מייסד פלייטיקה: "אנחנו לא נעסוק בהימורים"

"אני אומר לעובדים שמגיעים אלינו: אנחנו אמנם נותנים את התנאים הטובים בארץ, אבל עזבו את נושא השכר. יש לכם כאן הזדמנות לעבוד בחברה מצליחה", אומר רוברט אנטוקול, מנכ"ל חברת משחקי הסלולר פלייטיקה. "כמה חברות ישראליות מייצרות משחקים לכל העולם ומנהלות מכאן עבודה של מאות אנשים במדינות שונות?". הראיון עם אנטוקול התקיים כחלק מפרויקט The Leaders של "כלכליסט" והמכללה למינהל, שבמסגרתו התלוותה אליו שקד אביב, סטודנטית למדעי המחשב ומייסדת סטארט־אפ בחממה של המכללה.

"לא נזוז מישראל"

שנים רבות פעלה פלייטיקה, חברת משחקי הסלולר השלישית בגודלה בעולם, מתחת לרדאר התקשורתי. גם לאחר שנרכשה בידי תאגיד ההימורים והמלונאות סיזרס היא נותרה בעלטה. בשנים הללו היא צמחה מקבוצה קטנה של עשרה אנשים במשרד ישן לחברת ענק שמעסיקה 550 עובדים, מנהלת מתל אביב פעילות באוקראינה, בלארוס, קנדה ועמק הסיליקון, ומייצרת את משחק מכונת המזל הפופולרי ביותר לפייסבוק - Slotomania. ועם זאת, הדבר היחיד ששכנע את המנכ"ל רוברט אנטוקול להתראיין בתקופה האחרונה הוא הגידול המהיר שהחברה צריכה היתה לבצע בתקופה קצרה. "אחת הבעיות הקשות שלנו כאן בישראל היא למצוא עובדים עם ניסיון בפיתוח משחקים", הוא מסביר. "ומכיוון שאין כאלה בנמצא, אנחנו לוקחים עובדים מתחומים אחרים ומכשירים אותם. העובדים שלנו מגיעים כמעט מכל תחום אפשרי: קריאייטיב, שיווק, טלוויזיה".

אם כל כך קשה לכם לגייס, אולי פלייטיקה לא צריכה להיות חברה ישראלית?

"לא נזוז מכאן. אני רוצה להישאר ולגדול בישראל, וכבר היום אנחנו מוצאים עובדים היכן שאפשר. יש לנו עובדים שמגיעים בכל בוקר מהנגב ומיקנעם".

אנטוקול (משמאל) והסטודנטית שקד אביב. חבר טוב של מנכ"ל קינג צילום: עמית שעל

את פלייטיקה הקים אנטוקול ב־2010 עם אורי שחק, בנו של הרמטכ"ל המנוח אמנון ליפקין־שחק, ולשעבר מנהל מוצר ב־888 (השנה עזב שחק את החברה, ככל הנראה להקמת מיזם משלו). 2 מיליון דולר בלבד הושקעו בחברה, ובין המשקיעים היו יריב גילת (מיזמי חברת האלגוטק דלאוון), דפנה לוי־וייס, יגאל אהובי, פרתם נכסים, עופר לזובסקי, גיגי לוי ואלי בן זקן. בסוף 2011 רכשה סיזרס את פלייטיקה בכ־125 מיליון דולר. הרכישה השתלמה לסיזרס: על 125 מיליון הדולרים ששילמה, הכניסה לה פלייטיקה 200 מיליון דולר ב־2012. בשני הרבעונים של השנה כבר הכניסה פלייטיקה כ־135 מיליון דולר, ושנת 2013 כולה צפויה לעקוף את נתוני 2012.

אנטוקול זוכר את הפנייה הראשונה שהגיע מהתאגיד, פחות משנה מאז שהוקמה פלייטיקה. "מנכ"ל סיזרס מיץ' גרבר, איש שמאוד מקורב לסצנה הישראלית, הגיע אלינו לארץ. ישבנו שמונה־תשעה אנשים במשרד רעוע בתל אביב. בהתחלה לא היינו מעוניינים במכירה. אז לא היינו במצב שבו חיפשנו להירכש, והמחשבה לעשות אקזיט אפילו לא עלתה על דעתנו. כשהקמנו את החברה אף אחד לא רצה להשקיע בנו. המשקיעים הישראלים לא הבינו מה פתאום יש כאן חברה שמעוניינת לפתח משחקים, שלא מפתחת רק קניין רוחני אלא בונה גוף ביצועי; מה פתאום לגייס כסף למודל עסקי שבנוי מטובין וירטואלי, ועוד כשבישראל אין היסטוריה של פיתוח משחקים. אין מה לעשות, לא היו הרבה אקזיטים של חברות מוצר בישראל".

אנטוקול בעצמו מכר את חברת סימייט שייסד לענקית משחקים ישראלית אחרת, אוברון. אלא שאוברון, שנסגרה לאחרונה לאחר עשר שנות פעילות וגיוס של כ־200 מיליון דולר, הוכיחה לאנטוקול שכפי שקל להצליח עם משחקים, קל גם להיכשל. "הצלקות ממה שקרה לאוברון קיימות אצלי עד היום", הוא אומר. "נשארתי שם שנתיים לאחר שמכרתי את סימייט, והרבה מהעובדים שלנו מגיעים משם. אוברון היתה יותר פלטפורמה לפיתוח משחקים. פלייטיקה, לעומתה, היא חברה לפיתוח משחקים ואין לנו כל קשר לפלטפורמה".

מה למדת מהתקופה באוברון שיישמת כאן?

"למדתי שלא צריך להגיד לא להצעות מעניינות, כמו הצעות רכישה למשל. לא לחשוב שאתה יכול לעשות הכל לבד, אפילו כשאתה מנהל חברה שכולם צופים שתהיה שווה מיליארד דולר. הלקח השני שלקחתי משם הוא זיהוי מגמות בשוק. אוברון לא זיהו בזמן את מה שקורה סביבם, למשל את פלטפורמת פייסבוק למשחקים (שנה לאחר הקמת פייסבוק פנו באוברון לשיתוף פעולה דווקא עם מייספייס - א"ג). לאוברון היו משחקים דמויי קנדי קראש בכמויות גדולות, אבל היא לא זזה מספיק מהר. ובכל זאת, תסתכל על כמות הסטארט־אפים המוצלחים שהקימו יוצאי אוברון. נוסף לפלייטיקה ישנן Everything.me ו־Wix שהונפקה לאחרונה בהצלחה".

הטרנד הוא קנדי קראש

לפי ההערכות בענף, פלייטיקה ממוצבת במקום השלישי בהיקף ההכנסות אחרי זינגה וקינג, יצרנית קנדי קראש, בקטגוריית משחקי הרשת החברתיים למובייל. ובכל זאת, אנטוקול אינו חושש מחברת קינג, המתחרה שגרפה את כל השוק עם משחק הממתקים המתפוצצים הפופולרי בהיסטוריה. "קינג אמנם מתחרים שלנו, אבל הם עוזרים לכלל הקטגוריה כי הם מכניסים אנשים נוספים למעגל המשתמשים המשלמים בסלולר".

מה יש לקנדי קראש שאין לאף משחק אחר?

"כולם מדברים על קנדי קראש. גם אם אתה לא חושב שהמשחק הוא הכי טוב שפגשת, אתה תשחק בו כי זה טרנד. הם גם הצליחו לגעת בנקודות מסוימות אצל השחקן: סוד הקסם של משחק טוב הוא האיזון בין קל לקשה, והחוכמה היא למצוא את האיזון".

קנדי קראש שינה את תעשיית משחקי המובייל?

"קנדי קראש הביא איתו אופציות נוספות לייצור הכנסות למשחקים, עם שילוב יפה של משחק עם חברים ותשלום. קנדי קראש הוא אחד הדברים הטובים שקרו לתעשייה שלנו, והוא גם מתחרה לא קל. אני וריקרדו זאקוני, מנכ"ל קינג, חברים טובים".

אתם בעצם מפתחים משחקי הימורים, לא בדיוק פאר היצירה של ההייטק הישראלי.

"אנחנו לא מפתחים משחקי הימורים, חד וחלק. המשחקים של פלייטיקה הם משחקים בקטגוריית Play for Fun, משחקים שבהם לא ניתן להמר על כסף ולהרוויח. במובן זה, אין הבדל ביננו לבין קנדי קראש".

יש הטוענים שגם קנדי קראש הוא משחק שמעודד התמכרות שמזכירה את משחקי הקזינו.

"מה ההבדל בין לשחק קנדי קראש במובייל או לשחק משחק אחר במחשב האישי או בקונסולה? כל ההבדל הוא שאתה מסתובב עם קונסולת משחקים בכיס שלך, והגישה שלך אליה יותר מיידית. נכון, פלייטיקה שייכת לחברת בידור שיש לה גם קזינו ובתי מלון, אבל 550 האנשים שעובדים אצלי מייצרים משחקי כיף, ללא קשר להימורים".

דווקא משום שאתם שייכים לתאגיד הימורים, אתה לא חושש שיבקשו מכם לפתח משחקי הימורים?

"כל עוד אני כאן לא נעסוק במשחקי הימורים. אנחנו טובים בפיתוח משחקים חברתיים, בשיווק באונליין, במוניטיזציה, בהבנה של פלטפורמות, והמוצר יכול להיות כמעט כל דבר: החל ממשחק של מכונת מזל, משחק אסטרטגיה, כדורגל או משחק בסגנון קנדי קראש".

ובכל זאת, קשה לשמור על יציבות עסקית בתחום משחקי הקז'ואל שבו אתם פעילים. מי זוכר היום את סונג פופ, Draw Something או פארמוויל.

"המשחק השני בטבלת ההכנסות כבר ארבע שנים ברציפות הוא פארמוויל. משחק ביג'ולד קיים כבר עשר שנים. היום כולנו שחקנים ולכל אחד יש קונסולת משחקים בכיס. היתרון של פלייטיקה הוא שהיא אינה יצרנית של פלטפורמות שקמות ונופלות - יש לנו משחקים שיודעים להתאים את עצמם לכל פלטפורמה. משחק ביג'ולד הוא דוגמה טובה, כיוון שפופ־קאפ היצרנית היא מותג מוביל בעצמו עם מספר מצומצם של משחקים שיוצאים בכל פעם עם מודל עסקי שונה. פעם זה תשלום לפי הורדה, אחר כך מודל של משחקים חינמיים והכנסות מטובין וירטואלי. כמוהם, גם אנחנו סדנת ייצור של מספר מצומצם של משחקים המתאימים את עצמם לכל פלטפורמה וממותגים אחרת. אין חברת משחקים שיכולה ליצור בלוקבסטר חדש בכל שנה. הבעיה של זינגה בהנפקה, לדוגמה, היתה המחויבות שלהם לייצר שישה בלוקבסטרים בכל שנה, משימה בלתי אפשרית".