולת של בני 30–34 לרכוש דירה ירדה במהלך העשור האחרון בשיעור כפול מהירידה ביכולתם של בני 40–49 לרכוש דירה. לבסוף, מראה המחקר כי ממש כשם שהיכולת של בעלי הכנסות נמוכות לרכוש דירה נפגעה במהלך העשור האחרון, כך נפגעה גם יכולתם של העשירים לרכוש דירה, ואפילו ביתר שאת.
