הקו הדק שבין התייעלות להפקרות

אם לשאול את אנשי האוצר, הסיבה העיקרית למצב היא העובדה שתוכנית ההבראה הקודמת לא היתה מבוססת על שינויים מבניים קבועים אלא על קיצוצים זמניים בלבד. זו היתה תוכנית שכל מטרתה היתה לצלוח איזה גל, בתקווה שלאחריו הים יהיה רגוע. ולכן המרכיב העיקרי של התוכנית ההיא היה קיצוץ שכר זמני לרופאים ולעובדי בית החולים, עד יעבור זעם.

הפגנה של עובדי הדסה (ארכיון) צילום: ענר גרין

כמו אז, גם היום קיצוצי השכר הם זמניים בלבד

אלא שהמשבר עדיין איתנו, והיכולת של ארגון נשות הדסה האמריקאי לשקם את עצמו, כמו גם הנכונות שלו להמשיך לכסות באופן שוטף את גירעונות בית החולים מכספי תרומות, נעלמה. היעלמות זו, עם יכולת ניהולית רופפת, ספירלת תוספות שכר (לכולם מלבד לאחיות) והנחות נדיבות מדי לקופות החולים, הביאו את המצב לסף קריסה.

חשוב לזכור את התוכנית ההיא, משום שגם התוכנית הנוכחית - לפחות לפי הפרטים שהוגשו לבית המשפט - מבוססת בחלקה על קיצוצי שכר זמניים לכל העובדים (בשיעורים שונים), לתקופה של שלוש שנים. אחרי שלוש שנים בית החולים אמור להחזיר לעובדים את מה שנלקח מהם.

למה דווקא שלוש שנים? בין היתר משום שבתוך שלוש שנים (החל מ־2016) אמורים להיפתח ההסכמים של בית החולים מול קופות החולים. אז, מקווים בהנהלת בית החולים - וגם באוצר - בית החולים יוכל לשפר עמדות מול הקופות ולהגדיל את הכנסותיו באופן קבוע. אם זה אכן יקרה, בית החולים יוכלו לבטל את קיצוץ השכר לעובדים. אם.

הבראת גירעון בית החולים תתגלגל לקופות החולים

אלא שאם קופות החולים, שנמצאות כולן בגירעונות כבדים, יפעילו שרירים מול בית החולים והוא ייאלץ להסכים שגם התנאים לשנים 2016–2018 יהיו נדיבים בערך כמו היום - הדסה לא יוכל להחזיר את השכר שקוצץ לעובדים. ואם יחזיר, הוא עלול שוב להיקלע לגירעונות כבדים. כל זאת על אף שבטבלאות האקסל שהוגשו לבית המשפט כל המספרים מסתדרים יפה יפה.

וזו השורה התחתונה: מערכת הבריאות בישראל פועלת באופן הגדרתי בצורה גירעונית. אין מספיק כסף. או שאין מספיק כסף לקופות החולים, או שאין מספיק כסף לבתי החולים, או שאין מספיק כסף לכולם. המערכת הזו פועלת כך כי משרד האוצר רוצה שלגופים השונים שבה יהיה תמריץ קבוע להשתפר ולהתייעל.

אלא שבין גירעון שמתמרץ התייעלות לבין גירעון כל כך גדול שמעודד דווקא הפקרות (מתוך ידיעה שבסוף המדינה תכסה אותו), עובר גבול דק מאוד. הגבול הזה נחצה בשלוש השנים האחרונות, מאז החתימה על הסכם הרופאים. כעת, כשהמדינה שופכת הרבה כסף בהדסה, היא למעשה מודה באחריות החלקית שהיתה לה לקריסת בית החולים, וגם מודה שיש לה כסף לחלק. וזה בדיוק מה שקופות החולים רצו לשמוע. מיד אחרי שייסגר הסיפור בהדסה, הן יהיו הבאות לעמוד בתור ולדרוש את שלהן.