נדחתה בקשה לייצוגית בהיקף 680 מיליון שקל נגד אי.די.בי פתוח
יעל וזמירה כביר-שמיע טענו כי סירבו להצעת הרכש שפרסמה החברה ב-2009, אך מניותיהן נרכשו מהן בכפיה ומדובר בעושק וקיפוח. השופטת: "התובעות לא הצליחו להוכיח את טענותיהן ברמת הסבירות הנחוצה בתביעה ייצוגית"
השופטת דרורה פלפל מבית המשפט המחוזי בתל אביב דחתה היום תביעה ייצוגית בהיקף 680 מיליון שקל שהוגשה נגד אי.די.בי פתוח בטענה לקיפוח בעלי מניות במסגרת הצעת רכש. התובעים הייצוגים חויבו בהוצאות בהיקף 50,000 שקל.
קראו עוד בכלכליסט:
- נוחי דנקנר: "אני לא קובע מחיר להצעת רכש"
- אי.די.בי פתוח חדלת פירעון? תלוי את מי שואלים
- עוד ארוכה הדרך אל האושר
את התביעה הייצוגית הגישו יעל וזמירה כביר-שמיע באמצעות עו"ד יצחק אבירם. בתביעה נטען כי ביולי 2008 פרסמה אי.די.בי פתוח הצעת רכש לרכישת 7.5% מהון המניות של החברה במחיר של 82 שקל למניה, וכי התובעות לא נענו להצעת הרכש הזו. לפי כתב התביעה, שלא הוכחש ע"י הנתבעים, גם אביו ואחותו של נוחי דנקנר, שלי, לא נענו להצעה.
לפי הנטען, בינואר 2009 פרסמה אי.די.בי הצעת רכש מלאה לפיה הציעה לכל בעלי מניותיה לרכוש את המניות במחיר של 36 שקלים למניה, וזמן מה לאחר מכן תוקנה ההצעה לסך של 41 שקל למניה. התובעות סירבו להצעת הרכש, אך מניותיהן נרכשו מהן בכפיה והן טענו לעושק וקיפוח. זאת כי התמורה עבור המניות הייתה פחות מהשווי ההוגן שעמד לטענתן על לפחות 82 שקל למניה – כמו הצעת הרכש מ-2008.
השופטת דחתה את הטענות ואת הבקשה לאשר את התביעה כייצוגית. לעניין אחותו ואביו של נוחי דנקנר אשר סרבו להצעת הרכש הראשונה בסכום של 82 שקל למניה, אך נענו להצעה נשוא התביעה שהיתה פחותה ובגובה 41 שקל, קבעה השופטת כי אכן מתעורר סימן שאלה נרחב לדרך הפעילות של השניים. עם זאת דחתה את הטענה שהצטרפותם להצעת הרכש השנייה הטתה את הכף לטובת הצעת הרכש. זאת משום שבלי מניות רבים נוספים הצטרפו להצעה.
השופטת דרורה פלפל צילום: עמית שעל לדברי השופטת ישנן אומנם תמיהות המתעוררות לגבי שווי המניות בהצעת הרכש, אך התובעות לא הצליחו להוכיח את טענותיהן ברמת הסבירות הנחוצה בתביעה ייצוגית. היא פסקה כי תחשיב לפי שיטת ה-DCF, שהיא הדרך המשפטית הבסיסית, מעלה שערך המניה אמור להיות 34 שקל ולפי השיטה השנייה (ה-NAV ) ערך המניה אמור להיות 26 שקל. לדברי השופטת, השאלה המתעוררת שלא באה על פתרונה היא מדוע הוצע בסיבוב זה 41 שקל למניה, אך יחד עם זאת מבחינת הנתונים הפורמליים ההצעה היא סכום גבוה יותר משתי צורות החישוב.
לתביעה הייצוגית צורפה חוות דעת של אהוד קאופמן, מומחה שזו חוות דעת ראשונה שלו לעניין סעד הערכה. לדברי השופטת חוות דעתו לא היתה מושלמת, ובשיטה לא נכונה, כך שאין בה תמיכה לבקשה. חוות דעת שנייה שצורפה על ידי התובעים הייצוגים הייתה של מנחם פרלמן והשופטת קבעה שלא ניתן להסתמך עליה מסיבות שונות.
חוות דעת נוספת של פאהן-קנה נערכה כ-6 שנים לאחר הגשת התביעה. לדברי השופטת "לא צריך להיות כלכלן דגול כדי להגיע למסקנה ששווי חברות משתנה", ולכן לא ניתן לקחת הערכה זו כבסיס או הסבר.
לפיכך הגיעה השופטת למסקנה שהערכה שיש להסתמך עליה היא ההערכה שצורפה לחוות הדעת של אי.די.בי. היא כתבה כי היא ערה לניסיון המבקשים למצוא בה פגמים "שאולי קיימים ברמה כזו או אחרת, ברם לא הוכח לי האם הם פוגעים בשווי ההגון של החברה ועד כמה".
לפיכך קבעה שהבקשה נדחית. בשולי ההחלטה מתחה פלפל ביקורת על עו"ד יצחק אבירם שהגיש את התביעה וכתבה כי לא תוכל לעבור לסדר היום על דרך התנהלותו. "לא ניתן ללוות כמעט כל מסמך כתוב וכל שאלה בהטיית הפועל: שקר על כל גווניו, בייחוס תרמית, הטעיה וספקולציה לכל מי שהחליט, כתב או פעל לגבי נשוא המשפט". היא הוסיפה כי "ייתכן והדבר גם נכון, אבל זה עניין לראיות והדבר החשוב יותר, ניתן להגיע לתוצאה כזו ולהגנה על הלקוח גם בשימוש במילים ובכתיבה שמכבדות את אומרן".
את אי.די.בי פתוח ייצגו עורכי הדין יוסי בנקל, אולי גלינקא וענבל רז ממשרד ראב"ד מגריזו בנקל ושות'.
עו"ד בנקל מסר בתגובה: "מדובר בפסיקה עקרונית המיישמת לראשונה את ההלכות שנקבעו בביהמ"ש העליון בנושא הערכות שווי של חברות, באופן שמלמד כי הצעת הרכש המקורית הייתה הוגנת וראויה".
