רוח הקרב נעלמה

יאיר לפיד צילום: עמית שאבי

"כולכם יודעים שעל חלק מהדברים שציינתי כאן – אולי אפילו על כולם – תהיה מלחמה", אמר לקהל. "ועל זה אני אומר – שתהיה מלחמה. כי הגיע הזמן לנהל את המלחמה הזו". יאיר לפיד, 23.4.2013.

שלושה שבועות בלבד הספיקו ליאיר לפיד להניח מאחור את רוח הקרב. כמה מהר הפכה המלחמה של לפיד בכל החוליים של המשק הישראלי להתרפסות בפני קבוצות הלחץ. ההסתדרות מאיימת לשבות? נוותר על כל הרפורמות המבניות במונופולים הממשלתיים תמורת דחיית תוספת שכר במגזר הציבורי, שתעלה למדינה הרבה יותר בטווח הארוך. בשלטון המקומי מרימים ראש ומנופפים גם הם בדגל שביתה? נוותר גם להם על הקיצוץ המתוכנן במענקי האיזון ונזרוק לפח קיצוץ של 280 מיליון שקל שתוכנן לתקציב הפיתוח של הרשויות.

יאיר לפיד אולי צודק, שביתה עולה כסף והיא לא תועיל לאף אחד, אבל כמה מאכזב לגלות שבבזאר הטורקי שמתנהל מדי תקציב על מה ייצא ומה ייכנס לחוק ההסדרים יש בינתיים כמה קבוצות לחץ בצד המנצחים והרבה מאוד מפסידים. כל אחד מאזרחי ישראל שישלמו יותר מע"מ ומס הכנסה, שיאלצו לוותר על סבסוד הצהרונים ועל ספרי הלימוד או על נקודת הזיכוי בסיום התואר. הרבה פרטים שקשה להם להתארגן, שאין להם לובינג ולא יכולים לנפנף באיום השביתה. הרבה פרטים שהצביעו ליאיר לפיד, או לא הצביעו לו אבל נשבו לרגע בחלום שאולי יכול להיות כאן טוב יותר. עד שהחליט לפיד כמו קודמיו שעם קבוצות הלחץ לא מתעסקים ואת מחיר הקיצוצים ישלמו שוב כל האחרים.