מי קובע כמה טיפ נשלם?

כמה תשר (טיפ) ראוי לתת? אם זו דרך להבטיח את איכות השירות או ביטוי לשותפות ואחווה עם אלה שזה מטה לחמם, אם זה ניסיון להימנע מתיוג כקמצן, כניעה לנורמה או סתם חשש שיירקו לי במרק בפעם הבאה - הטיפ הוא חיה יוצאת דופן: מבחן שאנחנו אף פעם לא יודעים אם הצלחנו בו; עסקה משונה שמתחילה במקום שבו החשבון נגמר, אין בה מחיר נקוב וקבוע, ויש מי שעלולים להיאבד בתוך חישוביה המורכבים.

כלכלנים מכנים את התשר "תשלומים רצוניים" (Voluntary payments), והכללים מאחוריהם הם לכאורה הדבר הכי רחוק שיש ממדעי הכלכלה. הם משתנים מארץ לארץ ומתחום עיסוק למשנהו. יש ערים ומצבים שבהם טיפ נחשב לעלבון, באחרים לחובה ובאחרים לשוחד. יש מקומות שבהם מדייקים במאיות האחוז וכאלה שבהם רק מעגלים למעלה. יש מקבלי טיפים אמידים וכאלה שחיים מהטיפ לפה.

בישראל שורר בלבול מתסכל במיוחד. מצד אחד השתרשו פה נורמות תשר שמתקרבות לאלה שבמדינות העשירות ביותר במערב. באסיה ובארצות מתפתחות רבות יש פטור מתשלום נוסף. כאן מצפים, במסעדות לדוגמה, לתוספת גבוהה מ־10% ממחיר החשבון, וראוי שתתקרב ל־15%, וגם סכום גבוה מזה הוא בגדר המותר. מנגד, אותם מקבלי תשר מחמיצים פנים למי שרוצה לנהוג כמקובל במדינות העשירות ולהוסיף את הטיפ לתשלום בכרטיס האשראי, ובמקומות מסוימים גם לא מאפשרים זאת.

אילוסטרציה צילום: שאטרסטוק

אמצעי התשלום הולכים ומתרבים - לכרטיסי האשראי ולהמחאות נוספו כרטיסים של חברות הסעדה ואפליקציות סלולר, שנעשים יותר ויותר גמישים. ואולם, המשותף לכל אלה הוא שמקבלי התשר מחרימים אותם, לעתים כיוון שאם הם לא יקבלו אותו עכשיו במזומן, הם לא יקבלו אותו לעולם.

באפליקציות סלולר כבר מופיעות עוד ועוד אפשרויות להוספת טיפ אוטומטית. Square, אפליקציה שמלווה ב"מגהץ אשראי" מינימליסטי שמתחבר לאייפון, מאפשרת להעביר את כרטיס האשראי דרך ההתקן הקטן שבמכשיר וכך לשלם לבעליו. האפליקציה מבצעת את הסליקה. גם לה, באחרונה, צורף כפתור שמאפשר להוסיף טיפ אוטומטי. אפליקציות תשלום לנהגי מוניות, זאת של גט טקסי היא המפורסמת שבהן, כבר מכילות כפתור תשר.

ומה שלוכד את תשומת לבם של כלכלנים הוא שהוספת האפשרויות הדיגיטליות למתן טיפים משפיעה על התנהגות הלקוחות ועל כלכלת התשלום הוולונטרי כולה. מחקר של בית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת שיקגו מעיד שאם

כפתור הטיפ מציע ללקוח סכום נקוב או אחוז נקוב, לעתים קרובות מאוד הלקוח מקבל את ברירת המחדל, וכך אפשר לחלץ מנוסעים וסועדים טיפים נדיבים הרבה יותר.

המחקר, ששדה הבדיקה שלו היה 13 מיליון נסיעות מונית בניו יורק, גילה גם את "גבולות הטעם הטוב" בבקשת טיפ: ברירת מחדל גבוהה מדי גרמה לנוסעים רבים לא להשאיר טיפ כלל. המחקר הזה, דרך אגב, מצטרף לעוד ועוד טענות מכיוון הכלכלה ההתנהגותית, שלפיהן אנשים רק חושבים שהם מעדיפים אפשרויות בחירה רבות, אך לעתים קרובות הם נוטים לפעול אל מול מיעוט אפשרויות, וטוב מכך - אל מול אשליה של אפשרויות, שברירת המחדל בה מוכנה ונוחה.

טכנולוגיות התשלום החדשות יכולות להקשות על מקבלי התשר, אבל גם להקל עליהם ואולי אפילו לחולל מהפכה מעבר לנוחות, כזו שתיטיב עם כיסם. המלצרים בבית הקפה שלי ישמחו לשמוע.