יש להציל את הדסה, אבל לא בחינם

ואמנם, במסגרת תוכנית ההבראה שהממשלה - באמצעות משרד האוצר - היתה מוכנה לחתום עליה עם הדסה (אם רק העובדים היו מסכימים), משלם המסים היה נותן לבית החולים צ'ק של 500–600 מיליון שקל, סכום דומה לזה שהממשלה שילמה בשנה שעברה לכיסוי כל הגירעונות של כל בתי החולים הממשלתיים, מלבד שלושת הגדולים.

מה בדיוק מקבלת המדינה בתמורה לכיסוי הגירעונות של הדסה? מה מקבל משלם המסים בתמורה לכסף שלו? כלום. בהנחה שבית החולים לא היה נסגר גם אם הדסה היתה מחליפה בעלים - כמו במקרה של אי.די.בי, למשל - לציבור עדיין היה בית חולים לפנות אליו בעת הצורך.

אביגדור קפלן מנכ"ל בית חולים הדסה צילום: ענר גרין

סולידריות מכובסת

איזה מסר מעבירה המדינה למנהלים ולבעלי שליטה שהתנהלו בחוסר אחריות? היום זו הדסה, מחר אלה הבנקים וחברות הביטוח (בעצם, בסיפור של הבנקים כבר היינו). המדינה מעבירה כאן מסר שהכל מותר, שאפשר לחגוג על שכר חריג, על אין סוף כוננויות וכוננויות־על וכוננויות מינהליות ושעות נוספות גלובליות וכוננויות נוספות ואחוזים מוגדלים כשעובדים בשעות הלילה, מעל ומעבר לכל מה שמשתכרים העובדים בבתי חולים ציבוריים אחרים, ושיהיה בסדר.

אפילו המנכ"ל לשעבר, פרופ' שלמה מור־יוסף, האיש שההנהלה הנוכחית תולה בו יותר מבכל אדם אחר את האחריות למשבר - אפילו הוא מסודר. הוא כבר לא בהדסה, את המחיר הזה הוא לא ישלם. להפך - הוא נהנה מחבילת הפרישה שבית החולים העניק לו רק כדי שיסתלק. פנסיה של 74 אלף שקל בחודש עד גיל 67, נוסף על 60 ומשהו אלף שקל שהוא משתכר כמנכ"ל ביטוח לאומי.

המדינה מעבירה כאן מסר שזה בסדר שבגוף כלשהו תתפתח תרבות של הכל מותר והרשות נתונה. היא מעבירה כאן מסר שזה בסדר שלאורך השנים כל מיני קבוצות כוח בהדסה ניצלו את כוחן ושלחו ידן לסיר הבשר האינסופי. הרופאים הבכירים לקחו מהשר"פ או מכל מיני הסדרי כוננויות, עובדי המינהל והמשק - חלקם, לא כולם - סידרו לעצמם תוספות וקידומים. והעובדים האחרים? הבלתי מקורבים? להם לא נשאר כלום פרט לתלושי משכורת מקוצצים. כמו בהרבה מקומות אחרים, סולידריות ארגונית היא לפעמים רק מכבסה לתרבות הקרבה לצלחת.

הכישלון הציבורי

אם פקידי הממשלה כבר מוכנים לשים כסף, אם הם כבר מצילים את המפעל המפואר הקרוי הדסה, מפעל כמעט בן 100, מן הראוי שלפחות ידרשו משהו בתמורה. לא רוצים להלאים? אל תלאימו. קחו נכסים, קחו את הניהול, קחו משהו. תודיעו שאתם מבטלים את השר"פ, שאתם מפקחים על השכר, שאתם מכפיפים את הדסה לרגולציה של משרדי הבריאות והאוצר. משהו. אחרת הדסה תינצל מבחינה פיננסית, אבל הכישלון הציבורי יהיה גם על הראש שלכם.