דו"ח טאוב - בריאות: המדינה צריכה לקחת אחריות על הטיפול בקשיש
שיעור המימון הפרטי של הוצאות סיעוד בישראל גדול פי שלושה מהממוצע ב־OECD. התארכות תוחלת החיים תביא לקריסת המשפחות תחת הנטל
המצב הנוכחי שבו מחצית מהוצאות הסיעוד ממומנת על ידי הקשישים או משפחתם אינו בר־קיימא. הגידול בהוצאות עקב העלייה במספר הקשישים הסיעודיים והתארכות תוחלת החיים במצב סיעודי, לצד העלייה היחסית הצפויה בשכר העובדים הזרים, לא יאפשר לציבור להמשיך ולממן את ההוצאות על טיפול בבעלי מצב בריאותי ירוד, הזקוקים לעזרה בתפקוד יומיומי. כך כותב פרופ' דב צ'רניחובסקי, מומחה לכלכלת בריאות מאוניברסיטת בן־גוריון ומרכז טאוב, בדו"ח מצב המדינה 2011–2012 השנתי של מרכז טאוב.
כתבות נוספות בנושא דו"ח מצב המדינה של מרכז טאוב
תלמד, תעבוד, תרוויח - כבר לא בהכרח נכון
המחאה הקטינה מעט את אי-השוויון
פרופ' בן דוד: סכנה קיומית למדינה
היעדר השכלה גבוהה מקשה על מציאת עבודה יותר מבעבר
המדינה הוציאה רק 15.7% מהתוצר ב-2012 על רווחה
מחיר החינוך לגיל הרך מכביד יותר על כיסו של החמישון התחתון
הפרטת השירותים החברתיים עלתה למשקי הבית ביוקר
לפי תחזית הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אוכלוסיית הקשישים צפויה לגדול ב־80% עד 2030, בעוד שהאוכלוסייה הכללית תגדל רק בכ־30%. כך, ב־2030 יהיו בישראל 230 קשישים על כל 1,000 עובדים, לעומת 160 קשישים בלבד כיום.
לדברי צ'רניחובסקי, הפתרון למימון הוצאות הסיעוד הכבדות - העומדות כיום על 11 מיליארד שקל לשנה, 5.7 מיליארד שקל מתוכם מגיעים ישירות מהאזרחים - לא נמצא במשרד האוצר ובביטוחים הפרטיים אלא בהלאמה, ולו חלקית, של הטיפול בקשיש. הניסיון הבינלאומי, כותב צ'רניחובסקי, מראה כי סוגיית מימון הטיפול הסיעודי לא תיפתר על ידי חברות הביטוח. חולה סיעודי מוגדר כבעל מצב בריאותי ירוד הזקוק לעזרה בתפקוד יומיומי.
מבדיקה שערך צ'רניחובסקי עולה כי מבין מדינות ה־OECD רק שוויץ עוברת את ישראל בשיעור המימון הפרטי של ההוצאות הסיעודיות, עם כ־60% נכון ל־2008. שיעור המימון הפרטי עומד בממוצע על 16% במדינות ה־OECD, כלומר בישראל הוא בערך פי שלושה מבמדינות המפותחות. זאת אף שישראל היא גם המובילה בשיעור הקשישים הסיעודיים הנמצאים בביתם או במסגרות קהילתיות, ולא במוסד אשפוזי שנחשב ליקר יותר.
קשישה סיעודית (ארכיון) צילום: עמית שאבי מדינות מפותחות כמו צרפת, בריטניה, הולנד, גרמניה ויפן - שכבר חוות הזדקנות מסוימת של האוכלוסייה כפי שצפוי בישראל בשנים הקרובות - החילו תוכניות סיעוד ציבוריות ורחבות, המממנות חלק גדול מאוד מההוצאות על סיעוד ומנצלות את יתרון הגודל שיש לממשלות ולגופים ציבוריים, כדי להקטין את ההוצאה הנדרשת ולשמור על רמת חיים סבירה של כל קשיש.
אך בישראל תקועה התוכנית שמקדם סגן שר הבריאות יעקב ליצמן להחיל ביטוח סיעודי ציבורי, וזאת בשל התנגדות משרד האוצר וחוסר התלהבות מצד קופות החולים הנמצאות במשבר תקציבי. באוצר עדיין מתעקשים כי הפתרון הנכון הוא שהקשיש הסיעודי יממן בעצמו את הטיפול בו, לרוב באמצעות רכישה של ביטוח סיעודי פרטי, ורק לפני שבוע הודיע המפקח על הביטוח פרופ' עודד שריג כי יחיל פוליסות ביטוח סיעודי אחידות בין קופות החולים.
אולם הפתרון של מימון פרטי אינו נותן מענה לחלקים באוכלוסייה, בעיקר לא למעוטי ההכנסה שאינם יכולים לממן בעצמם את סוף חייהם. לדעת דו"ח טאוב, הרעיון של משרד הבריאות, שלפיו יקום ביטוח סיעודי ציבורי רחב ולא מצומצם כמו היום, הוא הצעד הנכון.
נתון מדאיג נוסף העולה מבדיקה של צ'רניחובסקי עם ד"ר גיא נבון מבנק ישראל הוא כי ההוצאה הפרטית על שירותי רפואה דרדרה לעוני כ־18 אלף משפחות. צ'רניחובסקי כותב כי הנהירה של שכבות מבוססות לרפואה פרטית מביאה לעליית מחירים, שגורמת לכך שהעניים נדחקים יותר לשולי העוני.
